שלום עפרה.
שמעתי שהחלטתם בשטראוס להקפיא את פרסומכם בערוץ 14 עקב "התבטאויות פוגעניות", ושתשובו לפרסם בו רק ככל ש"תשתכנעו" שהערוץ עומד "בדרישות אמנת האתיקה" של החברה. עוד קראתי את המכתב הפתוח שפרסמתם לקהל צופי "עכשיו 14", לכאורה.
ראשית גילוי נאות, אני משתתפת מדי פעם כפאנליסטית בערוץ, בתכנית "ישראל הבוקר" עם שי גולדן ודנה ורון ובתכנית "ארבע עם בועז גולן". אני לא מקבלת שכר על הופעותיי, משלמת לבד על הדלק, ומנסחת בעצמי את דף המסרים שלי. כולל את המכתב הזה שאני כותבת על דעתי בלבד.
גילוי נאות נוסף, או נכון יותר הנחיית קריאה; אני לא כותבת אליך מתוך כעס או טינה. אני כותבת אליך כי אני חושבת שהרפורמה והמחאה הולידו הזדמנות לברור ערכי משמעותי, וחשוב מאוד שנקיים אותו. אם נעשה זאת באופן מעמיק ואחראי, אולי עוד נגלה ש"מעז ייצא מתוק". אולי.
ברשותך, אני לא אכנס כאן לשיח על עובדות, משום שהן ידועות, ומשום שאל מול כל "טיעון עובדתי" ניתן לשלוף טיעון נגדי. בגדול: אף אחד לא מתסרט את דבריהם של פאנליסטים ולא ניתן לשלוט באמירותיהם, בוודאי לא בשידור חי; ערוץ 14 גינה מיידית ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים את הנאמר; הדברים נאמרו בעבר על ידי אותו דובר בערוצים אחרים ובתכניות שהוקלטו מראש, עברו עריכה, ולמרות זאת שודרו; ואחרון, בואי, כולנו מכירים את רמת השיח והשטנה בערוצים האחרים.
עכשיו לענייננו.
הרבה מרצעים יצאו מן השק במחאה. אחד החשובים שבהם הוא הגזענות הקיימת כנגד מזרחים, מסורתיים ותושבי הפריפריה.
חלקה התגלה במופעי אימה של עזות מצח, כמו נווט הקרב לשעבר, שטען בראיון לשרה ב"ק ש"מהפריפריה לא יותר קשה להגיע לקורס טייס, זה משהו ב-DNA. יש תכונות שעוברות בגנים וכנראה שיש איזושהי התאמה ויכולת", או כמו ההייטקיסט שטען בוועדת הצעירים בכנסת ש"50 אחוזים מההייטקיסטים הגיעו מהעלייה מרוסיה, אלו לא הבכיינים ממרוקו או עיראק", ונקטע מיד – ובצדק – על ידי ח"כ נעמה לזימי. אבל חלקה, כתמיד, הוא סמוי, מתעתע, וקשה לאפיון. למשל, החרם שלך.
אני רוצה שתביני עפרה, שלאשה כמוני, מסורתית, ימנית, שמרנית, בעלת השקפת עולם חברתית, שגדלה בפריפריה והזהות הדומיננטית והחשובה לה ביותר היא היותה יהודייה, אין שום מדיום טלוויזיוני בו אני מופיעה כריבון, ולא כקוריוז. נכון, יש ימנים מסוגים שונים בכל מני תוכניות, אבל שימי לב שהם מהווים את האנטי תזה לתזה המוצעת. הם לא מגדירים את סדר היום, ובהיותם קוריוז, הם משרתים את הסדר החברתי הנכון לכאורה.
הסיבה שצופים רבים עוברים לערוץ 14, היא משום שרק בערוץ הזה, הם בעלי הבית, ואילו דמויות המשנה הן אלו המתנגדות לערכים ולסדר היום שהם חשים שותפים לו.
מה לעשות, גם אני הייתי רוצה שוק תקשורת נייטרלי ואובייקטיבי. אני חושבת שתקשורת חופשית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואינטרס ציבורי מובהק, בעיקר בעידן של פייק ניוז ודיפ פייק. אבל לצערי, אף אחד מהערוצים האחרים, כולל הערוץ הציבורי, אינם כאלה. ולכן, בשעה שכזו, המינימום שצופי הימין דורשים לעצמם, הוא מדורת שבט טלוויזיונית.
