שני סיפורים עשו רעש השבוע: אפליה בוטה כלפי נערות בלבוש קיצי באוטובוס, ופיילוט של המשרד להגנת הסביבה שיאפשר רחצה נפרדת באתרי הטבע. חילונים נגד חרדים משני צדי המתרס.
לכאורה זו נראית התנגשות בין עולמות שלא ניתן לגשר ביניהם. בפועל: אותה הגברת בשינוי אדרת, וזה מדהים ממש. אותם חרדים שמבקשים שיכילו את השונות שלהם וייתנו לה מקום במרחב הציבורי בקווי מהדרין, לא מסוגלים לכבד את הבחירה הסבירה של נשים להתלבש בגופיה בחודש אוגוסט, ואותם חילונים שהזדעזעו מהמקרה הזה – לא מסוגלים להעלות על הדעת "לתת" אפילו שעה אחת של רחצה נפרדת, גם אם זה לא בא על חשבונם וזה בנוסף לשעות הפעילות כפי שרט"ג התחייבה.
הרי חופי ים נפרדים קיימים גם היום, אולי לא ידעתם, ואף אחד לא חושב שצריך לבטל אותם כליל. מדוע הרציונל שחל על מי הים המלוחים שונה מזה שחל על מי מעיין מתוקים?
היחסים בין מגזרים כה שונים בחברה הישראלית, חייבים להיות מבוססים על "תן וקח" הדדיים. אני נגד הדרת נשים, אני מוקיעה אותה, אבל אם יש בנמצא פתרון יצירתי שמוסיף, ולא גורע – אז אני בעד. איך אני יכולה להיות נגד, כשביקשתי – וקיבלתי – מקום להתפלל בו בכותל בשיווניות, גברים לצד נשים? "עזרת ישראל" הפכה לבית עבור יהודים רבים בעולם, למרות ההתנגדות הנוראית של המפלגות החרדיות למתווה הכותל שעד עכשיו מפלה לרעה ופוגעת מאוד בסדרי התפילה במקום ויש לתקנם במהרה.
הצדק החלוקתי לא יכול להיות רק כשנוח לנו. בכותל כמו באוטובוס כמו באתרי הטבע – אנחנו חייבים ללמוד להסתדר ביחד, למרות ההבדלים הגדולים. המנגנון של "תן וקח" יאפשר את בניית האמון בין הצדדים, וטוב יעשו מנהיגי הציבור החרדי אם ישכילו לפוגג את חששות המגזר החילוני, ולעשות הקרבה אמתית שתעיד שפנינו כחברה יהודית הן לפיוס, ולא להתנגשות שאף אחד מאיתנו לא יודע איך תיגמר.
