בשלהי כהונתה כמנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה", אמרה בראיון יולי נובק כי הארגון שבראשו היא עומדת הוא ארגון פוליטי שמטרתו להוציא את ישראל מהשטחים הכבושים. לצורך המטרה הפוליטית הזו השתמשו בשוברים שתיקה בפרה הקדושה ביותר של החברה הישראלית – צה"ל. עד אז צה"ל היה בקונצנזוס מוחלט, ואף אחד לא העלה על דעתו לעשות בצה"ל שימוש פוליטי. שוברים שתיקה היה הארגון הראשון שהשתמש בצה"ל כדי להשיג מטרות פוליטיות רדיקליות.
הזעם הציבורי על שוברים שתיקה היה כפול: גם על הפרקטיקה הנלוזה של שחיטת פרה קדושה ושימוש בצבא כקרדום פוליטי לחפור בו, אבל גם על לקיחת סיפורים כאלו ואחרים של חיילים ששירתו בשטחים והוצאתם לחו"ל. לימים, התברר בתחקירים של עיתונאים ושל ארגונים כמו "עד כאן" שפחות מ-20% מהסיפורים אכן קרו באופן זה או אחר, וששאר הסיפורים מוגזמים, מנופחים, מעוותים, או בכלל לא קרו.
ברגע שפרה קדושה, שנמצאת בלב הקונצנזוס הציבורי, נשחטת, כבר הרבה יותר קל להשתמש בה בפעמים הבאות – לא רק לאנשים וארגונים מהשוליים, אלא גם למי שנמצא במיינסטרים. דוגמה מובהקת לכך אנחנו מקבלים בחודשים האחרונים מארגון "אחים לנשק" – שגם הוא, כמו שוברים שתיקה, משתמש בצבא ככלי לקידום מטרות פוליטיות.
כאן חשוב לציין שאין כוונה להשוות בין המטרות הפוליטיות של שני הארגונים, שכן בשוברים שתיקה עוסקים ביציאת ישראל מיהודה ושומרון, בעוד באחים לנשק מתנגדים לממשלת הימין ומנסים להפילה. אמנם יש מעט חפיפה בין שני הארגונים, וגם אישים כמו אלוף במיל' עמירם לוין תומכים בשני הארגונים, אולם המטרות הפוליטיות המוצהרות שונות. אז מה כן זהה? ובכן, הפרקטיקה – השימוש בצבא ככלי לקידום מטרות פוליטיות.
אם הזעם הציבורי על שוברים שתיקה היה גדול בעיקר בגלל הוצאת הסיפורים לאירופה, הרי שהזעם על אחים לנשק גדול מפני שאנשי הארגון הזה, ברוב חוצפתם, ניכסו לעצמם את השירות הצבאי של כל העם, ויותר מכך – את השכול המשותף, והם משתמשים בהם ככלים לקידום מטרות פוליטיות תוך שהם מפנים את אלה כנגד לפחות חצי עם שעשה איתם שירות צבאי כתף אל כתף. המהלך הזה שובר את כל כללי ההגינות והרעות שהיו לכולנו בצבא, והוא מכה מתחת לחגורה ושבירת כללי המשחק.
היהירות הרבה של חברי אחים לנשק לא מסתיימת כאן. זחיחות הדעת, בשילוב של השפעה חזקה משירות המילואים, גרמה לחברי הארגון לבצע פעילויות "גרילה" של תליית שלטים באישון לילה תוך שימוש בסנפלינג ובצוות רתק ותיעוד המצויד במצלמות תרמיות. השלב הבא היה חסימה של משרדי פורום קהלת בשקי חול וקונצרטינות, תוך תקיפה פיזית של מנכ"ל הפורום, מאיר רובין, וכן לחסימת הרחוב של שר המשפטים יריב לוין תוך הבערת צמיגים ופריסת קונצרטינות. לאחר מכן נחשפנו למקרים של אינדיבידואלים המשייכים את עצמם לארגון, כמו הצמד שתקף את הרכב שבו ישבו נהגת וילדיה הקטנים, ושברו את החלון האחורי ברכבם. מפעולות גרילה של תליית שלטים לתקיפות פיזיות של אנשים תוך מעט מאוד זמן, וכל זה בלי שהזכרנו את עניין הסרבנות, שחברי הארגון מקדמים במרץ.
אתמול עברו בארגון אחים לנשק להסתה של ממש ולהתרת דמם של נבחרי ציבור. בארגון שחררו כרזות עם דמויותיהם של שר הביטחון יואב גלנט ושל שר האוצר בצלאל סמוטריץ', עם מה שנראה כמו מקבץ ירי על פניהם. רק לאחר ציוץ של העיתונאי יוסי יהושע בארגון אחים לנשק שינו את העיגולים למרובעים והוסיפו קווי יחס שמפנים לטקסט, אולם הנזק כבר נעשה והדם הותר.
לשים תמונה של שר הביטחון כמטרת דמות מחוררת זו הסתה מזעזעת ומבישה במיוחד כשהיא מגיעה מקבוצה של אנשים שקוראים לעצמם ״אחים לנשק״. pic.twitter.com/602R0X3Pa0
— יוסי יהושוע – Yossi Yehoshua (@YehoshuaYosi) August 14, 2023
אחים לנשק זה אחד המיזמים הציניים ביותר שהיו פה. בכסות של לוחמי צה"ל וככל הנראה במימון כבד של בעלי אינטרס, לקחה קבוצת אנשים את הפרה הקדושה הכמעט יחידה שנשארה לעם ישראל, צבא הגנה לישראל, והם עושים בה שימוש ציני לצורך השגת מטרות פוליטיות תוך שהם מנכסים לעצמם את השירות הצבאי של כולם ומפנים אותו נגד חצי עם ויותר. באחים לנשק לקחו את הפרקטיקה של שוברים שתיקה, שכללו ושיפרו אותה, והביאו אותה אל לב הקונצנזוס, ואין יותר בזויה מהפרקטיקה הזו – מיולי נובק ואבנר גבריהו ועד אייל נווה ורון שרף.