אם אינך חשה בצורך הזה, אולי זה משום שאת מזדהה עם סדר היום והערכים המשודרים בערוצים בהם את צופה. בסוציולוגיה קוראים לזה "המובן מאליו". המובן מאליו שלך, אינו זהה למובן מאליו של רבים מלקוחותיך. לגיטימי.
בכל אופן, החלק הכי חמור בחרם שלך, הגיע דווקא אחרי החלתו. ואני מתכוונת למכתב הפתוח.
אני רוצה שתעמדי על עניין לכאורה זניח. רוב צופי ערוץ 14 אינם משויכים לציונות הדתית, אלא לפריפריה הגאו-חברתית. למרות זאת, האיגרת שיצאה לאחר הודעת שטראוס על הפסקת הפרסום מופנית אל אנשי הציונות הדתית.
אני מניחה שהמכתב שלכם הוא תשובה למכתב רבני הציונות הדתית, שהודיעו על החרמת המוצרים של שטראוס. למסורתיים ולמזרחים אין מוסדות מאורגנים, רשתות חינוך, מכינות וישיבות, ולכן, הם לעולם לא יוכלו להוציא מכתב שכזה מטעם עצמם. הם קהל מוחלש ומושתק. ולא רק שהחרם שלכם פוגע ומבטל את הערכים שלהם, אלא גם שבמכתב הפתוח הוספתם חטא על פשע, בכך שאיינתם אותם מהמרחב הציבורי וייתרתם את קולם. דרכתם עליהם פעמיים.
עכשיו תראי, אני גדלתי במה שאוהבים לכנות "ישראל השנייה". זו הגדרה נהדרת למי שרוצה לרמוס אותנו, משום שהיא חרב פיפיות. בקצה אחד שלה אפשר להזדעק ולהאשים את אנשי הפריפריה בבכיינות ובעצלנות, ולהטיף להם שרק הם אחראים לגורלם. ובקצה השני, אפשר להתעלם מהם בדיוק בזכות הטיעונים הללו, ולזלזל באצבע הדמוקרטית שלהם, בהיותם רק משניים אליך בדרגתם.
זו ישראל שאף חוקר עוד לא השכיל לפצח. ישראל שמקיימת סולם ערכי ברור ומגובש של אמונה (אבל לא מופקרות והסתמכות "על הנס"), לאומיות (אבל לא לאומנות), אחדות בשם המשפחתיות (אבל לא אחידות). זו ישראל שבעשר אצבעותיה התפרנסה בעמל ובדוחק רב, והאמינה שגם אם הסדר הטבעי הוא זה שאת תהיי בעלת המפעל, והיא תהיה "ההמון" שעובד בו, היא עדיין שותפה במצוות בניין הארץ, ולכן עושה זאת בחדווה עצומה. זו ישראל שמכריעה מערכות בחירות, ומרתיחה את השמאל בעקשנותה שלא להצטרף לשורותיו למרות ההבטחה הסוציאליסטית.
זו ישראל שהשתמרה בכדי יין בפריפריה, במטרה להיפתח בעת משבר שבו האליטות יאבדו את הצפון ואת היכולת לשוחח, והיא תביא בשורה חדשה.
החדשות הן, עפרה, שאני, אני היא ישראל הראשונה.
וכאמור, המכתב שלי לא נכתב מתוך לעומתיות, או קנאה או כעס. אני שמחה בך ובהישגיך, למרות ששתינו יודעות שרבים מהם הגיעו בזכות השותפות עם "ההמון", ששטראוס בזה לו בצעדיה האחרונים.
אני רואה בך אחות ושותפה.
הקריטריון החדש שמבחין בין ישראל הראשונה לישראל השנייה הוא מידת האחריות שמאן דהוא מעמיס על כתפיו על מנת לבנות את מדינת ישראל לדור ולדורות הבאים.
אני רואה בך שותפה שוות זכויות ושוות חובות, לא עוד "עושר השמור לבעליו", לא עוד "כוחי ועוצם ידי" ולא עוד השתררות ערכית על הציבור, אלא התגייסות משותפת, מתוך ענווה, מתוך אחריות ומתוך אהבה, לדורות הבאים שלנו.
אני היא ישראל הראשונה, עפרה, וייתכן מאוד שגם את. אם תצטרפי אלי למסע, נוכל ביחד לברור את המוץ מן התבן, ולהקים פה עם שארוג מהמון גוונים יפהפיים, מנהל מחלוקות לשם שמיים, וחי במדינה עצמאית, בטוחה ומתקדמת. לתפארת מדינת ישראל. בואי.
