פעם, אחת הקריאות הפופולריות בהפגנות בישראל הייתה "הון־שלטון", מחאה מוכרת נגד קשרים פסולים של בעלי הון שמבקשים להשפיע על נבחרי הציבור להשתדל לטובתם. היום אותם האנשים צועקים "ד־מו־קרט־יה", ומטפחים בחריצות רבה את אותם הקשרים בדיוק, אבל במקום טובות הנאה דורשים כיפופי ידיים. אחת התופעות המדהימות של המחאה נגד הרפורמה המשפטית היא הסטארט־אפ הישראלי החדש: ההון נגד השלטון.
בעלי ההון בישראל גויסו, חלקם בהתנדבות מלאה, לטובת השפעה על מדיניות ממשלתית שאינה רצויה בעיניהם. יהודה הראל, חבר כנסת לשעבר וממייסדי ההתיישבות בגולן, נוהג לומר שהבעיה בקשרי הון־שלטון היא לא השחתת השלטון, אלא השחתת ההון. כשיש קשרים ענפים של הון ושלטון, בעלי ההון, במקום לייצר יוזמות עסקיות חדשות, להתייעל, להתחרות, להתפתח, לייצר מוצרים חדשים, לנסות לקלוע לטעמם של הצרכנים ולהשתפר – מעדיפים להשתדל אצל הפוליטיקאים לצמצום התחרות או לתפירתה לפי מידותיהם בלבד.
היום אנחנו עדים לתופעה חדשה ומשוכללת של עירוב הון־שלטון: מעורבות של עסקים בפוליטיקה. לכל אדם יש דעה, אבל עכשיו מי שיש לו גם כסף מנסה להשתמש בו כדי להפוך את דעתו לזו השלטת ולהשתיק דעות אחרות. ההחלטה של שטראוס להפסיק לפרסם את מוצריה בערוץ 14 לא נובעת מפליטת פה אומללה שהערוץ התנער ממנה בו ברגע, אלא מרצון להפסיק את פעילות הערוץ שעם הדעות המושמעות בו הם אינם מסכימים. כשפורום העסקים, שותף פעיל במחאה ובהשבתת המשק, מאיים בשביתה "ללא הגבלת זמן" אם הממשלה לא תציית להחלטת בג"ץ, הוא לא שחקן עסקי אלא שחקן פוליטי. חלקים מהפורום הזה שותפים לרצון להשתיק את ערוץ 14 ומקדמים הפסקת פרסום בו, לא מסיבות עסקיות, אלא אידיאולוגיות. ניסח את זה יפה רמי לוי, המפרסם הכי גדול בערוץ: "מבין כל ערוצי הטלוויזיה, ערוץ 14 הכי הוגן מבחינת המחיר לזמן אוויר ויש להם גם רייטינג חזק".
בחודש מרץ האחרון רשתות הקניונים הגדולים – ביג, עזריאלי ומליסרון (קניוני עופר), סגרו את דלתותיהן כדי לאלץ ממשלה נבחרת לסגת ממדיניות שקבעה. רשת הקניונים ביג הגדילה ועשתה זאת פעמיים, כשבפעם השנייה חסמה פיזית את הגישה לחלק מהמתחמים כדי למנוע מבעלי חנויות לפתוח בניגוד לרצונה, וחלילה שלא ישרתו את לקוחותיהם קשי היום. שחקן פוליטי מלא־מלא, על חשבון הציבור. איך אמר ינון מגל? חידוש ישראלי: מהפכת בעלי ההון נגד הפרולטריון.
