אנחנו חיים בעידן שבו השפע מורגש בכל פינה: שפע של מידע זמין, שפע של אפשרויות העסקה והשקעה, וגם שפע רב של מוצרים ואפשרויות קנייה. החנויות הממשיות והווירטואליות מלאות במבחר אינסופי ובגיוון בלתי נגמר של מוצרים, ופעולת הרכישה נעשית בצורה פשוטה ומהירה. גם מי שמחליט להגביל את עצמנו ולקנות "רק מה שצריך", ימצא את עצמו במקרים רבים נשאב לקניות מיותרות. תחושת השפע גורמת גם למי שקונה מעבר לצרכיו להרגיש שהוא מצמצם את עצמו, שהרי ביחס לשפע הקיים תמיד נחוש שאנחנו קונים פחות ממה שיש וממה שאפשר. כך שבסופו של דבר, גם מי שקונה יותר ממה שהוא צריך, מרגיש שהוא קונה פחות ממה שהוא רוצה.
משפחות רבות נכנסות לסחרור כאשר למרות תחושת הצמצום המדומה אינן מצליחות לסיים את החודש במאזן חיובי, ודאי שלא לחסוך למען העתיד. הדבר עלול להביא אותן לתסכול עמוק, להדחקה ואפילו להגברת הקניות כדי לשפר את ההרגשה. כך נכנסים למעגל קסמים של קנייה שגוררת חוסר סיפוק שגוררת שוב קנייה כפיצוי, וחוזר חלילה.
מדוע כל זה קורה? השפע שפתוח בפנינו קורא לנו, אפילו קצת תוקף אותנו. הוא מבלבל ומסיט אותנו מהרצונות האמיתיים והעיקריים שלנו בחיים. האם זו תופעה חדשה? נראה שכן. לפני שלושים שנה היו פחות אפשרויות על המדף. היינו הולכים למכולת השכונתית וקונים לחם וגבינה. ללא המגוון העצום שקיים היום, הפיתוי היה קטן יותר. לא היה צורך להתלבט בין סוגים שונים של לחם או חלב. האפשרויות היו מצומצמות יותר, הבחירות פשוטות יותר, וממילא גם ההוצאות היו קטנות יותר.

כיום הכניסה לסופרמרקט היא התמודדות מאתגרת. הצורך להימצא כל הזמן בעמדה של בחירה והחלטה מוביל להתשה, בלבול ועייפות. לא מעט אנשים טובים נכנסים לסופר מתוך כוונה לקנות רק מה שכתבו ברשימה שהביאו, ואף לערוך בדיקות והשוואות מחירים. בפועל הם מתעייפים מרוב חישובים ובדיקות, ובסוף הקנייה מתפתים לפנק את עצמם עם משהו שבכלל לא תכננו לקנות.
להתנהלות הכלכלית שלנו ישנן השלכות דרמטיות. משפחה שמוציאה כל חודש יותר ממה שהיא מכניסה, מגדילה את המינוס שלה בבנק. עד מהרה היא נאלצת לקחת הלוואה כדי לכסות את המינוס, ועל הלוואה זו היא צריכה לשלם כל חודש. היא ממשיכה לחיות באותה רמת חיים ועם אותן הוצאות, אך כעת החזר החוב החודשי מקוזז מההכנסה שלה, מה שגורם למינוס להצטבר ביתר שאת וליצור צורך בהלוואה נוספת עוד לפני שההלוואה הקודמת כוסתה. משפחה כזו נכנסת למעגל חובות שהולך וגדל, ולמציאות שעלולה ליצור מצבים משפחתיים ונפשיים סבוכים.
כיצד אפשר לשבור את מעגל הקסמים הזה ולהחזיר את השליטה והבחירה לחיים הצרכניים שלנו?
עיניים לעתיד
תחום הכלכלה ההתנהגותית עוסק בשאלה כיצד אנשים מקבלים החלטות כלכליות. שלושה גורמים מרכזיים עשויים לעכב את הצלחתנו כלכלית: חשיבה בדפוס של כאן ועכשיו, בלי לחשוב על העתיד; השוואה לאחרים; וקבלת החלטות ממניעים רגשיים. אבקש להציע כיווני חשיבה והתמודדות ביחס לכל אחד משלשת הגורמים הללו, כדי לצאת ממעגל הקסמים ולבצע את השינוי המיוחל.
חשיבה בדפוס של "כאן ועכשיו" מוכרת לכולנו. הכסף שלנו נשאב אל ההווה, אם משום שאנו מסתנוורים מהשפע המוצע בפנינו, אם מפני שקניות הן דרך קלה וזמינה לפצות את עצמנו על תחושת חיסרון, ואם משום שאנו עסוקים בהישרדות ולא מצליחים להרים את הראש ולהביט אל האופק. תהא הסיבה אשר תהא, אנו מבזבזים כסף על הוצאות שבקלות היינו יכולים לוותר עליהן, אם רק הייתה לנו סיבה טובה לעשות זאת. מה יכולה להיות הסיבה הזו? החלומות שלנו. אמנם יש חלומות שלא עולים כסף, אבל חלומות רבים כרוכים בהשקעה כספית. ברגע שמתחילים לחלום, הכסף שלנו מתחיל לנווט את עצמו אל עבר החלום והעתיד החשובים, ומצליח להתנתק קצת מהכאן והעכשיו הלחוצים. החיבור אל העתיד והחשיבה לטווח ארוך הם כוח משמעותי מאוד בניהול הכסף שלנו.
