כפיר ונירית הם צעירים תל־אביבים שנפגשים בהופעה של הלהקה של כפיר. כפיר החילוני, סולן להקת "הגולם מפראג", הוא יתום מאביו הטייס שנפל במלחמת יום הכיפורים. נירית היא אחות בבית חולים שעברה לתל־אביב היישר מחיק משפחתה הדתית בתקוע. הימים הם ימי רצח רבין והאווירה בחוץ קשה. השניים מתאהבים וקושרים את גורלם זה בזה, אבל פה הבעיות רק מתחילות.
ספר הביכורים של אריאל הורוביץ, המוזיקאי והיוצר שמוכר לנו מהלהיטים "רנה" ו"יאללה ביי", מתרחש בישראל שלפני רבע מאה, על סף המילניום וקצת אחריו, עם האירועים המכוננים של רצח רבין, האינתיפאדה, ההתנקשות ברחבעם זאבי, נפילת בנייני התאומים וכולי.
לצד אלו, חלק גדול מאוד מהספר עוסק בשאלה כמה צריך ואפשר להקריב בשביל לעסוק באמנות. מה בעצם חשוב יותר, הארצי או הנשגב? מה עדיף, להגשים חלום טהרני או להביא אוכל הביתה? האם יש שלב שבו צריך לוותר על החלומות? ואם כן, האם מדובר בזמן שקשור באדם עצמו או במציאות שמסביבו? הורוביץ מיטיב לשרטט את הנפילה של צריכת אמנות בצורה יומיומית דרך אירועים ביטחוניים אבל גם דרך שיקולים קרים של מנהלי חברות תקליטים, כניסת האינטרנט ושינוי השוק מצליל אקוסטי לאלקטרוני. זו בחירה חכמה, כי מדובר בתקופה הכי קרובה אלינו שבה אמנות הייתה מוצר צריכה בסיסי ומתוך כך אנשים גם יכלו לחלום להרוויח ממנה – דילמה שיוקר המחיה בישראל כיום לא מאפשר לעסוק בה. אנשים יותר עסוקים בלשרוד, פחות בלחלום.
לצד השאלות האם יש אפשרות להתקיים מיצירה והאם אהבת חיים יכולה להתמשך כשהיא נדרסת תדירות בידי חיי היומיום, הורוביץ יוצר הקבלה בין אמנות לדת. האם אמונה ויצירה צריכות להגיע מהמקורות? האם אפשר להתגבר עליהן ולהמשיך הלאה בחיים בלי משא הדורות הקודמים? זו הקבלה מעניינת, שמצטרף אליה גם ציר הנפש והשיח עם פנים האדם במקום עם מה שמחוצה לו. אלא שלעיתים ההקבלה נצבעת בצבעים גסים וחוטאת לרגישות שבה הספר כתוב. החילונים התל־אביבים מצוירים כקלישאות של אנשים ריקים מתוכן: עורכי דין רודפי בצע ששונאים את עבודתם, מוזיקאים שמתנסים בחומרים משני תודעה דרך קבע, אנשים שמקדשים את הרצון על פני כל גורם אחר ומנחילים את התפיסה הזאת גם לילדיהם. זו הכללה רחבה שלא זוכה להתייחסות נוספת או לאתגור.
מערכות היחסים של כפיר מתוארות בפירוט וברגישות, וגם השאלות שהוא שואל את עצמו באשר למקומו בחיים. יש חמלה רבה כלפי מורכבות החיים שכפיר נושא עמו, ולמעט המקרים המעטים בהצגת החילוניות דרך חלק מהדמויות, ההבנה למורכבות הזאת היא זו שהופכת את הספר למשמעותי לקוראיו.ייתכן שחלק מהאנשים יראו בסוף הנבחר עמדה מגויסת לעמדה אחת מבין השתיים שמוצגות לכל אורכו, וחבל.
כדאי לציין גם את התוספת המעניינת ליצירה: לצד השירים המוזכרים בספר של הלהקה הדמיונית "הגולם מפראג" ישנם שירים אמיתיים שהוציא הורוביץ ושניתן להאזין להם. זה קונספט מעניין, שלא בטוח שיתאים לכל אחד. בתור מישהי שהתאבלה על הרס הדמיון שלה כשיצאו סרטי "הארי פוטר", המתנתי עם ההאזנה לשירים עד שסיימתי את קריאת הספר ושמחתי שכך עשיתי, כי בראש שלי הם היו שונים לגמרי. למרות זאת הם מזכירים שהורוביץ הוא מוזיקאי וכותב מעניין עם מנעד רחב, שנדמה שבחר ליצור את אמנותו בדרכו שלו, והוא הולך בה בקומה זקופה.
