דו"ח מצער פורסם לאחרונה ולא זכה כמעט לתהודה: 87 אחוזים מכלל משחקי המחשב והקונסולה שיצאו לאור לפני 2010 כבר לא זמינים לרכישה בשום צורה. לפי הדיווח של הקרן להיסטוריה של משחקי וידאו (כן, יש דבר כזה), עשרות אלפי יצירות – רבות מהן בעלות חשיבות תרבותית משמעותית – למעשה אבדו לנצח. העמותה האמריקנית הצביעה על הגיימבוי כגורם בעייתי ביותר, שכן מתוך 1,873 משחקים שיצאו לקונסולה הקלאסית לאורך השנים, רק 25 עדיין זמינים למשחק באופן כזה או אחר.
הסיבה המרכזית והברורה ביותר להיעלמות המשחקים היא שהקונסולות שנמכרו לפני הרבה שנים פשוט לא זמינות כיום. וגם אם עוד תמצאו אחת מאובקת באיזו חנות וינטג' או באיביי, הרי שאין שום ערבות לכך שימכרו לכם גם את העותקים הפיזיים של המשחקים הישנים – ובוודאי שיהיה קשה למצוא אותם במקומות אחרים.
תגידו אוקיי, אם כך, למה שבכלל נצפה שמשחקים כאלה יהיו זמינים היום? התשובה היא שישנן מספר דרכים לשמר משחקים ישנים, כאשר הטובה ביותר היא "אמולציה", שהיא היכולת של מכשיר כלשהו לחקות מכשיר אחר באמצעות התאמות שונות נדרשות. במקרה של משחקים, עם השנים, פותחו שלל תוכנות שיכולות להריץ משחקים ישנים על מכשירים חדשים, וחברות שונות (וגם חובבים פרטיים) השקיעו ים של שעות וכסף בעיבוד אינספור משחקים כאלו.
אז מה הבעיה? קודם כול, שמאמצים כאלו עדיין קיימים רק בשוליים של השוק הטכנולוגי ובעיקר שלמפיצות הראשיות של המשחקים אין כל כך עניין בהם. אבל הבעיה הגדולה יותר היא חוקית: לרוב, שאלת הזכויות על משחקים ישנים היא מורכבת, ובכל מקרה ודאי שאין לכל אדם את הזכות פשוט לעבד את משחק "פארק היורה" הקלאסי מהפעלה על קונסולת סגה להפעלה במחשב. וגם אם מישהו מנסה להשיג את הזכויות, לעיתים הן שייכות לחברות שכבר נסגרו, או מוזגו, או עברו תהליכים אחרים שהופכים את המסע אחר מחזיק הזכויות לקשה ופתלתל. כך, אלפי ועשרות אלפי משחקים אובדים לעד.
מלבד השוק והזעזוע מכך שהקרן מגדירה משחקים שיצאו לפני 2010 כ"משחקים קלאסיים" (מרגישים זקנים?), הידיעה הזו אמורה לבאס לא רק גיימרים רציניים וחנונים מקצועיים, אלא את כל מי שיצא לו לשחק "מריו", "סוניק" או משחקים מוכרים הרבה פחות בגיימבוי או בסגה ג'נסיס או סתם את המשחק הישן של "היפה והחיה" שנכנס על דיסקט ענק למחשב מגושם שמריץ וינדוז 95. בעצם, היא אמורה לבאס את כל מי שאכפת לו משימור תרבות. לרבים מהמשחקים האלה הייתה השפעה שאינה פחותה מזו של סרט קלאסי או ספר טוב: הם ליוו מאות אלפי ומיליוני אנשים באינספור שעות ילדות ובגרות, והיו הבסיס לתופעות תרבותיות ענפות ולעיתים גם למוצרי המשך כמו סרטים, סדרות ועוד.
משחקי מחשב מקבלים יחס לא הוגן מצד הציבור הכללי: יש שרואים אותם סתם כבזבוז זמן, כהוצאה מיותרת, או, במקרים החמורים יותר – כמוצרים שטניים ששוטפים את מוחות הדור הצעיר בתכנים מזיקים. אבל למעשה, מי שיש לו אפילו היכרות מועטה עם התחום יוכל לומר שזו שטות. בדיוק כמו ספרים, סרטים, סדרות וכו', יש משחקים עמוקים ויש רדודים, קלים וקשים, אלימים ושלווים, סיפוריים ואקשניים. משחקים הם פשוט תחום בידור, כמו כל תחום בידור אחר. וככזה, מדי פעם צומח לו משחק שמותיר חותם תרבותי עמוק ואמיתי בחברה, ובשל כך ראוי לאזכור, להוקרה וכן, גם לשימור. הדו"ח הזה כבר הצליח לתדלק מאמץ ארוך־שנים לכלול קודים של משחקים קלאסיים בספריית הקונגרס האמריקני. אבל אם כל מה שהוא יעשה זה לשנות לחיוב את הגישה שלנו למשחקי מחשב כתחום ויעודד חברות לעשות יותר כדי לשמר אותם, דיינו.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהצעות הגשה בלבד) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
