מחפשים יעד חדש לנסיעה לחו"ל? מה דעתכם על אל־עלמיין, הלא היא שארם א־שייח' החדשה? נופש לחופי הים התיכון באוירה בינלאומית, מלונות חמישה כוכבים, מרינה מפוארת ואתרים היסטוריים מרתקים. כאן התרחש קרב אל־עלמיין שבו הובסו כוחותיו של הגנרל רומל, שועל המדבר, על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, והיישוב היהודי בארץ ניצל מחורבן. הכול במרחק שעה בלבד מקהיר, ובלי לעמוד שעות בתור מיוזע במעבר הגבול בין אילת לטאבה.
השבוע התכנסו נשיא מצרים, מלך ירדן ויו"ר הרשות הפלסטינית לפסגה משולשת באל־עלמיין, חלון הראווה החדש של נשיא מצרים עבד אל פתח א־סיסי. באוויר ריחף צילו של הסכם הנורמליזציה הפוטנציאלי בין ישראל לסעודיה, כחלק מעסקה אסטרטגית רחבה יותר שמקדם הממשל האמריקני.
על פניה, הפסגה באל־עלמיין נועדה לתאם עמדות בין ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית, נוכח ההתפתחויות האזוריות. מהמצב המתוח בין ישראל לרשות הפלסטינית, ועד השיחות על נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. ההתפתחות האחרונה נרשמה בתחילת השבוע, בעקבות הודעה סעודית מפתיעה על מינוי שגריר ראשון לרשות הפלסטינית וקונסול כללי בירושלים. השגריר המיועד הוא נאיף בן־בנדר א־סודיירי, השגריר הנוכחי של סעודיה בירדן, שיפעל ממקום מושבו בירדן גם כשגריר שאינו תושב ברשות הפלסטינית.
ההודעה הסעודית בעניין השגריר הגיעה ימים ספורים לאחר ריאיון שנתן ראש הממשלה בנימין נתניהו לסוכנות בלומברג, ובו המעיט בחשיבות הבעיה הפלסטינית כמכשול בדרך לנורמליזציה עם סעודיה. "הסוגיה הפלסטינית תמיד נכנסת לדיווחים על השיחות", אמר נתניהו, "זה כמו משהו שצריך לעבור אותו, עליך לומר שאתה עושה את זה. האם זה נאמר בחדרי חדרים? האם זה נדון במשא ומתן? אני יכול לומר שזה קורה הרבה פחות ממה שחושבים".
לסעודים יש בעיה עם ההאשמים. הם חושדים שמעולם לא השלימו עם אובדן תוארם כשליטי מכה, והם רוצים לשוב אליה. וההאשמים חושדים שהסעודים רוצים לדחוק אותם גם ממעמדם בירושלים
בדיעבד, ברור שהאמירה הזו הביכה את הסעודים מאוד. אז מה הניע את ראש הממשלה להוציא את הדברים החוצה? האם היה זה ניסיון לפייס את שותפיו הקואליציוניים גם במחיר הוצאתם מהארון של הסעודים? לא ברור. אבל דבר אחד בהחלט כן. בריאד שמו על הריאיון תג מחיר. וכך, ימים ספורים לאחר מכן הכריזו הסעודים לראשונה בהיסטוריה על מינוי שגריר לרשות הפלסטינית.
לכאורה ברמאללה היו צריכים להיות מרוצים, וכך גם בירדן ובמצרים. על פניו, מינוי שגריר סעודי לרשות הוא מסר שההתקדמות להסכם נורמליזציה עם סעודיה תדרוש ויתורים ישראליים משמעותיים לפלסטינים. אז מדוע ברמאללה ובירדן לא חגגו ולא מינפו את העסק, מעבר להודעה רשמית יבשה למדי על קבלת כתב ההאמנה של השגריר החדש?
התשובה היא שבאזורנו שום דבר לא נתפס כפשוטו. לכל התפתחות כזו מתלווים חששות, שלא לומר חשדות, למניעים סמויים מן העין. וכמו שכל דבר בעולם הערבי חוזר ליריבות בין הסונה לשיעה – כאשר מדובר בסעודים ובירדנים, בסוף תמיד עולה החשד שבשורש המהלכים עומדת היריבות ההיסטורית בין בית המלוכה ההאשמי לבית המלוכה הסעודי. בשורה התחתונה, המהלכים הללו נועדו לשוב ולנכס לסעודיה מעמד בהר הבית על חשבון הירדנים והפלסטינים גם יחד.
מי שולט בהר
האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בארץ הקודש החלה ב־1924. המועצה המוסלמית העליונה, אז הגוף הדתי העליון של הציבור הערבי בארץ ישראל המנדטורית, מינתה את השריף חוסיין בן־עלי, ראש השושלת ההאשמית המלכותית, להגן על המקומות הקדושים בירושלים. זאת לאחר שהפסיד את תוארו כ"שומר המקומות הקדושים לאסלאם במכה ומדינה", לאחר שכוחותיו הובסו במלחמה נגד המלך עבד אל־עזיז לשושלת בית סעוד. מאז, מעמדה של ירדן בהר הבית הוא אחת מאבני הראשה של בית המלוכה ההאשמי. בשנה הבאה ימלאו מאה שנים לתואר הזה, אבל העוינות והחשדות בין רבת־עמון לריאד טרם התפוגגו.
