אוגוסט בעיצומו, והחום הכבד שרק מחמיר בחוץ לא עושה סימנים של הקלה. שלא לומר – אם תמתיני לאוטובוס בשעות הצהריים, תוכלי לנצל את הזמן לטיגון ביצת עין על הכתף.
אחרי שבע שנים בתל־אביב הלחה, הלב, המוח וגם הנקבוביות שלי יודעים שאין מצב להיכנס לחלל כלשהו בלי מזגן בין מאי לספטמבר. כשעברתי לעיר הקודש, התהדרו סביבי בעלי הדירות שכאן לא צריך מזגן. תפתחי חלון הם אמרו, יש בריזה מצוינת הם אמרו, זאת ירושלים הם אמרו. ולי גם חשוב לומר בעצמי: די כבר לשקר הזה! לא מדובר בכפר אסקימוסי מרחק אלפי קילומטרים מקרני השמש. וזה שקר מאוד בחורף, לא אומר שלא חם מאוד בקיץ. התחממות גלובלית או התחממות מקומית, זה לא משנה. חם בחוץ, חם בבית, חם לי בתוך המוח ומאחורי הברכיים.
ייתכן שלירושלמים מבטן ולידה יש ויסות חום אחר, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. כך קרה שהקיץ הגיע במלוא תפארתו ואני התמימה שקניתי את טענת ה״לא צריך פה מזגן״, הלכתי וקמלתי בחדר שינה ללא מזגן ככל שהלילות נעשו חמים יותר. בלילה החם הראשון הכרחתי את עצמי להאמין במה שאמרו לי – נעים פה, לא חם לך, תפתחי חלון ותעצמי עיניים. בלילה החם השני התהפכתי במשך כמה שעות עד שעברתי לסלון, הדלקתי את המזגן ונרדמתי על הספה. בלילה השלישי כבר מצאתי את עצמי מזמינה בארבע בבוקר ובעיניים עצומות מאוורר חזק באינטרנט.
טיפ: אל תזמינו פריטים ברשת באמצע הלילה, כי ייתכן שתמצאו את עצמכם עם מאוורר תעשייתי ענק שמותאם לחתונות ולמסיבות בחוץ (אחת שיודעת).
ושאלה קיומית לסיום: אם לא נרדמתי מרוב חום ופתחתי את כל החלונות, ויונה נכנסה בבוקר ועשתה עליי מה שעשתה – האם זה סימן למזל טוב? והאם המזל הטוב הזה יבוא בצורת התקנה של מזגן?
