זה היה אמור להיות הדבר הגדול הבא. כמו המכונית, כמו הטלפון החכם, כמו הקרוקס, שיחות הווידאו נראו מוכנות ומזומנות להפוך את האופן שבו אנחנו מתקשרים ולערוך מהפכה לא רק בחיינו האישיים אלא גם, ואולי במיוחד, בחיינו התעסוקתיים. החברות הגדולות ביותר בשוק – גוגל, מיקרוסופט ועוד היד נטויה – עסקו בפיתוח הפלטפורמה הטובה, הנוחה והאיכותית ביותר לשיחת וידאו רבת משתתפים, וכניסתה של זום לתמונה עם מוצר טוב וממשק נוח רק הוסיפה לשוק שכבר היה מלא עד עייפה במוצרים טובים. ובכל זאת, משהו לא עבד, התברר שלאנשים פשוט לא היה כל כך דחוף לראות אחד את השני בזמן שהם מנהלים שיחה, ומשהו בעבודה מרחוק לא הקליק למעסיקים ולעובדים.
ואז באה המגפה. פתאום כולם מצאו את עצמם נעולים בבית, ללא אפשרות לראות לא רק את האנשים שהם צריכים לשיחת טלפון של חמש דקות, אלא גם את האנשים שהם אשכרה רוצים לראות. וכמובן שיחד עם זה, באה העובדה שלפתע לעסקים רבים לא הייתה ברירה אלא לעבור לעבודה מרחוק. וכך, מוצר שעד לפני מרץ־אפריל 2020 היה נישתי יחסית, הפך פתאום לאחד הבסיסיים ביותר בארסנל של האדם המערבי המודרני. "זום" הפך למילת תיאור כללית ביותר, מ"נעשה זום משפחתי" דרך "אני עובד רק בזום" ועד "המבחנים בסמסטר הזה יהיו בזום".
מגפה שמתרגשת על העולם ומחוללת שינויים חברתיים מרחיקי לכת היא לא אנומליה, היא הנורמה. וגם במקרה של הקורונה שלנו – חיוורת ככל שתיראה ליד הדבר השחור – היסטוריונים, סוציולוגים וכלכלנים מיהרו לחפש את התחומים שבהם נרגיש את השפעתו של הנגיף הסיני הקטן גם שנים רבות אחרי שהוא יעבור מהעולם, או יגשים את מאווייו הגדולים ביותר של יורם לס ויהפוך לשפעת. ובין ניתוחים גיאופוליטיים לנבואות מרחיקות לכת על עתידה של הצרכנות, היה שינוי אחד שכבר נראה מובן מאליו לכול: ברוב המקרים, עבודה מהבית תהפוך לא רק לאפשרות רחוקה אלא כמעט לסטנדרט, או לכל הפחות לפרקטיקת עבודה מקובלת מאוד. ולצידה, השימוש הכללי בשיחות וידאו ודאי יתפוצץ לממדים שיכבשו אפילו את שיחות הטלפון הישנות והרגילות.
ואז הקורונה דעכה, ובהתחלה עוד נראה שהעבודה מהזום תישאר, אלא שהיא התחילה להיעלם במהירות מפעימה: בהתחלה רק צצו כמה דיווחים בעיתונות הכלכלית על חברות בינוניות שמפסיקות את העבודה מהבית או מצמצמות אותה מאוד, הדיווחים הציגו אותן כמו גופים פרימיטיביים שלא מתאימים את עצמם לעולם המודרני. אבל אז, אותן חברות שכה עסוקות בהצגת עצמן כעומדות בפסגת הקדמה האנושית (וגם בפיתוח פלטפורמות וידאו) – גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק וחברותיהן – הודיעו לעובדים שנגמרה החגיגה והגיע הזמן לחזור למשרד. גם ברמה האישית, נרשמה ירידה בשימוש בשיחות וידאו ככל שהמגפה שככה, הרחובות נפתחו לרווחה ואנשים התגברו על ההיפוכונדריה הזמנית. אומנם ברור שזו תופעה שלא הולכת להיעלם מהעולם, ובעמק הסיליקון ממשיכים לשים עליה המון ז'יטונים, אבל באופן מפתיע (או שלא) ברגע שנגמר מצב החירום הבינלאומי, בדיוק כמו שהם הסירו מסכות, רבים גם הסירו את הזום או הגוגל מיט מהטלפון וחזרו לשלוח הודעות, מקסימום להרים איזה טלפון. גושפנקה ספרותית־משהו למהפכה שלא התרחשה התקבלה בשבוע שעבר, עם הפרסום שחברת זום בעצמה כופה על עובדים לשוב לעבוד במשרד, לפחות בחלק מימות השבוע.
לפני שתשלפו את החוויות האישיות שלכם או תצביעו על הקלטות הווידאו של ואטסאפ שמתחילות להראות אי־אלו סימני חיים, נסייג: כתחום, שיחות הווידאו ממש לא מתו, וכך גם העבודה מרחוק. בשני המקרים מדובר בפיתוחים או בנוהגים שיש היגיון רב מכדי שייעלמו לחלוטין מהעולם רק כי האנושות עוד לא אימצה אותם. אבל בין אם זה בגלל טכנולוגיה לא מספקת או בגלל העובדה שאנחנו פשוט צריכים עוד כמה שנים (או עשורים) כדי להתרגל לכך שלראות מישהו מבעד למסך המחשב או האייפון זו חוויה שגרתית בדיוק כמו רק לדבר איתו במיקרופון של הטלפון, נראה שבינתיים הישן והטוב ניצח את החדש והמבטיח.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולתמונות של היפופוטמים רוחצים ביאור) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
