ההתנהלות של נאמני הקדש "עץ חיים" מסקרנת ברמה הפסיכולוגית. נעזוב רגע את המושג "חילול ה'" שכנראה לא קיים אצלם, נעזוב גם את הבושה – רגש שדורש פעילות של הורמונים מסוימים שכנראה לא נמצאים בגופם. עדיין לא ברור לאן נעלם מנגנון הפחד, שאמור לעורר הרתעה. איך, אחרי שכבר נתפסתם בפרשיית שחיתות חמורה, אתם ממשיכים כאילו כלום?
פרשת נכסי ההקדש באזור מחנה־יהודה, שנמכרו תמורת נזיד עדשים על ידי הנאמנים באמצעות ה"מתווך" ערן הוכברג לאביו, נסקרה פה בעבר בכתבת תחקיר גדולה. השבוע הגיעה לסיומה (הזמני, כי מן הסתם יוגש ערעור) פרשייה בעייתית אחרת של אותו הקדש בדיוק, עם פסק דין שניתן על ידי הרכב הקדשות בראשות הדיינים שלמה שטסמן, אייל יוסף ועידו שחר.
המסמך בן 135 העמודים נפתח ברקע ההיסטורי של ההקדש: "תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים הוא המוסד התורני הוותיק בירושלים. הורתו ולידתו בקדושה בירושלים שבין החומות, על ברכי הגאון רבי שמואל סלנט שייסדו בשנת תר"א (1841). במשך למעלה ממאה ושבעים שנה עמדו בראשו ובנשיאותו ארזי הלבנון אדירי התורה, ובכללם הרב איסר זלמן מלצר והרב אהרן קוטלר. בין כתליו של מוסד קדוש זה הרביצו תורה ודעת ענקי תורה ומוסר, ובהם הרבנים בעלי 'דרכי דוד' 'וגידולי שמואל', והצדיק הירושלמי רבי אריה לוין. הישיבה ותלמוד התורה העמידו לגיונות של תלמידי חכמים ובני תורה ובהם אישים שהתפרסמו כגדולי הדור ומאורי ישראל שכל בית ישראל שותה ממימי תורתם ובכללם הרב צבי פסח פרנק, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב אליעזר יהודה ולדנברג ועוד רבים וגדולים".
בין נכסי ההקדש נמצאת קרקע גדולה סמוך לגשר המיתרים, שעליה הוקמה שורת מבנים. הקרקע הזו שווה היום מיליונים רבים. משולש הנחש, האישה והתפוח חזר שוב באותה גרסה: נאמני ההקדש התקשו מאוד להתאפק ולא למכור את הקרקע ליזמים ולגרוף הר של מזומנים בלי בקרה ובלי פיקוח. בנובמבר 2015 מכרו נאמני ההקדש, הרב צבי אריה טוקצינסקי והרב נתנאל לינדר, את הקרקע לחברת "פנינת המיתרים" ולחברת "ברכה והצלחה נכסים בתל־אביב". החברות תכננו להקים על השטח שני מגדלים בני 40 קומות, שיניבו להן רווחים עצומים.
"לא התבקש, וממילא לא ניתן, להסכמים אישור של בית המשפט, בית הדין הרבני, רשם ההקדשות, רשם העמותות או גורם מפקח אחר כלשהו", קבעו הדיינים, והצביעו על הבעייתיות הרבה בקידום העסקה: "החברות הרוכשות אינן יכולות לטעון כי לא ידעו שמדובר בנכס הקדש או כי פעלו בתום לב, בין היתר לאור העובדה כי בא כוחן בעסקאות, עו"ד אשר אקסלרד, היה גם בא כוח העמותה בעסקאות אלו, וכי מי שהוגדר על ידן כמנהל הפרויקט והיה מעורב מטעמן בגיבוש ועריכת העסקה, מר ערן הוכברג, היה בו בזמן בפועל יועצה הנדל"ני והכלכלי של העמותה לשם ביצוע העסקאות בשכונת עץ חיים".
על מעלליו של הוכברג נכתב רבות, בתחקיר שפרסמנו בזמנו ובפסק הדין הנוכחי. עו"ד אקסלרד כיהן במשך שנים רבות כיו"ר ועד ירושלים בלשכת עורכי הדין, ומכהן כיום כחבר המועצה הארצית. הדיינים ציטטו את דו"ח המנהל המיוחד שהצביע על פגמים חמורים בהתנהלותו: "לא התקיימה הזמנה להציע הצעות או הליך מכר פומבי"; "בידי העמותה הייתה שמאות לשכונה משנת 2012 שהצביעה על שווי של 45 מיליון שקלים. בספטמבר 2015 נערכה שמאות נוספת אשר הוזמנה על ידי עו"ד אשר אקסלרד, מי שייצג גם את החברות הרוכשות בעסקה, המצביעה על שווי נמוך משמעותית – 23,132,000 שקלים, זאת על אף העלייה במחירי הנדל"ן בשנים אלו וההתקדמות התכנונית בתוכנית הכניסה לעיר. מחיר המכירה, 17 מיליון שקלים, נקבע על סמך שמאות זו".
בפסק דין אמיץ סיכמו הדיינים כי "הנאמנים פעלו בניגוד לדין ולחוק, בעצימת עיניים לרווחה", וביטלו את העסקה. המשך העלילה צפוי בערעור שיגישו החברות לבית הדין הרבני הגדול.
תגובת עו"ד אשר אקסלרד: "לא הופעתי לייצג בתיק זה (וכפי שכבר הבהרתי בעבר, גם לא הייתי רשאי לייצג, מכוח סעיף 53א לחוק לשכת עורכי הדין), אף שהדיין שטסמן, מטעמיו, התעקש לרשום את שמי כמייצג. האמירות שנזכרו בהתייחס אליי בדו"חות המנהל המיוחד מופרכות ונטולות יסוד, כפי שהדברים עולים היטב בכתבי הטענות הנידונים בבית המשפט המחוזי. ויודגש: אמירות אלה כלל לא עלו לדיון בבית הדין".
לפי פסק הדין שניתן השבוע, נאמני הקדש עץ חיים מכרו קרקע יקרה בכניסה לי־ם בפחות משווייה האמיתי, בלי אישור מגופי הפיקוח
