יודע כל שמיניסט מתחיל: בבחירה מה לעשות אחרי כיתה י"ב טמונה אחריות גדולה. זו הנקודה הראשונה שבה בוחר הנער את דרכו הרוחנית והמעשית. אם להתגייס מיד, אם ללכת למכינה, ללמוד בישיבה גבוהה או ישיבת הסדר, לעמול בשנת שירות או כל אפשרות אחרת – כל האופציות פתוחות בפניו. ובדור הנוכחי שבו החברה מורכבת מסוגים וזנים שונים, עם תתי־קטגוריות והשתייכויות לזרמים ולאגפים מגוונים על המנעד הדתי, הבחירה במסלול כזה או אחר עשויה לשמש כניסה לזרם מסוים. לכבוד א' אלול שנחגג השבוע, עליתי על קו 467 המרכז אליו בחורי ישיבות ובני מכינות בכלים מכלים שונים. הכינו את הגמרות והצטרפו אליי.
הקו מתחיל את דרכו בגבעת התחמושת, משם הוא ממשיך לכיוון פסגת זאב וממחסום חיזמא הוא יוצא מירושלים לכיוון יישובי בנימין. בתחנת עפרה תוכלו לראות את תלמידי המכינה בעלי מחפשים את דרכם למחוז חפצם. לרוב הם לבושים בבגדי ספורט ששם המכינה מתנוסס עליהם, אך סביר להניח שהם לא יצטופפו איתכם על האוטובוס אלא ינסו את מזלם בטרמפים. לאחר מכן הקו ממשיך על כביש 60, לעבר שילה, רחלים ומשם ליישוב תפוח – לא הרבה יודעים אבל גם בכל היישובים האלה שוכנות ישיבות לא גדולות ולא מאוד מוכרות.
מיד לאחר צומת תפוח המפורסם צולל האוטובוס היישר אל תוך הכפר המלבב חווארה. לצידי הדרך אפשר לראות כתובות שגויות בעברית המזמינות את העוברים והשבים להיכנס לחנויות המקומיות, ובין לבין פזורים חיילים, ופרות שחוטות תלויות לייבוש. בקצה השני של הכפר מחכים יישובי גב ההר ובהם גם הישיבות: ביצהר, הר־ברכה, איתמר ואלון־מורה. ההבדלים ביניהן מתבטאים בעיקר בשעות העלייה על האוטובוס: בעוד תלמידי ישיבות יצהר פוקדים את האוטובוסים הראשונים בבוקר, תלמידי אלון־מורה יימצאו גם על אלה שיוצאים בשעות הערב. את תלמידי הר ברכה כמעט לא תראו יוצאים כלל מהישיבה, כך שהשימוש באוטובוס הוא מהם והלאה. ומעל כולם – תלמידי איתמר יתפסו את האוטובוס ביום שני בשבוע לכל הפחות. בין כל התחנות הללו שוכנת גם החטיבה המרחבית שבפתח העיר שכם, ומביאה אל הקו גם קהל של לובשי מדים.
זה לא נדמה לכם, האוטובוס עובר בהרבה יישובים, עושה הרבה סיבובים והדרך ארוכה ומפותלת. ובנוסף לזה, חוויית הנסיעה לא הופכת טובה יותר בזכות כלי הרכב הכבדים שנוסעים בהם. בעבר רק אוטובוסים ממוגני ירי הורשו לנסוע על כביש 60, אך בשנים האחרונות עברו החברות המפעילות לאוטובוסים ממוגנים מפני אבנים בלבד, כך שלפחות אפשר לראות את הנוף בדרך. ועדיין, החלון עבה מאוד. הרעד שאוחז בו לא מאפשר להניח ראש ורמת הטלטול של הנוסע גבוהה מהרגיל.
אפרופו החלונות, עניין נוסף שנושא בתוכו לא מעט מתחים הוא הווילונות. החליט מי שהחליט, ובאוטובוסים מהסוג הנ"ל הווילונות גדולים ומשמשים במקביל שני ספסלים סמוכים. כך יוצא שנוסע שמעוניין להוריד את הווילון במושב שלו מחשיך גם את המושב שלפניו או אחריו, מה שלא תמיד מתקבל בברכה. הסוגיה נידונה כמעט בכל אוטובוס, האחת רוצה להשתזף, השנייה מעדיפה לנמנם בחושך, ולא תמיד קל להגיע לעמק השווה. הפשרה המקובלת בווילונות־מחלוקת שכאלה היא להגיף את הווילון עד חצי החלון. כמו שאומרים בישראלית: "לא אני לא אתה".
לאחרונה נשמעות תלונות רבות על החברה המפעילה של הקו, אגד תעבורה. הגעה באיחור מוגזם או אי־הגעה בכלל נהיו לדבר מצוי ברחבי יהודה ושומרון. בעקבות עצומות ומכתבים שנשלחו מטעם המועצות האזוריות מסרו מטעם החברה שיעשו מאמץ להתייעל, ובכל זאת כבר רצות שמועות על איומים מצד משרד התחבורה ביציאה למכרז מחודש. כך או כך, מוטב שבזמן העמידה בתחנה תישאו תפילה להגעת האוטובוס המיוחל.
מכל מקום, אם אתם תלמידי י"ב שמחפשים מקום לשנה הבאה או שאתם נוסעים שמעוניינים לשמוע איזה שטייגען נעים לאוזן בלב אוטובוס דוהר, שיח על הסיירת שאליה החבר'ה מתכננים להתגייס, או סתם הא ודא המעסיקים בחורי ישיבות טריים – אתם מוזמנים לקו 467 בשמחה. שיהיה זמן אלול שמח למי שחוגג.