לסעודים יש בעיה עם ההאשמים. הם חושדים בהם משום שמעולם לא השלימו עם אובדן תוארם כשליטי מכה, והם רוצים לשוב אליה. ואילו ההאשמים חושדים שהסעודים רוצים לדחוק אותם גם ממעמדם בירושלים. טפח מהעוינות והחשדנות ההדדית הזו אפשר היה לראות בחתונה המלכותית בין הנסיך חוסיין בן עבדללה ורג'ווה אל־סייף, רק לפני חודשיים. חוסיין הוא בנם הבכור של מלך ירדן עבדאללה השני והמלכה ראניה. רג‘ווה היא בתו הצעירה של איש העסקים הסעודי חאלד אל סייף אל־סודיירי, שכפי ששמו מעיד עליו הוא משתייך למשפחת המלוכה הסעודית, אם כי מדובר בפלג רחוק של המשפחה.
כאשר המלך עבדאללה הגיע בשנה שעברה לחגיגת האירוסין בעיירה סודייר בסעודיה, אף נציג רשמי של בית המלוכה הסעודי לא הגיע לקבל את פניו. השפלה לא קטנה. רק לאחר יום פרסם ראש לשכתו של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, ברכה בטוויטר. עלבון לפי כל קנה מידה. משמעות הדבר היא שבית המלוכה הסעודי לא קיבל בברכה את האירוסין. לחתונה שהתקיימה לפני חודשיים הגיעו מוזמנים מכל רחבי העולם: מלכים, רוזנים, נסיכות ונסיכים, ראשי מדינות ובני משפחותיהם. מג'יל ביידן ואיוונקה טראמפ, ועד ויקטוריה נסיכת שוודיה ושייח'ה מוזה אשתו של אמיר קטאר. אבל אף לא אחד מבני משפחת המלוכה הסעודית.
אם לא די בכך, הירדנים חוששים גם מהאמריקנים. במסגרת תוכנית המאה של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, בחנו האמריקנים את האפשרות להקים מועצת אפוטרופסות בין־ערבית ובין־דתית משותפת להר הבית, שתכלול גם את סעודיה, מרוקו והפלסטינים. הירדנים מתנגדים נחרצות לקונספט, ובמיוחד לשיתופה של סעודיה. גם הפלסטינים לא מעוניינים באופציה הזו. הסעודים, לעומת זאת, בהחלט לוטשים עיניים לאפשרות שמועצה מוסלמית תנהל את הוואקף. אם זה יקרה המשמעויות יהיו מרחיקות לכת, במיוחד בנוגע לכסף שיזרום לירושלים וייצר סטטוס־קוו חדש.
אם כן, מה שמחבר בין הירדנים והפלסטינים ביחס לתוכנית הנורמליזציה הישראלית־סעודית, הוא החשש משינוי הסטטוס־קוו בירושלים והפגיעה במעמדה של ירדן כשומרת המקומות הקדושים. מכאן גם חוסר ההתלהבות ממינויו של שגריר סעודי לרשות הפלסטינית. אבו־מאזן רחוק מלהתלהב מהאפשרות שמוחמד בן־סלמן יחזיק לו את היד. הוא יודע שברגע הנכון, יורש העצר לא יהסס לסובב אותה עד שיישמע קול נפץ בחיבורים.
השאלה שצריכה להישאל היא עד כמה מדיניותה של הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו משחקת את המשחק לאור האינטרסים והרגישויות הללו. האם היא נוהגת בחוכמה ובעידון האסטרטגי והטקטי המתבקשים, או שהיא מצליחה להקים עליה את כל הצדדים גם יחד, גם אלו שיש להם אג‘נדות ואינטרסים מנוגדים לחלוטין.
אבל מה לגבי השותפה הבכירה בפסגת אל־עלמיין, מצרים? למצרים יש אג'נדה נרחבת בנוגע לפלסטינים. היא מעוניינת בשמירה על שקט ויציבות בעזה, כולל תוכנית מצרית להפעלת שדה הגז הפלסטיני לחופי עזה. והם כמובן גם המתווכים האולטימטיביים בין ישראל לפלסטינים.
אגב, שבועיים לפני הפסגה המשולשת באל־עלמיין, התקיימה בעיר הנופש החדשה פסגה אחרת. נכחו בה ראשי הפלגים הפלסטיניים, אבל לא כולם. זיאד נח'אלה, מנהיג הג'יהאד האסלאמי, לא היה שם. כן היו שם אבו־מאזן ואנשיו בתנועת הפת"ח, וצמרת מנהיגי חמאס חוץ, איסמעיל האנייה וסאלח ערורי, שהתייצבו תחת הלחץ המצרי. המטרה הייתה לתאם עמדות נוכח השינויים הגדולים המתרחשים, כולל הסכם הנורמליזציה המדובר. אבל בשורת פיוס פנים־פלסטינית לא יצאה משם.
