הוול סטריט ג'ורנל דיווח השבוע כי ארה"ב וסעודיה סיכמו ביניהן על קווים כלליים לנורמליזציה, אך יורש העצר מוחמד בן סלמאן לא אץ להסכם בגלל ספקות לגבי ממשלת הימין בישראל. אם תקרום העסקה עור וגידים, כך על פי העיתון, אפשר יהיה להגיע אליה בתוך 9־12 חודשים. קווי המתאר החדשים כוללים גם הקלות כלשהן לפלסטינים מצידה של ישראל, אך הניסוח כללי ולא מחייב; צפויות "פשרות משמעותיות" שיקדמו את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית, אך לא דרישה להקמתה. ובכל מקרה, על פי הדיווח, מב"ס מעדיף הסכמים עם ישראל על פני יחסים דיפלומטיים מלאים.
לכתבה בוול סטריט ג'ורנל קדם הריאיון של רה"מ נתניהו לסוכנות בלומברג, שעשה לא מעט כותרות, במיוחד האמירה שלפיה הבעיה הפלסטינית איננה מכשול בדרך לנורמליזציה עם סעודיה. "אני לא יכול להבטיח אבל אני מהמר שזה יקרה… אנו הולכים לראות הסכמים כלכליים, בין אם יהיה הסכם שלום רשמי ובין אם לא". כאשר נשאל ספציפית אילו ויתורים יהיה מוכן לעשות עבור הפלסטינים למען הסכם עם סעודיה, השיב: "הסוגיה הפלסטינית תמיד נכנסת לדיווחים על השיחות, זה כמו משהו שצריך לעבור אותו. עליך לומר שאתה עושה את זה. האם זה נאמר בחדרי חדרים? האם זה נדון במשא ומתן? אני יכול לומר שזה קורה הרבה פחות ממה שחושבים".
האומנם? הסכמי אברהם מלמדים שהעסק מורכב. מצד אחד, הם הוציאו לאור מערכת יחסים עמוקה שהתקיימה שנים מתחת לרדאר. מצד שני, ההסכם לא הושג במנותק מהסוגיה הפלסטינית אלא בתמורה לביטול כוונת ישראל לספח חד־צדדית חלק מיהודה ושומרון. האמירותים גם הבהירו כי מימוש היחסים עם ישראל יהיה הדרגתי.
האם המודל הזה יכול לחזור גם בתהליך הנורמליזציה עם סעודיה? שאלה טובה. סעודיה אינה האמירויות. מעמדה של איחוד האמירויות בעולם הערבי רחוק מאוד מלהשתוות לזה של סעודיה. לא לחינם מקווה נתניהו שהסכם נורמליזציה עם סעודיה יפתח לישראל בעולם הערבי שערים ששום הסכם לא יכול לפתוח.
בכל הדיונים האלה הלכה קצת לאיבוד השאלה עם מי בעצם נתניהו מקווה לכרות הסכם. בשנים האחרונות נכתבו אלפי מאמרים על יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן, אבל נדמה שהוא נותר אניגמה. התחושה לאורך השנים הייתה שלמרות הברוטליות המוכחת שלו, ואולי במידה רבה בזכותה, אפשר יהיה להגיע איתו להבנות ואולי אפילו להסכמים. מצד שני, מול רצונותיו ושאיפותיו של הנסיך הסעודי עומדת היוזמה הסעודית מ־2002, שלפיה כל מדינות ערב ינרמלו את יחסיהן עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה משטחי 67' והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. האם הנסיך ירצה לקדם יוזמה משלו כל עוד אביו הזקן והחולה בחיים? תחושת הבטן אומרת שאם הוא ירצה בכך, הנוסחה כבר תימצא.
בשנים האחרונות מיעט יורש העצר הסעודי להתראיין. מאז פרשת חשוקג'י הוא נכנס לתענית דיבור תקשורתית. הנזק שהיא גרמה לתדמיתו לא באמת תוקן. אבל מעמדת המצורע התורן של הקהילה הבינלאומית הוא יצא ואף ביסס את עצמו. וזה כולל גם את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שבראשית כהונתו התייחס ליורש העצר בשאט נפש. אך בעקבות השינויים הגלובליים בזירה הבינלאומית ובראשם המלחמה באוקראינה ועליית מעמדה של סין, נאלץ לא רק לשנות את עמדתו אלא גם להגיע לביקור בריאד באביב 2022. אותו ביקור היה הפתיח לשינויים שחלו מאז, ובראשם המעורבות האמריקנית העמוקה במגעים עם הסעודים לקידום נורמליזציה עם ישראל.