כשזוג בא אלי בתחילתו של תהליך ליווי כלכלי, אני מבקשת קודם כול לשמוע על החלומות שלהם, ואם אפשר – בפרוטרוט. "חלומות?" הם שואלים בהפתעה, "איך חלומות יסגרו לנו את המינוס?"; "כן, חלומות", אני מתעקשת. "אם היה לכם המון כסף, מה הייתם עושים איתו?". יש כאלה שפשוט שכחו את החלומות הכלכליים שלהם, או גרוע מכך – מעולם לא ניסחו אותם לעצמם. אם החלומות שלהם היו מוגדרים מראש, הרבה כאב לב ולחץ כלכלי היה נחסך מהם מלכתחילה.

לאחר שבני הזוג מתרכזים ומתמקדים, פתאום החלומות מגיעים, מתחזקים, מתבררים. תחושה עמוקה של תקווה מציפה את ליבם וניבטת מבין עיניהם. הם מעלים חלומות כמו בית למגורים, רכב חדש, חיסכון משמעותי לילדים, קידום מקצועי, פיתוח כישרונות ותחביבים ועוד. לאחר שהחלומות מקבלים מקום מכובד, אני מדגישה שדווקא בתחילת הדרך חשוב לחדד את החלומות, משום שהם המניעים אותנו לפעולה ונותנים לנו כוח לרסן את עצמנו. כשאנו מציבים לעצמנו מטרות שחשובות לנו באמת, אנחנו מוכנים לעשות למענם הרבה ויתורים ושינויים.
ההצלחה לעולם לא באה במקרה; כדי להגשים חלומות נדרשת תוכנית עבודה מפורטת. תוכנית כזו מאפשרת לנו לפרק את הדרך אל החלום לחתיכות קטנות ולצעדים מדודים. אנו מגדירים לעצמו יעד סביר להגשמת החלום – כמה חודשים או שנים – ושואלים את עצמנו: "איזה סכום חודשי אנו צריכים לחסוך כדי להגשים את החלום שלנו?". זה יכול להיות כמה מאות שקלים בחודש או אלפיים שקלים, שעם הזמן יצטברו עד להשגת הסכום הנדרש.
כאן נדרשת עבודה מבני הזוג, שצריכים להחליט מהיכן לחסוך את הכסף הזה. הם עשויים לראות, למשל, שקיצוץ של 100 שקלים מהוצאות הביגוד שלהם ועוד 200 שקלים מהוצאות המזון, יאפשרו להם לחסוך לקראת הגשמת היעד המיוחל. בשלב הזה קורה משהו מיוחד: הם מתחילים לחשוב בצורה יעילה יותר, יש להם דרייב לכך. לא רק שהם מוכנים נפשית להוציא פחות, הם מגלים שהצמצום הקטן הזה מדייק את הצרכים שלהם ומתאים להם יותר. עם הזמן הם מתחילים לטעום את טעמו של "שפע איכותי". הם מבינים שלא משנה כמה שפע אתה צורך, אם השפע הזה איננו מותאם עבורך ולא מגשים את החלומות האמיתיים שלך. מול תרבות השפע הצרכני שאנו טובעים בה, הם מגלים שאין באמת צורך אמיתי בכל מה שיש, ושניתן להוציא פחות. הרבה פחות.
לבחור שכנים צנועים
ומכאן לגורם השני: ההשוואה לאחרים. כדי להגיע למצב של צריכת "שפע איכותי", עלינו לעמוד בלחצים חברתיים לא קטנים. כיצד נצליח לעמוד מול החברה ולהימנע מהשוואות לאחרים? אפרת ויאיר (שמות בדויים) הם זוג נחמד שזכיתי לאמן. הם התייעצו איתי בנוגע למעבר דירה. הזדמנה להם אפשרות לעזוב את הבית שהם התגוררו בו בשכירות ולעבור לקרוון, שינוי שיחסוך להם אלפי שקלים בחודש. כמובן, שינוי כזה כרוך בירידה ברמת החיים באופן שאינו מתאים לכל אחד. אבל הם היו מוכנים לעשות את השינוי הזה כחלק מתיקון ההתנהלות הכלכלית שלהם. הם היו אז זוג צעיר ללא ילדים, ובער בהם החלום להגיע מוכנים כלכלית לתקופת ההורות.
