ביום ראשון הקודם אישרה הכנסת את החוק להחמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני, והמליאה הסמיקה מעוצמת הגידופים. ח"כ אחמד טיבי קבע שמדובר ב"חוק גזע", והתקומם: "זה לא הגיוני, יש כאן יצירת מדרג כאב לנאנסת על ידי יהודי מול נאנסת על ידי ערבי וההפך". את יוזֶמת החוק, ח"כ לימור סון הר־מלך מעוצמה יהודית, הוא כינה "לימור אסון הר גזע, כהניסטית שמובילה חוקי גזע", והסביר ש"יהודים צריכים ללמוד היסטוריה יהודית. זה חוק גזע מביש, וכל מי שמנסה לתרץ אותו עושה טעות היסטורית ומוסרית".
טיבי לא לבד בטענה שהחוק מייצר התייחסות נפרדת לערבים ויהודים. ח"כ גלעד קריב מהעבודה כינה את החוק "פופוליסטי, לאומני ומסוכן נגד אזרחי ישראל הערבים", עיתונאית מערוץ 12 כתבה שהממשלה "מייצרת דרגות חומרה לאונס בגלל שהאנס ערבי", בעיתון הארץ קבעו שמדובר ב"אחד החוקים הגזעניים ביותר שניתן היה להעלות על הדעת", אחד מאנשי "מחאת ההייטקיסטים" סיפר לעוקביו ש"החוק להגדרת דרגת האונס בהתאם ללאום עבר היום", ומנכ"ל הקרן החדשה לישראל כתב שזה "טוהר הגזע על סטרואידים, מייצרים היררכיה לאומית בענישה על אונס".
מכאן הדרך הייתה קצרה לקביעה של אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כי "כנסת ישראל בחרה היום להעביר את המסר שאם נפגעת על ידי יהודי – הפגיעה שלך שווה פחות". ארגונים פמיניסטיים פצחו בקמפיין רשת תחת הכותרת "אונס הוא אונס הוא אונס", ונפגעות תיארו את תחושת הקבס שעולה בהן נוכח ה"הלאמה" של הטראומה שלהן. "אני לא מאמינה שאני חיה במדינה שהלאימה היום איברי גוף ונשמה של נשים וקבעה בספר החוקים שאונס של בן לאום אחר מכאיב יותר", סיכמה עורכת דין לענייני משפחה.
אלא שבכל ההמולה נדמה שאף אחד לא עצר לרגע לקרוא מה כתוב בחוק. האם החוק מייצר הבחנה בין יהודים לערבים? בפשטות, לא. באתר "מאגר החקיקה הלאומי" ניתן לקרוא די בקלות את ארבעת סעיפי החוק שעבר, ולראות שהמילים "לאום", "ערבי" או "יהודי" אפילו לא מופיעות בו. בפועל, החוק מוסיף התייחסות לעבירות מין בתוך "החוק למאבק בטרור" ו"חוק העונשין", ומוסיף לחוק למניעת הטרדה מינית התייחסות ל"התנכלויות שבוצעו מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור". איזה ציבור? לאום מסוים? לא כתוב. ערבי שאונס יהודייה, יהודי שאונס ערבייה, צ'רקסי שמטריד נוצרייה – כל זה בכלל לא משנה. אם הפרקליטות תצליח להוכיח שהמניע למעשה היה גם "עוינות כלפי ציבור", העונש יוכפל.
זה לא הפריע למנכ"לית שדולת הנשים לטעון ש"כוונת מציעי החקיקה הייתה להחמיר את העונש ביחס לזהות הפוגע, במקרים שמדובר בערבי או מבקש מקלט שפוגעים באישה יהודייה". הבנתם? לא משנה מה כתוב בחוק, העיקר הכוונה. גם מגישת הטלוויזיה פאולה רוזנברג הצטרפה: "לא משנה איך תסובבו את זה, מדינת ישראל רוצה לתת הקלות לגברים אנסים יהודים לעומת גברים אנסים מוסלמים. אין בזה שום היגיון!", אכן, ההיגיון יצא לחופשה.
למה זה מגוחך במיוחד? כי בחוק העונשין כבר קבוע שנים ארוכות שיוכפל העונש של מי ש"עובר עבירה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור". בתי המשפט שלנו מרשיעים לא פעם מחבלים בחומרה רבה יותר, כך גם נערי תג מחיר או מבצעי הלינץ' בערבי בבת־ים. למעשה, רק לאחרונה פורסמה בעיתונות ביקורת על כך שרק בשליש מכתבי האישום שהגישה הפרקליטות נגד פורעים בימי שומר החומות, היא טענה למניע גזעני. מנתונים שאסף נטעאל בנדל מ"ישראל היום" עולה של־120 נאשמים בפרעות יוחס "מניע לאומני", מתוכם 23 יהודים. כן כן.
למעשה, מי שיטרח לפתוח את "מאגר החקיקה הלאומי" יראה שזו בדיוק הביקורת המקצועית שעלתה נגד החוק שעבר השבוע – שהוא מיותר, משום שהחוק הקיים מאפשר החמרה במקרה של מניע לאומני לכל סוגי העבירות. בדיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת שאלה עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים "למה אנחנו צריכים את תיקון החוק?", שהרי "מדובר בעבירות מין חמורות, אבל כבר היום הן נכללות בחוק המאבק בטרור". גם יועמ"שית הוועדה העירה ש"יש מענה בחקיקה של חוק העונשין וחוק המאבק בטרור", והאתגר העיקרי הוא בשאלה איך ניתן לקבוע אם לפנינו אנס מתועב שפעל מתוך יצריו, או שהיה מעורב במעשה ממד גזעני.
אז מה היה לנו כאן? חוק מיותר שהתווסף בקול רעש גדול לספר החוקים שלנו, אך ככל הנראה לא ישנה דבר בפסיקות בתי המשפט או בעבודת הפרקליטות, אולי חובת דיווח; רפורמה כלכלית שתחלק הנחות בתחב"צ לרוב אזרחי ישראל, אבל כנראה לא תשפיע במילימטר על מצב הפקקים. ומנגד, קמפיין שלם של תעמולת־כזב, שמתעקש להתעלם מהפרטים ומתאמץ לקבע בראשם של אלפי אזרחים שמדינת ישראל הולכת ומאבדת עוד פיסה מדמותה ההומנית והדמוקרטית, לטובת פילוג בעם וחוקי גזע בנוסח נאצי. ממלכת הפייק נגד אימפריית הריק, אלה הם חיינו בזמן האחרון.