מבחינת האמריקנים, נורמליזציה בין ישראל לסעודיה היא תהליך שלא רק ישנה את פני המזרח התיכון, אלא ימצב מחדש את מעמדה של ארה"ב באזור וידחק את ההשפעה הסינית
חודשיים לפני אותו ביקור התפרסם ב"אטלנטיק" ריאיון ראשון עם בן־סלמאן. זהו אולי הריאיון המעמיק והמעניין ביותר עם מב"ס. הנקודה המעניינת היא שבכל הכתבה לא נזכרת המילה "פלסטינים" ולו פעם אחת. השינוי הגיע עם עלייתה של הממשלה הנוכחית בישראל.
כבר בראשיתו של הריאיון המרתק מספר הכתב גרים ווד כי לריאיון קדמו לא פחות משלוש שנים של ביקורים בממלכה, בניסיון להבין אם יורש העצר הוא רוצח או רפורמטור. גישה אמריקנית אופיינית שמתעלמת מכך שההיסטוריה מלאה בדמויות שהן גם וגם. מה גם שהנסיך הוא בשלב זה יורש העצר, ויהפוך למלך בעל סמכויות בלתי מוגבלות רק עם לכתו של אביו. אבל ווד מפוכח דיו כדי לצטט את אחד ממבקריו הבולטים של הנסיך, הקובע כי "מב"ס כפי שהכרנו עד עכשיו הוא מלאך לעומת מה שהוא צפוי להיות מרגע שיעלה על כס המלוכה".
מרגע מינויו ליורש עצר היה ברור שמב"ס, כיום בן 37, רחוק מלהיות מלאך. הוא סיבך את ארצו במלחמה בתימן שהובילה להשלכות קשות – מרעב בתימן ועד חיזוקם של החות'ים ככוח פרוקסי איראני, שלא לדבר על מתקפת הכטב"מים האיראנית על מתקני חברת הנפט הסעודית.
לא לכך ייחל המלך סלמאן כשהחליט לפסוח על שני בניו הגדולים ולמנות אותו ליורש העצר תחתיהם. לכאורה, האח פייסל בן ה־51, בעל הדוקטורט ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת אוקספורד, או האח סולטן בן ה־65, טייס קרב לשעבר שאף בילה שבוע שלם על סיפון ספינת החלל דיסקברי – היו בשלים לקחת את המושכות ולהוביל את סעודיה אל המאה ה־21. אבל המלך חיפש אולי ביורשו משהו מסוג אחר. והמשהו הזה הוא תשוקה לכוח ויכולת לממשה. האחים, אנשי העולם הגדול הבשלים והמתוחכמים, כנראה לא נראו למלך כאלה שמכילים את הפן הזה באישיותם. והוא בחר במב"ס, שהפן הפראי באישיותו הזכיר לו את קודמיו, אנשי המדבר.
ומב"ס הוכיח שהוא לא מפחד משום דבר ומאף אחד. ב־2017 הוא אסף מאות נסיכים ואנשי עסקים סעודים בכירים וכלא אותם במלון ריץ קרלטון בריאד בטענות על שחיתות. הם מעולם לא הגיעו לדיון בבתי המשפט. בזה אחר זה הם עשו איתו "משא ומתן". בהמשך התפאר שכך חזרו לקופת האוצר הסעודי 100 מיליארד דולר, לא פחות. הכסף בהחלט היה חשוב, אבל המסר היה העיקר. מב"ס בשלטון, ולא מתחכמים איתו. סמכותו הושלטה ללא עוררין, והפחד חלחל לכל פינה בממלכה. אבל עם הפחד הגיעו גם שינויים שהבטיח וקיים במסגרת חזון 2030, להפוך את סעודיה מממלכה מדברית מסוגרת ודיכאונית למדינה נורמלית שבה לנשים מותר לנהוג, ושמשטרת המוסר אינה בולשת אחר אזרחיה שרוצים לבלות וליהנות.
המפגשים של גרים ווד עם יורש העצר הצעיר היו מאלפים. קודם כול, מבחינת לוח הזמנים שנקבע. אחת וחצי בלילה. גם מבחינת המיקום, ארמון מרוחק לחופי ים סוף, ששימש מקלט למשפחתו הקרובה של הנסיך בתקופת הקורונה. הארמון נראה היטב בצילומי לוויין, אך נעדר ממפות גוגל. אלה גם לא היו מפגשים אחד על אחד. בחדר נכחו עוד נסיכים שותקים, שכולם עטו מסכות. הריאיון עצמו נערך רק לאחר שורה של בדיקות קורונה. כל המכשירים האלקטרוניים נלקחו. וכאשר מב"ס פתח את הפגישה הוא דיבר קרוב לשעתיים.
