הפרשייה אמיתית. סביב מעיין הסטף, בכפר ערבי שתושביו ברחו במלחמה, הוקם ב־1949 יישוב. אחד מרבים מאוד שקמו בימים ההם, לא פעם על חורבות יישוב ערבי. אחד מלא־מעטים שלא החזיקו מעמד וננטשו. לכפר החדש ניתן השם היפה ביכּוּרה, כשמה של התאנה טרום הבשלתה. כמנהג הימים, הוא נדרש לתנועה פוליטית מיישבת. באורח נדיר, הייתה זו מפלגת "הלוחמים" של יוצאי לח"י. השידוך כשַל. המפלגה האנטי־ממסדית והדחויה התקשתה לתת ליישוב את המעטפת הדרושה לו; והמתיישבים, מצידם, עולים חדשים מארצות רבות, פליטי שואה ממחנות העקורים ועולים מצפון אפריקה ומהבלקן, התקשו ברובם ללכת בתלם החקלאי המבוקש. הביכורה נפלה טרם קיץ.
הרומן "המופקרים" רוקם על הבד הזה עלילה בדיונית. קורות היישוב לקשייו ולקרעיו מסופרות סביב משולש רומנטי של פליטים צעירים, הוא והיא והוא, שנפגשים על האונייה בדרכם ארצה ומגיעים יחד להיות מראשוני ביכורה. שלושתם טיפוסים אקטיביים למדי. התחרות בינו לבינו על ליבה שלה היא צד אחד של העניין. צד אחר הוא מעשיהם בביכורה. היא משתלטת במהירות על העברית ונעשית מורה מסורה לילדי הכפר, בני שלל גילים וגָלויות; ואילו הבחורים מואסים בלחם הצר של הצנע ופונים אל עיסוק שסופו, אם לא במציאות ההיסטורית אז ברומן כן, חורבן הכפר: סחר־הברחות עם אזור הכיבוש הירדני הסמוך. ההכנסות השמנות מהעסק אומנם טפטפו גם על הקרקע הצחיחה של המשק, אך ההשחתה הערכית לא איחרה לבוא, ואחריה גם הסתבכויות קשות ממנה.
כאן מעניין ההקשר האידאולוגי שצוין תחילה. מפלגת הלוחמים, ממשיכת לח"י, מצטיירת לא רק כתנועה דחויה המתקשה לדרוש נתח בסיר התקציב, אלא גם כבעלת אידיאולוגיה המתיישבת עם עיסוקם של המבריחים. היא מתנגדת לאימפריאליזם, ובפרט לזה הבריטי שחולל את המציאות המדינית החדשה בארץ ישראל ואשר סייע ללגיון הירדני. באגף השמאלי שלה, לפחות, היא מתנגדת בכלל לגבולות בינלאומיים. מתוך כך, הברחת סחורות משני עברי גבול־החנק שתחם את פרוזדור ירושלים נעשית עניין עקרוני. נלווה לו אף בונוס של ערעור הכלכלה הסוציאליסטית, המתוכננת, של ישראל הנולדת. וכך, יצר הרווח־הקל, ההרפתקנות והאנוכיות של צמד גיבורי הספר חובר בברית אינטרסים אל האידאולוגיה של לח"י, ויוצר דווקא איזו אחווה יהודית־ערבית אזורית: אופוזיציה מעניינת למה שהכתיב ההיגיון הסוציאליסטי־לאומי.
המילה "מופקרים" שבכותרת הספר מתגלה כתרתי־משמע. כאלה שהפקירו אותם, הותירום בשטח הקשה בלי מספיק תמיכה ממסדית; ואנשים מופקרים מוסרית, פורקי עול. כאלו וגם כאלו היו, על פי הסיפור, ביישוב הקטן. כל זה טובל בתוך רקמה עבה מאוד, יפה, מטופחת, חיה, של תיאור המקום והזמן, הווי הכפר והעולים. הרקמה האנושית עשירה אולי קצת יותר מדי, מבחינת מספר הדמויות – לאור זאת ששום דמות כמעט, למעט אולי הגיבורה־המורה שגם תצלום תקריב של נערה ג'ינג'ית כמוה תופס את העטיפה, אינה זוכה לפיתוח שיעמידנו על חייה הפנימיים ועל עומק מניעיה. איכשהו הכפר והספר עוברים על פנינו, מוחמצים משהו – כביכורה שהבשילה אך עסיסה רב מערכה התזונתי.
