בשבוע שעבר הטילה רשות שוק ההון פצצה: הביטוח הסיעודי של אזרחי ישראל עומד להתכווץ; הפיצוי במקרה סיעודי יקוצץ, ותקופת התשלום תצומצם. מסמך שפרסמה הרשות חושף מה שבעצם כבר היה ידוע לכל מי שמעורה בעניין: הביטוח הסיעודי של חברי קופות החולים נמצא בקשיים, וקיים חשש שהוא לא יוכל לעמוד בהתחייבויות. לממונה על שוק ההון לא היו יותר מדי ברירות, והוא הרים דגל אדום.
כדי להבין עד כמה השינוי חמור, נקדים הסבר קצר: ביטוח סיעודי נועד לתת מענה למצב שבו האדם מתמודד עם קושי פיזי או קוגניטיבי בביצוע פעולות השגרה הבסיסיות, והוא זקוק לסיוע כדי לבצען. העלות החודשית הממוצעת לטיפול באדם סיעודי ששוהה בביתו (ואלו רוב החולים הסיעודיים), נעה בין 7,000 לעשרת אלפים שקלים. העלות לאשפוז במוסד סיעודי מגיעה לכ־13־20 אלף שקל בחודש. אלו סכומים גבוהים, שמעטים יכולים לספוג.
כמעט מחצית מתושבי ישראל, כ־4.6 מיליון איש, מבוטחים בביטוח סיעודי קבוצתי של קופות החולים. הקופות משווקות ביטוח אחיד עם תנאי פוליסה זהים (אם כי המחיר מעט שונה). עבור אדם בן 30 לדוגמה, מחיר הפוליסה החודשי נע סביב 15־20 שקל, ואילו למי שגילו 60, הטווח נע סביב 150־180 שקל בחודש. תמורת הפרמיות הללו ניתן כיסוי בסכום שנע מ־6,000 שקלים (למי שהצטרף לביטוח לפני גיל 49 ומטופל בביתו) עד כ־11 אלף שקלים למטופל במוסד. זה בהחלט לא מספיק, אבל נותן מענה לחלק גדול מההוצאות.
אנחנו חיים יותר שנים, ובגילים המתקדמים הסיכון להפוך לסיעודי עולה פי כמה. הכספים שנצברו בקופות הביטוח עומדים להתרוקן
אז למה החליטו לקצץ? העניין הוא שתוחלת החיים עולה. אנחנו חיים יותר שנים, ובגילים המתקדמים הסיכון להפוך לסיעודי עולה פי כמה. גם מי שכבר הגיע למצב סיעודי, חי יותר שנים. לפי נתוני קופות החולים, בשנים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים בהיקף התביעות שמוגשות וכן באלה שמאושרות. זה המצב לא רק אצלנו, אלא בכל העולם. הכספים שנצברו בקופות הביטוח עומדים להתרוקן, וגובר החשש ליציבות הפיננסית של הביטוחים הסיעודיים בקופות החולים.
לפי הטיוטה שפרסמה רשות שוק ההון, בכוונתה להפחית את הפיצוי הכספי למבוטח סיעודי ששוהה בביתו, כך שהוא ירד מ־6,100 שקל בחודש ל־5,500 שקל; השיפוי למי שמאושפז במוסד יפחת מ־11 אלף שקלים לעשרת אלפים שקלים. אבל כאמור, זה לא הכול. ברשות החליטו שתקופת ההמתנה, כלומר פרק הזמן מהתרחשות האירוע הביטוחי ועד לקבלת הפיצוי הכספי, תוארך מחודשיים לחצי שנה. כך יצומצמו מספר החודשים לתשלומי ביטוח.
מדובר בהרעת תנאים קולקטיבית ובפגיעה קשה בציבור הישראלי, שגם כך מתקשה להתמודד עם העלויות הגדולות של הטיפול במצב סיעודי. אבל גרוע מכך: ייתכן שגם הגזרות הללו לא יספיקו כדי לרפא את הבעיה. בין השאר נבחנים גם ייקור הפרמיות החודשיות ומהלכים נוספים.
