איך בוחרים שם לאלבום? משהו שמעביר את מהותו של האמן ואת התקופה שהוא נמצא בה, שמגלה טפח ומסתיר טפחיים, שמזמין לבחור דווקא אותו מהשפע והמבחר העצומים שקיימים בכל מקום. לא חסרות דוגמאות איקוניות: ״בסוף מתרגלים להכול״, ״החיים שלך בלאפה״, ״אתה נמצא כאן״, ״תרגיל בהתעוררות״ ואפילו ״הראשון״. אם לא מקוריות, תמיד אפשר גם ללכת על המוכר – משהו שאנשים כבר שמעו וסחף אותם, כמו, סתם לדוגמה, שיר שהוביל לזכייה בתוכנית ריאליטי מוזיקה. ואכן, אליאב זוהר קרא לאלבום שלו ״מיכל״ ושם את השיר ואת סיפור הפריצה שלו כזוכה בתוכנית ״הכוכב הבא״, בחזית. זוהר מכה בברזל החם וכבר הוציא את אלבום הבכורה שלו ששמו רק מוסיף לציפייה שהוא יכיל שירים שיכבשו את האולפנים בכל מקום.
ובכן, לא תמצאו עוד "מיכל" באלבום החדש, אבל זוהר ממשיך עם התמה של האמן המיוסר גם בשירים חדשים, ומנצל את הקול הכובש והכאוב שלו לרצועות נוספות שבהן הוא מספר בכנות על הצדדים הקשים יותר בחיים: על הכישלונות, האכזבות, הרגשות השליליים, הרווקות. "שדים בעיניים״ הוא שיר פרידה שמספר על הלבד ועל ההתמרמרות ומביא את הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי להתמודד עם מה שעובר עליהם. מקומו של זוהר בתור הבחור ששופך את הקשיים והאכזבות שליבו נושא על הדף (או מסך המחשב, בהסתכלות פחות רומנטית) מגיע לשיא בשיר "די", כאשר קולו הכמעט מייבב משתלב בהרמוניה עם המילים המיואשות: "די, די עם הלבד הזה, רוצה בלילות ידיים חמות שילטפו לי את הראש שעובד שעות נוספות".
הקו הבלדתי ממשיך גם ב"תלוי איך מסתכלים על זה" שהוא שיר עידוד ותקווה שמהול – איך אפשר שלא – בנגיעות של ייאוש והכרה במצב הקיים. "מדינה בהמתנה" לא חורג מהכיוון האישי, זוהר, על אף הייחוס המשפחתי, לא מתייחס לפוליטיקה, אלא מספר על משברים במשפחה, ומשאיר לקהל למצוא את הנמשל בעצמו. ישנו גם "יש לך" – אליאב הוא לא הראשון שבוחר את השם הזה לשיר, אבל שלא כמו שלומי שבת שמספר על כל מה שיש בה ומאוהב עד כלות, זוהר כותב "יש בך או אין בך", ומדגיש את הצד המתלבט והחבוט שמלווה לא פעם את מי שצועד במסע אל האהבה. זוהר מודע היטב להשפעה של הטקסטים והצלילים הסדוקים שלו, ובשיר "האמת" כותב: "זה מרגיש לי כמו שיר רחמים… כתבתי שיר נורא רציני, דיכאוני זה אני ואין לי אחר".
ויש קצת אחר: בשיר "הבתולה" זוהר מכניס כיוון כמעט פאנקי בשיר התאהבות ראשוני וזמני, והיה מעניין לשמוע עוד שירים בסגנון כזה או באווירה רוקיסטית יותר כמו הדואט שלו עם תום פטרובר, סולן להקת היהודים, בשיר "עוד לא עבר לי", שיצא בסינגל.
"תפתחי חלון" הוא אחד השירים המרכזיים והסוחפים שבשירי האלבום והביצוע הקולי שלו מושלם, אבל כבר ב"כוכב הבא", שם ביצע אותו לראשונה, העירו השופטים לזוהר שהוא מזכיר את "מקסיקו" של אביב גפן, ויש כאלה ששמעו בו את "בואי נעזוב" של עילי בוטנר ורן דנקר ואפילו את "מתוקה מהחיים" של דדי דדון, ההוא מארץ נהדרת. ואכן יש בשיר הזה, ובעוד שירים שלו, משהו שגורם לך להרגיש שזו גרסה נוספת לשירים אהובים אחרים. זוהר ניחן בקול יוצא דופן, הוא יודע להגיש ולבצע שיר בצורה מרשימה מאוד שמראה על ייחוד ואופי, אבל ההשפעה של אמנים רבים שניכרת באלבום גורמת לשירים להישמע כמו משהו מוכר, משהו ששמענו כבר. כדי להיות יוצר מצליח שמותיר טביעת אצבע, צריך לדעת שכבר קדמוך רבים והותירו חותם משלהם, לשאוב מהם השראה ולהתמלא מהם. אבל בזהירות, בלי להפוך לצל חיוור שלהם.
ולמרות הצלילים המוכרים מדי, אין ספק שזוהר הפגין לא רק כישרון כתיבה אלא גם יכולת לגעת בלב אנשים ולמצוא את הדרך לאוזן הישראלית – ויעידו על כך ההשמעות ביוטיוב וההצלחה בטלוויזיה.
