אומנם אני לא כל כך נוהגת לסקור רשתות במדור, אבל אוגוסט וחם ויש ילדים להאכיל ואמא שלי שהתלוותה אלינו (להלן, "סבְתי") כבר כמה זמן משבחת את "פרש דה מרקט", אז שמנו פעמינו אל עבר סניף ראש־העין. הוא נבחר תודות לקרבה הגיאוגרפית ולחניה החינמית אבל לפני הכול – בזכות מזרקות הרצפה שצמודות אליו ומאפשרות לילדים להתרענן לפני, אחרי ובזמן שחולף מרגע הזמנת המזון ועד להגעתו, המוכר יותר כנצח. הילדים זרחו כשהמלצרים חילקו לכולנו טאבלטים, כי הרבה יותר קל לבחור כשיש תמונות וכולם נהנו להתעסק עם שלל האפשרויות.
פתחתי עם קוקטייל סנגרייה לבנה וצוננת, או כמו שאני קוראת לה: כך תשרדי את אוגוסט עם חמשת ילדייך. התמחור סביר ממש (42 שקל) ולא נופל משום בר מפונפן באופן ההגשה או ברמת המיקסולוגיה. ויש כמובן גם אינספור משקאות קרים וחמים, כולל מילקשייקים מכל סוג – נבט חיטה פינת אוראו. הקטנים הלכו על מנות ילדים. הראשונה בהן הייתה פיש אנד צ'יפס. לא עוד נגיסים תעשייתיים ומעובדים, כאן מתייחסים ברצינות גם לסועדים הצעירים, ומגישים חתיכות דג קוד שצופו בבלילה רכה ועשירה ובליווי טוגנים עבים. כל מנות הילדים מוגשות עם מיץ תפוזים וצלוחית של ירקות צבעוניים (פלפלים, מלפפונים, שרי), עניין שנדיר לפגוש בחו"ל בתפריטי ילדים וממחיש עד כמה בישראל מקפידים על תזונה בריאה (יחסית).
המנה השנייה הייתה פיצה מרגריטה (נטולת בזיליקום) שנאפתה בטאבון עם רוטב עגבניות סמיך, גבינת מוצרלה שנמתחת ונמתחת וזיתים שניקדו את הפאי, שוליים אווריריים עם קראסט כיפי, ובסך הכול בצק בטיב שפוגשים בדרך כלל בפיצריות השף.
המנות הללו נותנות כבוד גם לטף, ולמעשה מלבד הכמות המוקטנת יכלו לתפקד גם כמנות למבוגרים. כך שאם אתם לא מאוד רעבים, תוכלו להזמין אותן בלב שלם גם לעצמכם.
עם חיבתה הידועה של סבְתי לבצקים אך צפוי היה כי גם היא תלך על אחת ממנות הטאבון ו"ריפיאנה חלומי פטריות", מאפה איטלקי מרשים בגודלו, נבחרה למשימה. מדובר על בצק פוקאצ'ה שנכרך סביב שלושה עיגולי גבינה עם בצל מקורמל, אגוזים ופטריות ברוטב בשמל. וכאילו כל הטוב הזה לא מספיק, ישנה גם גבינת חלומי שצרובה ממעל. בקיצור: שחיתות, מוצג א'.
באגף הפסטות דגמנו את הפפרדלה פטריות. על אף שהאטרייה לא הוכנה במקום היא השתייכה לזן עבודת היד שהוקפאה ואכן הייתה יציבה מספיק ורכה דיה ונעטפה בקרם שמנת עשיר־אך־לא־מוגזם עם פטריות פורטבלו צלויות והבזקי אגוז מוסקט. מיד אחריה עלה ובא סלט הפטריות־סלמון האסייאתי, שהיה מוצלח אף הוא וכלל בסיס של חסה ורוקט, אטריות שעועית שקופות, שעועית ירוקה, פטריות, פלפלים ונתחי סלמון מוקפצים.
לקינוח הלכנו על מנה שמוגדרת כזוגית אז הסתפקנו רק בה, והיא לחלוטין הייתה די גדולה עם לא פחות מ־11 שושני שמרים שמנמנים, מגולגלים בקרם קרמל ואגוזי קשיו מסוכרים (רק כדאי להיזהר כי המילוי לוהט). בקיצור: שחיתות, מוצג ב'. אומנם אי אפשר באמת לטעות עם בצק חם וטרי אבל הממרח היה יחסית מינורי ולא ממש העיף. מה שכן, גלידת הווניל הוכנה ממקלות וניל אמיתיים והוכיחה שוב שלא חוסכים כאן בחומרי הגלם.
מלבד מנות גדולות ומוצלחות, פרש הצטיינה גם בשירות. סבתי סיפרה כי היא וחבריה אוהבים לפקוד את המקום שכן המלצרים שם סבלניים עד אין קץ, מציעים כריות לנוחות מקסימלית וכיסאות עם משענות ידיים כדי שיהיה להם קל להתרומם. ואכן פגשנו צוות חייכני ובמצב רוח טוב, שבניגוד גמור למלצר הארצישראלי המצוי – לא היה עסוק בגלגול עיניים ולא היה שרוי בתחושה שהוא עושה לך טובה. גם הדינמיקה בין המנהל לעובדים ראויה לשבח, וכנראה זה חלק מסוד הקסם של המקום. כי כשהבוס לא עסוק בלהתעמר, להביך או לנזוף, הדבר מחלחל גם לשירות ללקוח.
פרש ממקסמת את קלפי הזכיינות שבהם היא משחקת ומציגה תפריט מושקע וביצוע מיטבי, ודאי ביחס לז'אנר. בצהרי אוגוסט לוהט, מה עוד אפשר לבקש.
