לא יודע, אולי אני מדמיין את זה, אבל כל מי שאני פוגש בתקופה האחרונה מספר לי שהחיים קשים לו עכשיו. בעצם קשים זאת לא מילה מדויקת, נכון יותר לומר שהחיים מציקים עכשיו. אני יודע בוודאות שהם מציקים לי, כי הכול נדפק לי בזמן האחרון, הבית שלנו מקרטע, יש בו מלא דברים דפוקים, והאוטו שלי מניע רק כשמתחשק לו. זה משהו נורא, יש איזה משהו שנדפק במערכת של האזעקה, ופעם ביום יומיים הוא פשוט מסרב להניע, ואני גם לא ממש מצליח לעבוד בזמן האחרון, וגם נח הבן הקטן שלנו עובר תקופה מורכבת, נראה לי שהוא בלחץ מכל השינויים שמתנפלים עליו פתאום, דירה חדשה, ושכונה חדשה, וגן חדש, ואולי הוא בלחץ כי הוא מרגיש את הלחץ שלי. שהרי יחסי הורים וילדים הם שייק סמיך של השלכות. בקיצור אני בתקופה כזאת מקרטעת, ואני לא היחיד. אני לא היחיד. אולי זה קשור לאוגוסט, וואלה זה חודש נוראי והגיע הזמן לדבר על זה, אולי זה קשור לחום הסורי־אפריקני המתיש של חודש אב, ואולי זה קשור למלחמת ההתשה שמתנהלת בימים אלה על הסיפור של מדינת ישראל. לא יודע, יכול להיות שאני מגזים ושהכול בראש שלי, אבל אם תשאלו אותי, יש איזו תקיעות מרה באוויר. החיים מציקים עכשיו לכולם.
לפני כמה ימים יצאתי מהבית וראיתי אופניים אפורים קשורים לאיזו גדר, ועל האופניים היה שלט פלסטיק כזה, בצבע צהוב בוהק, שעליו היו כתובות בכתב יד מרגש, המילים הבאות, אני מביא אותן כאן מילה במילה! – "למכירה אופניים סבבה מדהימות, שש מאות ש"ח, לא בשבת, תיהנו". חחחחחח וכשראיתי את השלט הזה, הוצאתי את הפלאפון מהכיס וצילמתי אותו, כי יש לי חבר טוב שקוראים לו מתן שבדיוק חיפש אז אופניים, האמת, פעם כתבתי על מתן טור שלם, כי הוא בן אדם כזה, שיודע לשמוח בחיים, ולא להתבאס עליהם, הוא לא מתבאס על החיים גם כשהם מציקים לו, ועם בני אדם כאלה צריך כל היום להסתובב, זאת דעתי. ומתן שבמקרה היה זמין בוואטסאפ, שאל אותי אם אני יכול לבדוק רגע את האופניים, אם הם באמת סבבה, ואני אמרתי לו שבכיף, וניגשתי לאופניים והסתכלתי עליהם, ונגעתי בהם קצת, והאמת שהם באמת נראו סבבה, כלומר, הם היו עייפים מאוד, ומשומשים מאוד, והכיסא שלהם היה קצת מפורר, אבל הם היו מאוד שמורים, וכל המערכת של השרשרת וההילוכים נראתה מעולה, בקיצור הם היו סבבה, אז כתבתי למתן שהם סבבה, ומתן, בלי למצמץ, פשוט התקשר לטלפון שהיה על השלט, וקנה מהמוכר את האופניים שלו! הוא העביר לו כסף, והגיע לקחת את האופניים! ככה, במקום! וכבר כמה ימים שהוא מסתובב בתל אביב, נהנה ונינוח ומאושר, עם האופניים החדשים שלו, שהם, בדיוק כמו שהיה כתוב על השלט, אופניים "סבבה מדהימות".
ואתם יודעים, כבר כמה ימים שאני חושב על זה שעבור רוב האנשים, המילים "סבבה" ו"מדהימות" לא הולכות ביחד. עבור רוב האנשים אם משהו "סבבה" זה אומר שהוא לא "מדהים". ורוב האנשים, ככה אני מנחש, מעדיפים שלא להסתפק ב"סבבה". הם לא רוצים להתאהב במישהו "סבבה", הם לא רוצים לעבוד בעבודה "סבבה", לא רוצים לגור בבית "סבבה", ולא רוצים לנסוע על אופניים "סבבה". לא, רוב האנשים רוצים להתאהב במישהו מדהים, ולעבוד בעבודה מדהימה ולגור בבית מדהים ולנסוע על אופניים מדהימים. החיים קצרים, וסבבה זה פשוט לא מספיק.
אבל יש אנשים, כמו מתן למשל, וכמו האיש המתוק שכתב את השלט הצהוב הזה, וגם אני יודע להיות כזה לפעמים, יש אנשים שהופכים כל "סבבה" ל"מדהימות". יש אנשים שיכולים לשמוח באופניים בינוניים שעובדים סבבה. יש אנשים שמסוגלים לאהוב את היומיום שלהם, גם אם העבודה שלהם קצת בינונית. יש אנשים שמצליחים לראות את הטוב בזוגיות שלהם, גם אם אין בה מופע זיקוקים יומיומי. יש אנשים שמסוגלים לשמוח בחלקם, לשמוח בחיים שלהם, גם בלי שהם יהיו "מדהימים". ואנשים כאלה נהנים מהחיים. זאת הסיבה שבסוף המודעה האיש החכם כתב "תיהנו".
אין מה לעשות, אתם מבינים, זאת האמת, רוב הזמן החיים הם סתם "סבבה". ככה החיים עובדים. בשביל שמשהו יהיה "מדהים" הוא צריך הרבה "סבבה" ברקע, כדי להתבלט. ומי שחי מ"מדהים" ל"מדהים" גוזר על עצמו חיים של ציפייה ושל תסכול ושל סבל. ומי שיודע לשמוח בקסמי הפשטות של ה"סבבה", מי שיודע לחגוג את הבינוניות של החיים, מי שיודע לשמוח בחסדי היומיום, מעניק לעצמו חיים מדהימים. זאת המדרגה הרוחנית והנפשית שאליה אני שואף להגיע בחיים שלי. אני חושב שאני לא רחוק מהמקום הזה, כי עברתי מסע מאוד רציני בשנים האחרונות. אולי הרגשתם את זה בטורים שלי. פעם הייתי הרבה יותר ממורמר ומתוסכל. היום אני אסיר תודה על החיים שלי, שהרי גם כשהם מציקים לי, הם "סבבה מדהימות".
זה מה שאני מאחל לעצמי בתקופה האוגוסטית התקועה והמתישה הזאת, לזכור להביט על העולם בעין צלולה וטובה, לשמוח בחיים גם כשהם נודניקים ובינוניים, ולנסות ולהתפלל ולהשתדל ולהקפיד להפוך כל "סבבה" ל"מדהימות", וכל "מדהימות" ל"תיהנו". שכוייח.