אפרת ויאיר עשו מעשה שאולי נתפס כחריג מעט בחברה שבה אנו חיים – חברה שמודדת הצלחה והתקדמות בסרגל הצרכנות, גודל הדירה ורמת החיים. בפגישה הבאה שאלתי אותם איך הם מרגישים עם המעבר לקרוון. שניהם הגיבו בשמחה רבה. השינוי היה מתאים להם ומדויק עבורם. כרגע הם נמצאים במקום נכון ומצליחים להתקדם לקראת החלום.
השוואה לאחרים יכולה להוביל אותנו גם למקומות טובים. רצוי שנקיף את עצמנו בחברה טובה ובאנשים שניתן ללמוד מהם תכונות כמו צניעות, אדיבות ויצירתיות. נשאל את עצמנו: האם החברה שבה אנו חיים טובה לנו? רובנו מחפשים לגור בשכנות לאנשים שדומים לנו חברתית וקהילתית. כדאי לשים לב גם להיבט הכלכלי. האם החברה מתאימה לי כלכלית? האם נכון עבורי לגור במקום שבו אעסוק כל הזמן ברדיפה אחר רמת החיים הגבוהה של השכנים שלי? ואולי עדיף לגור במקומות עם אנשים יותר צנועים? אין כאן המלצה לעבור למקום זה או אחר, אבל כדאי לשים לב לכך ולשאול את עצמנו באיזו סביבה יהיה לנו נוח יותר להתקדם לקראת החלום שלנו. גם כאן התשובות עשויות להשתנות מאחד לשני.

מה חשוב לילדים באמת
ומכאן לגורם השלישי: פעמים רבות החלטות כלכליות מגיעות ממניעים רגשיים. ישנם זוגות שמצליחים לחסוך סכום כסף מכובד לפני הולדת הילדים. ואז, כשהילדים באים, משהו אצלם השתנה. לא רק שההוצאות עולות כשיש תינוק חדש בבית – משהו ממש משתנה בסדר העדיפויות וביכולת הארגון של הכסף. עם כל הכבוד לחלומות שלנו, קל לנו יותר להצטמצם כשמדובר בצרכים שלנו אבל לא על חשבון ילדינו.
משפחה שליוויתי בעבר כללה ברשימת החלומות שלה חוג לאחד הילדים. נמנעה מהם האפשרות לספק חוגים לכל ילדיהם, אבל היה להם ילד מיוחד עם קשיים רגשיים, והיה להם מאוד חשוב שיירשם לחוג. במהלך השיחה הבנתי שבהוצאה הזו יש מרכיב מרכזי של מטען מצפוני ורגשי. התחושה המוצדקת שהילד זקוק למשאבים נוספים שאין להורים מאיפה להשיג, גרמה להם לרשום אותו לחוג עוד לפני שראו שהחשבון שלהם מאוזן. הם החליטו החלטה רגשית שקשה לעמוד בפניה.
כדי להתמודד עם רגשות מסוג זה, מומלץ לבחון פעם בחודש את תמונת ההוצאות המפורטת. הרגש מצליח להתאפק נוכח נתונים יבשים. הורים צעירים לשלושה ילדים אמרו לי בפגישתנו הראשונה שהם מוציאים כסף "רק על מה שצריך" וכי הם לא רואים עצמם כבזבזנים. לרוב זוהי אמירה עמומה למדי. בפגישה השנייה שערכנו, אחרי שהם עשו בדיקה יסודית על כל ההוצאות שלהם, הם גילו להפתעתם שהם מוציאים המון כסף על בגדים. האישה אמרה: "היה לי חשוב שהילדים שלי ייראו טוב, אבל עכשיו אני מבינה שהם ייראו מספיק טוב גם אם לא אקנה את הבגדים שלהם בחנויות יקרות של מותגים. עדיף לשמור את הכסף לדברים שחשובים להם באמת".
האומץ לפרוס את התמונה ולרדת לפרטים, בלי להתחבא מאחורי סיסמאות כמו "אנחנו מוציאים כסף רק על מה שצריך", הוא צעד חשוב לקראת החזרת השליטה העצמית על חיינו הכלכליים. ועם השליטה באה גם היצירתיות.
נחזור להורים עם הילד המיוחד. ברגע שתמונת ההוצאות הייתה ברורה והחלום היה ברור, פתאום גילו ההורים פרץ של כישרון ויצירתיות. הם לא השקיעו רק בצמצום הוצאות אלא מצאו גם דרך להגדיל הכנסות. לאחד ההורים היה כישרון לאפייה, והם החלו במכירת מאפים ביתיים. הם השתמשו בכלי השפע העומדים לרשותם, דוגמת הפרסום ברשתות החברתיות, ורתמו את הכישרון שלהם כדי להגשים את החלום.
השפע שיש לנו הוא דבר נפלא. השאלה היא אם הוא מנהל אותנו או שאנחנו מנהלים אותו. אם נדע לחלום, לסמן מטרות ולהיות כנים עם עצמנו, נוכל למנוע את עצמנו ממערבולת השפע המחליש, ולזכות לשפע איכותי מעצים.
מוריה הרוניאן היא מאמנת לכלכלת המשפחה ועובדת סוציאלית