אם יש נקודה אחת ויחידה שבה המחאה נגד תיקון מערכת המשפט צודקת לחלוטין, היא ההתקוממות נגד הפטור הניתן לחרדים משירות בצה"ל ונגד חוקי הגיוס המונחים על שולחן הכנסת, לאחר שבג"ץ פסל גרסאות שונות שלהם בעבר.
חוק הגיוס הוא למעשה שילוב של שלושה חוקים: חוק יסוד לימוד תורה, הקובע ש"מי שיקבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה משמעותית ייחשבו כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי"; חוק יוקרת השירות, שנועד לשפר את שכרם של המשרתים בצה"ל ולתת להם הטבות משמעותיות; וחוק הפטור מגיוס לתלמידי ישיבה, חוק שקיים כבר, אבל כעת הוא כולל הורדה של גיל הפטור מ־26 ל־23-21. התקווה היא כי הורדת גיל הפטור תביא לכניסתם של אלפי אזרחים למעגל העבודה.
הקביעה הנכללת בחוק יסוד לימוד התורה – שהוגש לאחרונה על ידי יהדות התורה – שהתמסרות ללימוד תורה תיחשב כשירות משמעותי למדינת ישראל והעם היהודי, מיועדת למטרה אחת בלבד: להחשיב אותו כשווה ערך לשירות צבאי. הרי חס ושלום שדורשי חוק הגיוס יכירו בכלל במדינת ישראל. כולנו זוכרים כמה התייעצויות עם "גדולי הדור" נדרשו כדי להתיר בכלל לנציג מיהדות התורה להיות שר במדינת ישראל.
בצדק מתרעמים רבים על הפטור מגיוס לבחורי ישיבות. כבר משה רבנו התרעם על מי שאינם נושאים בנטל הביטחוני: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!" הסירוב לשרת בצה"ל מפני שתלמידי ישיבות צריכים לשבת וללמוד תורה, יחד עם הורדת גיל הפטור, הוא אבסורד. הרי אם הם פטורים משירות צבאי בשל לימוד התורה, הורדת גיל הפטור אמורה לא להשפיע כלל – בחורי הישיבות ימשיכו ללמוד עד גיל מאוחר. ואם אין זה כך, הרי לנו הוכחה שהסירוב לגיוס הוא עקרוני, ואינו קשור כלל ללימוד התורה.
כל ה"הוכחות" התורניות לכך שלומדי תורה פטורים משירות צבאי, מנוגדות להיגיון, מנוגדות למוסר ומנוגדות לתורה עצמה. להיגיון – מפני שאם כל יהודי צריך ללמוד תורה, מי ילך לצבא? למוסר – כפי שטען משה רבנו, מדוע יהודי אחד צריך לשרת בצבא ויהודי אחר לא? ולתורה עצמה – כי על פי התורה ניתן לפטור אנשים משירות צבאי רק במלחמת רשות, כלומר מלחמות יזומות מטעמים כלכליים, וגם זה במקרים חריגים בלבד. חוק הגיוס, שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים הללו, נולד בחטא וקיומו בחטא.
קשה לחשוד בי כמי שאינו מייחס חשיבות רבה וערך גדול ללימוד התורה, כלשונה של הצעת חוק היסוד לימוד תורה. אני מאמין בכל ליבי שהתורה היא הדבר החשוב ביותר בחיינו. אולם הלימוד אינו יכול לבוא על חשבון הקיום. יהודי אינו פטור מהנחת תפילין, מכיבוד הורים או איסור "לא תעמוד על דם רעך" ומהשירות הצבאי בגלל שהוא לומד תורה.
לימוד תורה, אפילו שטחי ביותר, יעלה בידנו שלא רק שאין פטור ללומדי תורה משירות צבאי, אלא אדרבה: דווקא הצדיקים ויראי ה' הם שצריכים לצאת לקרב, ובזכותם יצליח עם ישראל במלחמותיו.
יטען הטוען שהרי לא באמת רוצים את החרדים בצה"ל, ברוח דבריו של יו"ר הפורום החילוני, ד"ר רם פרומן: "אני לא מוכן להיות הצבא של החרדי, ואני מוכן להיות בצבא עם חרדים". התשובה לכך פשוטה מאוד:ואז מה? אם מישהו לא רוצה אותי באקדמיה, ואכן, כפי שאנו עדים ביתר שאת בימים אלה, ישנם רבים שאינם רוצים לראות אנשי ימין או "חרד"לים" באקדמיה, לפחות לא בתארים מתקדמים, האם זו סיבה שלא אלמד באקדמיה? בניגוד לרוח הרווחת באקדמיה, הרי שהיא אינה שייכת לאליטה מסוימת. אדרבה ואדרבה, זה לכשעצמו אמור לעודד את החרדים להתגייס בהמוניהם. יש פה הזדמנות פז להשפיע לטובה על דמותה של המדינה.