מה שמקומם זו העובדה שהבעיה לא צצה ביום בהיר. זהו תהליך מתמשך, שכל האקטוארים ושלל המומחים היו צריכים לצפות ולהתכונן אליו. אבל מעל הכול מרחפת הבעיה המרכזית: כיצד יכול אדם להתמודד עם העלות הגבוהה שכרוכה במצב סיעודי? הביטוח הלאומי מעניק אומנם סיוע מסוים לפי מבחני זכאות, אך גם הוא מוגבל ומצומצם. במקביל, ההצטרפות לביטוחים סיעודיים פרטיים או קולקטיביים (שלא באמצעות קופות החולים) הופסקה כבר לפני כמה שנים, בעקבות חוסר כדאיות לחברות, כך שגם משם לא תצמח ישועה. 4.5 מיליון אזרחים נשענים על הביטוח היחיד שנותר – זה של קופות החולים (לחלק ניכר מהאוכלוסייה אין בכלל ביטוח), וגם הוא הולך ומצטמצם. זו פצצת זמן, והממשלה חייבת לתת לה מענה.
ההסתדרות תיתן יד?
נזכיר כי בשנת 2017 נעשתה רפורמה מסוימת, במקביל לצמצום הביטוחים הסיעודיים שלא באמצעות הקופות. היא הרחיבה את המענה שהמדינה נותנת (בעיקר באמצעות הביטוח הלאומי), והושקעו בה כמיליארד וחצי שקלים. אבל זה לא היה מספיק כבר אז, ובטח לא היום. מדינת ישראל צריכה לגבש תוכנית לביטוח סיעודי ממלכתי שתיתן פתרון לאורך זמן. הוא לא חייב להיות מושלם, אבל הוא צריך להיות סביר ולתת מענה למציאות המשתנה.
כן, זה יעלה למדינה כמה מיליארדים. אז מאיפה הכסף? ובכן, זוהי הזדמנות לטפל בשתי פצצות זמן במכה אחת. בחודש שעבר פרסם משרד האוצר את החבות האקטוארית של ממשלת ישראל בגין הפנסיה התקציבית. מדובר בכ־850 מיליארד שקל, לא כולל שלל הטבות מפנקות לפורשי מערכת הביטחון (אגב, מקבל הקצבה הגבוהה ביותר בשנה שחלפה, היה גמלאי מערכת הביטחון שקיבל תשלום חודשי של 94 אלף שקל). רק השנה צפויה מדינת ישראל לשלם כ־29.4 מיליארד שקל בגין פנסיות התקציביות. השיא יגיע בשנת 2039, אז ישולמו 43.6 מיליארד שקל.
בזמן שרבים מזכאי הפנסיה התקציבית, כגון גמלאי הוראה, גמלאי מערכת הבריאות ועוד, מקבלים קצבה צנועה יחסית, חלק אחר מקבל רבבות שקלים בחודש מכספי משלמי המיסים. בהם יוצאי מערכת הביטחון, טייסים לשעבר, שופטים בדימוס, סגל אקדמי בכיר במוסדות להשכלה גבוהה ועוד.
הפנסיות היקרות הללו מבוססות על חוק שנחקק אי־אז בתקופת ממשלת המערך, והן מגלמות חוסר שוויון משווע. הנה כמה דוגמאות: בשעה שכל עובד במדינת ישראל מפריש לפחות 6% ממשכורתו לטובת הפנסיה העתידית שלו, זכאי הפנסיה התקציבית מפרישים 2% בלבד, וגם זה רק משנת 2005; בשעה שכל עובד משלם דמי ניהול על הפנסיה שלו, שמצטברים לאורך השנים לעשרות ומאות אלפי שקלים, מקבלי הפנסיה התקציבית לא משלמים אפילו לא שקל אחד; ובעוד הפנסיות של העובדים נתונות לחסדי שוק ההון ותהפוכותיו, הפנסיה התקציבית מובטחת ללא שום תנודות ואף מוצמדת למדד.
מספיק לנקוט מספר צעדים מצומצם, למשל שמכל פנסיה העולה על 20 אלף שקל ישולם מס של 20%, ויקוזזו מענקי הפיצויים הנדיבים המשולמים בנוסף לפנסיה. מהלכים אלו עשויים לחסוך מאות מיליוני שקלים בשנה לקופת המדינה. החיסכון הזה ינותב לטובת שיפור הביטוח הסיעודי לכלל אזרחי ישראל.
אני מניח שההסתדרות, זו שמאיימת על כל שינוי בתנאי הפנסיה התקציבית, הפעם דווקא תעודד את המהלך. כמי שלקחה חלק פעיל יחד עם הממשלה ברפורמה של 2017 לשיפור הביטוח הסיעודי, היא ודאי תשמח לעשות זאת עכשיו, לטובת כלל העובדים ואזרחי ישראל.
