גם אם אתם לא חובבי קולנוע גדולים מהשורה הראשונה, סיכוי גבוה ששמעתם על הדרמה האוטוביוגרפית "אופנהיימר", שכבר מזמן הפך להיות תופעה יוצאת מגדר הרגיל. ודאי שמתם לב שלצד שמו של הסרט, רבים בוחרים לדבר על דווקא על האורך שלו, ולא תמיד בנימה חיובית. מדוע? כיוון שאופנהיימר, לצד היותו סרט שדורש מצופיו הבנה קלה בהיסטוריה ומדע, הוא גם הסרט הארוך ביותר של הבמאי האגדי כריסטופר נולאן והוא נפרש על פני שלוש שעות ארוכות מאוד.
הצופים הישראלים מתחלקים לשתי קבוצות; כאלו היוצאים מהאולם בלב נרגש, כמי שחוו חוויה קולנועית מרהיבה ולא הציצו אפילו לרגע במכשיר הטלפון, או כאלו שמרגישים שיצאו לחופשי ממה שנראה כמו סרט שנמשך לנצח. אם אתם שייכים לקבוצה השנייה, שהיא דווקא הרוב, הכתבה הזו היא בשבילכם.
לא מעט מבקרים, מישראל ומהעולם, מתייחסים לאורכו של הסרט, וגם טוענים שאין לו כל סיבה מוצדקת. מה לא אמרו עליו? שהוא קיטשי, נכנס עמוק מדי לפרטים ומלא בסצנות שמקומן הוא לא על המסך, אלא בפח הניירות שבחדר העבודה של נולאן.
ובכל זאת, מדובר ביוצר ההוליוודי המוכשר, כריסטופר נולאן, שזהו לא סרטו הארוך הראשון, ובטח שלא סרטו המצליח הראשון. כבר בתחילת דרכו הוא האמין שיש להושיב את צופיו מול המסך למשך ערב שלם. למשל, סרטו המהולל משנת 2010, "התחלה", הכיל יותר משעתיים וחצי של עלילה מסובכת ותעלומות. מיד לאחריו סרטי טרילוגיית "האביר האפל" (מהשנים 2005-2012) נעו בין שעתיים וחצי לשעתיים ושלושת רבעי (!) והצליחו מעל ומעבר. ב"אופנהיימר" נולאן החליט לקחת את האתגר צעד אחד קדימה ולעשות את הסרט הארוך ביותר שעשה אי פעם, והשאלה המתבקשת היא: למה?
"זו דרמה למבוגרים ואני שמח שיצא לי לראות אותה בבית קולנוע. משעמם לכם לצפות בשלוש שעות סרט? לכו לסרט אחר", מבקר הקולנוע כריס סטוקמן משיב לתלונות הצופים
חובבי קולנוע רבים, מהארץ ומהעולם, הסכימו להיענות לאתגר ולנסות לענות על השאלה. התשובה הראשונה והמקובלת בפי רבים היא שהסרט לא נגמר ב"פרויקט מנהטן", הפרויקט לפיתוח פצצת האטום עליו אופנהיימר עובד במשך רוב הסרט. הכוונה היא שהסרט עוסק בעיקר באדם שמאחורי הפצצה, זה ש"היה צריך לנסות להשמיד את העולם בכדי להציל אותו". עוד לפני שמגיעים לייסורי המצפון של המדען בעקבות שימושה של ארה"ב בפצצות, הקהל חייב להכיר את האישיות שלו. ובוודאי אפשר להסכים שקשה מאוד להכיר מישהו בזמן מוקצב של פחות משעה.
התשובה השנייה היא שאופנהיימר הוא למעשה שני סרטים במחיר של אחד (מה שגם משתלם כלכלית). מי שראה את הסרט ודאי שם לב להמון אפקטים ושינויים שתורמים לפיצול הסרט לשני קווי עלילה ברורים. למשל ישנן סצנות שמוצגות בשחור לבן, ולמולם סצנות צבעוניות ומרהיבות. העלילה מחולקת להצלחתו ונפילתו של אופנהיימר, ובמקום לדחוס את שתי התקופות האלו בזמן קצר יותר, נולאן החליט להקדיש לכל אחת את הזמן שלה.
בנוסף, רבים דנים את אורך הסרט לכף זכות מכיוון שהוא דורש המון הסברים. מי מהצופים שאינו בקיא בפיזיקה, כלומר כמעט כולם, צריך מעט הסברים בין לבין כדי להבין מה הם בכלל עושים שם כדי ליצור פצצת אטום. זה עדיין קשה, אבל נולאן עושה את כל מה שביכולתו, כולל ללמוד בעצמו קצת מתורת הקוונטים, וכך נוצר אורכו המכובד של הסרט.
ולצד המסבירים והמגנים, ישנם גם קולנוענים שפשוט זועמים על הצופה המודרני אשר לא נותן כבוד ראוי לקולנוע. "משעמם לכם לצפות בשלוש שעות סרט? לכו לסרט אחר", אמר כאמור מבקר הקולנוע ויראלי כריס סטוקמן. "אני שמח שחוויתי את זה". סטוקמן הוסיף כי אורך הסרט כמעט ולא מורגש עבור מי שבאמת אוהב קולנוע, כיוון שנולאן ערך סצנות במהירות והפחית בדיאלוגים.
ומה לגבי נולאן עצמו? האם לו יש הסבר? נולאן התגאה מאוד באורך הסרט וסיפר שהוא לא הסכים לקצר אותו, אפילו שהיכולת להציג אותו בפריים מוגדל (IMAX), כמו שנולאן אוהב, היה מוטל בספק. בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים, נוצר סליל קולנוע כבד מאוד (בערך 250 קילוגרם) וגדול מאוד. בראיון לניו יורק טיימס נולאן תירץ את האורך בעיסוק בדמותו של אופנהיימר שהייתה "מהמורכבות והמעורפלות בהיסטוריה". בראיון למגזין Total Film הוא הוסיף כי "זו הדמות הכי מעורפלת שעסקתי בה, ובהתחשב בעובדה שעשיתי שלושה סרטי באטמן – זה אומר הרבה".
ואם עדיין נותרתם בספק, לא נותר אלא לנסות לפתור בעצמכם את השאלה שמוצגת עם פתיחת הסרט: "איך אדם יכול להסביר את כל חייו?".