גוליבר בארץ הגמדים
על פניה, הפסגה שהתקיימה השבוע נועדה לדון ולקדם עמדות משותפות ביחס להתפתחויות האחרונות בסוגיה הפלסטינית. לשמר את מעמדה המקרטע של הרשות, ולפעול להגן על האינטרס הפלסטיני, במיוחד בעקבות הדיבורים על הסכם אפשרי בין ישראל לסעודים. על פי ההודעה הרשמית שיצאה בתום הפסגה באל־עלמיין, "הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי והמלך עבדאללה השני אישרו את תמיכתם המלאה במאמצים של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס להמשיך ולהגן על האינטרסים של העם הפלסטיני בכל הרמות ולהבטיח הגנה בינלאומית, כמו גם תמיכה ברשות הפלסטינית במאמציה להבטיח שירותים, והגנה על זכויות היסוד של האזרחים לאור הנסיבות והאתגרים הקשים, התוקפנות החוזרת ונשנית והאירועים המצערים שמתרחשים בשטחים הפלסטיניים הכבושים כולל ירושלים, ובעיצומם של האתגרים האזוריים והבינלאומיים ההולכים וגדלים".
מההודעה הזו קשה להבין מה הטריגרים המצריים בעסק הנוכחי. רמז דק בעניין הזה הוא אולי מיקומה של הפסגה באל־עלמיין. לכאורה, המקום הטבעי היה שארם א־שייח', שבה התקיימו הדיונים הקודמים. אבל השאלה היא לא רק מה רוצה א־סיסי, אלא מה רוצה מוחמד בן סלמן. התשובה הכי קרובה למציאות הנוכחית באזורנו היא הקונספט שמקדמים הסעודים מזה זמן, תחת השם "ברית ים סוף". לא־סיסי לא מאוד נוח עם כך שמוחמד בן סלמן מוביל את היוזמה, גם לא לירדן. לישראל, לעומת זאת, זה מתאים, בעיקר במאבקה מול איראן. הבעיה היא שישראל צריכה גם את "ברית ים סוף" וגם סטטוס־קוו בירושלים. כדי שזה יקרה, ישראל הייתה צריכה להמשיך את הקו של נתניהו ולהצניע את הבעיה הפלסטינית ככל יכולתה. אבל עם שותפיו של נתניהו בממשלה הנוכחית אין סיכוי שזה יקרה.
צריך להבין, סעודיה היא ליגה משלה, ולכן היא לעולם לא תצטרף להסכמי אברהם, אלא תוביל מהלך משלה. והמהלך הזה הוא "ברית ים סוף", כנגד האיומים שמגלמת הפעילות של איראן וטורקיה בים האדום כלפי ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ. כפי שזה נראה כרגע, מוחמד בן סלמן מוכן בכל רגע לפרוש כנפיים. אחרי תקופת בצורת בעקבות פרשת חשוקג‘י, הוא יוצא אל המרחב, עומד כשווה אל שווה מול נשיא ארה"ב, ומנהל מדיניות אזורית אסטרטגית חכמה. היסודות הם הסכם הפיוס עם איראן בתיווך סיני, והלחצים הכלכליים הגלובליים שיצרה המלחמה באוקראינה. הם נתמכים ביוזמות הקודמות של בן סלמן, ובראשן תוכנית 2030 שנועדה לנרמל את סעודיה, לגמול אותה מכלכלת נפט ולבסס אותה כמרכז אזורי מדעי, טכנולוגי ותרבותי, הכולל את השקעות העתק בעיר העתיד ניאום ובמרכז התרבות הבינלאומי באל־אולה.
על התיאבון והאנרגיה של מוחמד בן סלמן מעיד יותר מכל טירוף המיליארדים של גיוס שחקני־על בינלאומיים לליגה הסעודית לכדורגל. בן סלמן לא חושב על קטאר, שהבינה לפניו את העניין וקיימה את המונדיאל בשטחה. הוא רוצה אצלו את המערב כולו, ולהכניס את הליגה הסעודית לשידורי הספורט הבינלאומיים כמו פריז סן־ז'רמן. הוא גם יודע שחוץ מנפט יש לסעודיה דבר אחד בשפע, שמש. מסיבה זו הוא חותר להפוך למרכז עולמי לאנרגיה חלופית. והוא גם יודע שישראל היא שותפה אולטימטיבית לא רק לבעיות הביטחון של סעודיה מול איראן, אלא גם בהייטק.
ולמרות זאת, הסוגיה הפלסטינית מזנבת בכל אלה. נשאלת השאלה, האם לנסיך שכבר הוכיח שהוא יודע להשתמש היטב באלימות, וגם נערץ על ידי אזרחי סעודיה הצעירים ונכנס לשחק בליגה של הגדולים דווקא עכשיו, יש פרטנר במשחק המסירות, או שאולי הפרטנר הזה מזכיר כרגע יותר מכול את התמונה המפורסמת מסיפורו של ג‘ונתן סוויפט "מסעי גוליבר", שבה הגיבור מוצא את עצמו כפות על ידי תושבי ארץ ליליפוט.