אבל, כותב ווד, הנסיך עצמו היה מקסים, חמים, אינטליגנטי ובלתי פורמלי. אחר כך באה הפגישה השנייה. הפעם בחדר עבודה ענקי וחף מכל סממן יוקרתי. בשתי הפגישות התנצל מב"ס על הצורך במסכות ועל כך שהקורונה מנעה ממנו להתחבק עם מראייניו. הוא ניסה לשדר נורמליות, מאבחן ווד. "תשובותיו היו נינוחות וולא פסיכופתיות. כן, הוא אוהב את טוויטר אך משתדל להגביל את עצמו. בכל יום הוא אוכל ארוחת בוקר עם ילדיו, וכשהוא רוצה לנוח מעט הוא צופה בטלוויזיה. ולא ב'בית הקלפים' אלא ב'משחקי הכס'".
לריאיון נלווה גם ג'פרי גולדברג, העורך המיתולוגי של האטלנטיק. גולדברג שאל את הנסיך אם הוא מסוגל לקבל ביקורת. "אם לא הייתי מסוגל לקבל ביקורת, לא הייתי יושב איתך היום ומקשיב לשאלותיך". "הייתי כנראה מגיע לריץ קרלטון", השיב גולדברג, רומז למלון שבו כלא הנסיך את יריביו. "אבל לפחות זה היה מלון חמישה כוכבים", השיב לו מב"ס. ולמרות הנינוחות, שאלות מסוימות גרמו למב"ס להשתנות, מתאר ווד. הוויברציה בקולו גברה, וכל דקה או שתיים הופיע מין טיק מוטורי מורכב. ראשו נזרק לאחור, בעודו מבצע מעין בליעה שהזכירה לווד שקנאי הבולע דג. עניין ששווה להתעכב על המשמעויות הנוירולוגיות שלו.
"פשוט לא אכפת לי"
חלק גדול מאותו ריאיון הוקדש לפרשת חשוקג'י. אבל לענייננו חשובה יותר ההתייחסות של מב"ס לנשיא ארה"ב ביידן. הריאיון התפרסם חודשיים לפני ביקור ביידן בסעודיה. זה היה ביקור מאוד לא פשוט מבחינת הנשיא האמריקני. ביידן לא הגיע לסעודיה כמנהיג המעצמה הכול־יכולה המבקר את בעלת בריתו במזרח התיכון, גם לא כמי שגמר אומר להעניש את הסעודים על פרשת חשוקג'י. הוא הגיע כמי שזקוק למארחיו הסעודים לא פחות משהם זקוקים לו, בעיקר כדי להילחם בעליית מחיר הנפט המטלטלת את הסדר העולמי, מזניקה את מעמדה של סין ומאיימת לפגוע בסיכוייו להיבחר לכהונה שנייה.
ביקור ביידן בסעודיה נערך בסוף יולי אשתקד. הריאיון התקיים שלושה חודשים קודם לכן, ובו נשאל מב"ס על ביידן ועל גישתו למדיניות חוץ, המעניקה משקל לעניינים של מוסר וזכויות אדם. הוא השיב שעל הנשיא יהיה לגלות בעצמו את תוצאות גישתו. "יש לנו יחסים ארוכים והיסטוריים עם ארה"ב", אמר למראייניו. "מטרתנו היא לשמור עליהם ולחזקם". האם יש משהו שביידן לא מבין בקשר אליך, נשאל מב"ס. "פשוט לא אכפת לי", הייתה התשובה. המסר היה שהתעלמות ממנו תזיק לביידן יותר מאשר לו. "זה תלוי בו", אמר הנסיך, "עליו לחשוב על האינטרסים של אמריקה".
כבר לפני שנה, עם ביקור ביידן בסעודיה, התרבו הדיווחים על פריצת דרך הצפויה ביחסי ישראל וסעודיה. וגם אם נראה היה שביידן נאלץ לכוף את ראשו, בדיעבד אפשר לומר שיש לא מעט שינויים. גם הסכם השלום שנחתם בין סעודיה לאיראן בתיווך סיני האיץ את התהליכים. ומבחינת האמריקנים, נורמליזציה בין ישראל לסעודיה היא תהליך שלא רק ישנה את המזרח התיכון אלא ימצב מחדש את מעמדה של ארה"ב באזור וידחק את ההשפעה הסינית.
הדרישות הסעודיות שהציבה ריאד לוושינגטון כוללות ברית הגנה צבאית, אספקת חימוש צבאי מתקדם ותמיכה בתוכנית גרעין אזרחית. דרישות יוצאות דופן, שדורשות הסכמה של שני שלישים בסנאט האמריקני. גם בישראל מתקשים לעכלן. אבל כמו בריאיון עם מב"ס, בשלב זה הן לא כוללות דרישות ביחס לפלסטינים. אך הוא כנראה צפוי להפתיע הן את הפלסטינים והן את ישראל. אם התובנות של המלך סלמאן ביחס לבנו היו נכונות, ולאיש יש אופי בלתי מתפשר שמאפשר לו להשיג את מטרותיו לאורך זמן, הוא ילך על ההסכמים – עם הפלסטינים או בלעדיהם. ובכל מקרה, המרכז מבחינתו יהיה מכה ומדינה ולא ירושלים.
