קטע ראיון שערכה עירית לינור בערוץ 14 עם ד"ר אור גורן, מנהל חדרי הניתוח בבית החולים איכילוב, הפך ויראלי בשבוע שעבר. בראיון חשפה המראיינת בפני הרופא את חששותיה כמטופלת שדעותיה הפוליטיות ידועות, כשהיא מגיעה לקבל טיפול מרופא שהוא, אולי, אחד מאותם רופאים שהשביתו את שירותיהם במחאה נגד הממשלה ובכך, לפי לינור, הוכיחו שמחויבותם הפוליטית גדולה ממחויבותם למטופליהם. "אני מפחדת ממך", אמרה לו לינור.
הרופא נחרד מדבריה באופן שנראה אותנטי. 'אם את מפחדת זה אסון", הוא אמר והבטיח ללינור ולצופיה כי איש מהרופאים המוחים לעולם לא יפגע במטופל על רקע העדפתו הפוליטית. אבל לינור ענתה לו "אני לא מאמינה לך" ונראה שדיברה לפחות בשם הקהל באולפן שהריע לה.
ד"ר אור גורן ממחאת 'החלוקים הלבנים' התארח בפטריוטים. עירית לינור: "אתה יודע שיש חולים שמפחדים ממכם? אני מפחדת להגיע לחדר מיון שאולי יהיה בו רופא שמתנגד לרפורמה, אני מפחדת ממך"; ד"ר גורן: "אם את מפחדת זה אסון, אסור לך לפחד מאיתנו"#הפטריוטים@YinonMagal pic.twitter.com/E0hlSocghP
— עכשיו 14 (@Now14Israel) August 9, 2023
מאות ואלפי תגובות היו לקטע הזה שכאמור הפך לויראלי. כדוגמה מייצגת בחרתי בטקסט של סטודנט דתי לאומי לרפואה בשם יואב הריס, שהמשיך את הקו המיתמם-מזדעק של ד"ר גורן באותו ראיון, והאשים את לינור באחריות למשבר שיצרו הוא וחבריו הרופאים. לאחר הקדמה קצרה בה הוא מתפאר בחוסר הפניות שלו כמטפל שטיפל ללא משוא פנים במי שהוא תופס כ"אחרים" (הדוגמאות שהביא היו חרדי חסיד גור, מתנחל מגוש עציון וערבי שנעצר על ידי המשטרה, והדוגמאות עצמן מאירות עיניים כשהן מגיעות מחובש כיפה סרוגה אבל זה לטור אחר), הוא כתב כך:
"נניח לעובדה שאני לא מאמין שעירית לינור, פובליציסטית ציניקנית, מאמינה למילה אחת שיוצאת לה מהפה. הפיגוע באמון בין רופאים למטופלים שהיא מנסה בכוח לייצר הוא אסון. לא בגלל שהיא חושבת שזה נכון, ושאכן רופאים לא יטפלו במצביעי ימין, אלא בגלל שהיא יודעת שזה לא נכון, ובגלל שהיא יודעת שהקהל שלה לא יודע שזה לא נכון. מכיוון שתחת האפשרות לתת לד"ר גורן להסביר שזה לא נכון ובכך לתווך לקהל מעריציה שהנה, אם היה מישהו שחשש אפשר להירגע, היא בוחרת להטיח בפניו שהיא לא מאמינה לו, ומתדלקת את תאוריית הקונספירציה המטורפת הזו".
הטקסט הזה מדגים יפה שתי נקודות מהותיות למחאה שחוזרות שוב ושוב בשלל הטקסטים שהיא מייצרת: האחת היא האשמת הקורבן וגזלייטינג, והשנייה היא ריצת האמוק של המחאה, הפוגעת בדרכה בכל מה שעליו היא מתיימרת להגן ובשמו היא נאבקת.
ראשית, האשמתה של לינור ב"ייצור", כלומר פיברוק הפגיעה באמון הציבור ברופאים. נגד השקר הזה החוזר ונשנה, חייבים לחזור שוב ושוב על האמת הפשוטה: פגיעה באמון הציבור ברופאים אכן התרחשה ובגדול. לא עירית לינור יצרה את הפיגוע הזה באמון הציבור ברופאים אלא ההסתדרות הרפואית והרופאים שתמכו בה והשתמשו בחולים ובמטופלים שלהם כמגן אנושי במלחמתם בדמוקרטיה.
הרי ממה נפגע אמון הציבור ברופאים? מהעובדה שאלפי חולים הגיעו יום בהיר אחד לניתוח, בדיקה או טיפול שנקבעו מזמן וגילו שהם לא יתקיימו כי הרופא שלהם מפגין נגד ביבי? או כי עיתונאית אחת ביטאה את התחושות שלהם? הרי שביתת הסתדרות הרופאים התרחשה במציאות, כולנו היינו עדים לה. לקרוא למציאות שכולנו חווינו רק לפני שבועיים "תיאוריית קונספירציה מטורפת" זו לא סתם היתממות או תעמולה, זה גזלייטינג, הכחשת מציאות שנועדה לא רק לשקר לציבור אלא לפגוע בתפיסת המציאות שלו ולגרום לו לפקפק בעצמו. כך הם קראו לנו "פחדני השלום" כשהזהרנו מאוסלו ו"משיחיים" כשהזהרנו מסכנות הגירוש מגוש קטיף. הם לא סתם חלקו עלינו אלא הציגו אותנו כמטורפים והזויים, ומחאת השמאל הנוכחית פועלת באותן שיטות.
מה שמביא אותנו לנקודה השנייה: הטירוף. גם באוסלו, גם בגירוש וגם במרד האליטות שמתחולל עכשיו, השמאל לא עוצר, לא מתלבט, לא לוקח שבויים. הוא חומל, מהסס ומיוסר כשמדובר באויבינו מבחוץ, במלחמות היהודים הוא נחוש, אכזר וחסר מורא. במרד הנוכחי נחצו כל הקווים שאיש בישראל לא דמיין שיחצו אי פעם, ובגידת הרופאים הפוצעת אפילו לא הייתה החלק הכי גרוע שלו. החרם הכלכלי, משיכת ההשקעות, הצהלה הפומבית לנוכח פגיעה אפשרית בדירוג האשראי של ישראל (כאילו מעמדנו הבינלאומי הוא איזה תחביב פרטי של בצלאל סמוטריץ') כל אלו היו מחזות שלא ניתן היה לדמיין לפני חצי שנה והיום נורמלו לחלוטין במסגרת ריצת האמוק של מרד השמאל. אבל גרוע מכל הנ"ל היה החץ שנורה בלבו של הנכס השמור ביותר של האתוס הישראלי המשותף: צה"ל. כמו bds, גם סרבנות הייתה עד לא מזמן מילת גנאי אפילו בקרב השמאל הישראלי. היום תעמולת המרד הפכה אותה ללגיטימית.
שני האלמנטים האלה: חתירה מטורפת למטרה בכל מחיר ובלי שום בקרת נזקים, ובד בבד האשמת כל האחרים (החרדים, המתנחלים, בן גביר וכמובן ביבי הדמון הנצחי) בכל תוצאותיה האפשריות של ההתנהגות הפראית הזאת, אלו הם פניה של מחאת השמאל הנוכחית ואיתה עלינו להתמודד.
