הגיבור של "גרגירי חול", סרט הביכורים העלילתי של גיתית כבירי ויהל כבירי, הוא דוד (יונתן להב־ויסברג), נער רגיש ויצירתי המתגורר בדימונה עם אמו החולה בטרשת נפוצה (שני כהן), אביו (אורי פפר) פועל המפעל הממורמר, ועם אחיו הקטן שבו הוא מטפל כמעט לבדו. כדי לברוח מהמציאות העגומה, דוד כותב סיפורים קצרים ומפרסם אותם בפורום של בני נוער תחת זהות בדויה. ככל שהזמן עובר הוא הולך ומסתבך בשקריו, כשמצד אחד הוא מפחד לאבד את חבריו באתר ומהצד השני הוא פוחד להיחשף על ידי משפחתו.
אפשר להבין את השיבוץ הקיצי שבחרו מפיקי הסרט – דרמה ריאליסטית ישראלית אינטימית ועדינה היא בדיוק ההפוגה הקולנועית הנדרשת בימים של שוברי קופות הוליוודיים רועמים ותזזיתיים. אלא שגרגירי חול התגלה כקטן מדי, או אולי נכון יותר יהיה לומר – דל מדי. ראשית, למרות האורך של 90 דקות ברוטו, הסיפור לא באמת מצליח להחזיק את זמן המסך הזה והיה יכול להיות מוצלח בהרבה כסרט קצר בן 30־40 דקות. שנית, התסריט אינו מסוגל להיחלץ מעכבות בוסריות והוא מלא בדימויים שחוקים, חזרתיות על מהלכים דרמטיים ונרטיביים ויותר מדי שוטים מתפייטים על המדבר הצחיח ומבטיהן החולמניים של דמויות שמחפשות אופק אופטימי. גם את קומץ הגילויים שלו שומר התסריט קרוב לחזה לאורך זמן רב מדי, ומשחרר אותם לאט ומאוחר. ושלישית, דימונה המדברית היא בהחלט לוקיישן נהדר, אך מבחר הפקות לא קטן משני העשורים האחרונים שחרשו על נופיה המצהיבים ובתי השיכונים המתפוררים והדהויים שלה כבר הפכו אותה לסוג של קלישאה פריפריאלית.
אין ספק שיוצרי הסרט ראו לנגד עיניהם דרמה מרגשת על כוחן של אהבה וחמלה להתגבר על הכול, אבל הצעידה שלהם במשעולים חרושים מדי מונעת מהסרט להתהוות ליצירה משכנעת, וגרגירי חול חומק מבין האצבעות בלי להותיר רושם מספק.
מי שדווקא זכה להצלחה גדולה עם סרט הביכורים שלו – "בית לחם" המצוין מ־2013, הוא הבמאי יובל אדלר. את ההישג הוא מינף לעבודה על פרויקטים בינלאומיים, אך בעוד שני סרטיו הבאים עוד שמרו על חותם אישי, סרטו החדש הוא כבר עבודה מקצועית, גם אם קטנה ושולית, כבמאי להשכיר בהוליווד.
"נוסע מהגיהינום" הוא מותחן חסכוני שרובו מבוסס על האינטראקציה בין שתי דמויותיו הראשיות: דיוויד צ'מברלין (ג'ואל קינמן) בסך הכול רצה להגיע לבית החולים לאשתו היולדת, אך תוכניותיו משתנות לגמרי כשאדם מסתורי (ניקולס קייג') נכנס לרכבו ובאיומי אקדח לוקח אותו למסע לילי סיוטי שבמהלכו יתגלו אמיתות גורליות.
סרט שאין בו הרבה מעבר לשיח בין שתי דמויות חייב להצטיין בשני פרמטרים: דיאלוגים ומשחק, אך נוסע מהגיהינום רחוק מאוד מהיעד הזה. התסריט בקושי עובד: חציו הראשון מרוח ומשמים ואינו מייצר את העניין והסקרנות הקריטיים לשלב זה, וחציו השני אומנם מכניס קצת אקשן ומתח, אך הוא נותר צפוי למדי והבקיאים בז'אנר לא יתקשו להבין לאן כל זה הולך. המשחק מוצלח יותר – קינמן הוא תמיד נוכחות מבורכת ודמותו השקולה מספקת לסרט עוגן חשוב. קייג' לעומת זאת, הוא, ובכן, קייג'. אדלר לא מצליח, ואולי בכלל לא מנסה, לשלוט בו והוא מספק עוד אחת מהופעותיו המוגזמות והמוטרפות שמשתלטות לגמרי על הסרט. אם אתם חובבי הקרקס הקייג'י הוסיפו לציון כוכב נוסף, אבל המדור מעדיף אותו מרוסן יותר. מעבר לזאת, אדלר אומנם עושה מאמצים ראויים להחזיק את העסק עם מגוון שוטים מעניינים, תאורה אקספרסיבית ואווירה סוריאליסטית משכנעת שתומכת בעלילה, אבל זה לא מספיק. "נוסע מהגיהינום" נמשך 90 דקות ברוטו אבל אין לו מספיק דלק להחזיק את הנסיעה. עדיף לכם לצפות שוב ב"הנוסע" המעולה עם טום קרוז וג'יימי פוקס, שעם נקודת מוצא דומה עשה הרבה הרבה יותר.
גרגירי חול ישראל 2022, בימוי: גיתית כבירי ויהל כבירי, 90 דקות נוסע מהגיהינום ארה"ב 2023, בימוי: יובל אדלר, 90 דקות