מנהיגי המחאה לא מסתירים שזוהי המציאות. משה רדמן, ממנהיגי המחאה ויזם הייטק, מספר שאת ההשראה לצעדה שערכו קיבל מסרט תיעודי על המהפכה הארמנית, אבל "אצלנו הסיפור שונה. אז המעמד הנמוך נלחם בעשירים והיום האליטות נלחמות בממשלה", אמר, "והמטרה שלנו היא לשכנע את המעמדות הנמוכים, ששבויים בקונספציה ביביסטית מטעה". דברים דומים אמר גם קובי ריכטר, אף הוא ממובילי המחאה, וגם אחד ממממניה, לשעבר יו"ר "דרכנו": "מה ששונה בין ישראל לדמוקרטיות אחרות שהפכו למשטרים אוטוקרטיים־דיקטטוריים הוא שבמקרה שלנו הכוח הביטחוני הוא אנחנו, המוחים, והכוח הכלכלי של המדינה הוא אנחנו. אנחנו הכלכלה".
גם במבט דמוגרפי אפשר לראות שזוהי מחאת בעלי ההון והאליטות נגד ממשלת המעמדות הנמוכים, עם מטרה אחת, שגם אותה ניסח משה רדמן: "היום התחיל המאבק להפלת הממשלה. זה מאוד פשוט וכבר לא קשור לרפורמה", והוסיף תוכנית פעולה: "מתחילים להקשות מאוד על המצב הכלכלי. כבר רואים שמוציאים מישראל כסף, נראה בקרוב מהלך של משיכת כספים מהבורסה. לצערי הרב זה יביא לאינפלציה מטורפת ולעליית הריבית וזה יכביד על הציבור. אנשים יתחילו להיחנק מהמשכנתאות, לא יהיה כסף לקנות בסופר".
מילא היו עושים את כל זה מתוך אינטרסים עסקיים. יוצאים בקריאה להרגעת הרוחות כדי להחזיר ודאות שהכלכלה צריכה. מבקשים מכל הצדדים להנמיך להבות כדי לייצר סביבה עסקית יציבה יותר ותנודתית פחות. הרי הסביבה הזאת בפני עצמה מרתיעה משקיעים, מייצרת הפסדים ומדאיגה את סוכנויות הדירוג. אבל אם בעלי העסקים הם חלק פעיל ביצירת הכאוס הזה, במטרה לייצר מספיק נזק שילחץ על הממשלה, על מי הם מלינים בדיוק? כמה אפשר להבעיר שריפות ואז להתלונן בפני הממשלה שהמדינה בוערת? ולמה להבעיר את הבית שבו אתה חי וממנו אתה מנהל את העסק שלך?
כשעסקים מתערבים בפוליטיקה הם לא מזיקים לפוליטיקה, הם מזיקים בעיקר לעסקים. הפוליטיקה מלוכלכת באופן מובנה, אבל עסק שהופך להיות שחקן פוליטי לא עושה את מה שעסק אמור לעשות: לייצר, לשקול שיקולים עסקיים, לחשוב על מה הצרכנים רוצים, להשיא ערך לבעלי המניות, להרוויח כסף. הם מזיקים לא רק לעצמם, אלא גם לכלכלה הישראלית ולאזרחיה, שחלקם מושקעים באותן החברות שפועלות נגדם. כמעט היה אפשר לשמוע את האכזבה כשפיץ' הודיעה בשבוע שעבר על הותרת דירוג האשראי של ישראל ברמתו הנוכחית, וכשהתפרסמו נתוני האינפלציה המעודדים של המשק. ההודעה, שהתקבלה בתשואות בממשלה, זכתה למקלחת צוננת מהמוחים שהדגישו כי ההערות של סוכנות הדירוג היו חמורות, ושהיא לא פסלה הורדת דירוג בעתיד.
"תעצרו, המדינה מתרסקת", צועקים האנשים שפועלים באופן אקטיבי כדי לקדם את הריסוק הזה, מסתובבים בעולם להוציא את דיבתנו רעה ומחפשים נתונים להוכחת טענותיהם, גם אם הם צריכים לייצר אותם בעצמם. אם מטרת־העל היא פוליטית, וכל מנגנוני החברה התגייסו כדי להשיג אותה – הצבא, הכלכלה, האקדמיה, התקשורת, המשפט – אזי אף אחד מהם לא עושה את עבודתו נאמנה. תשאירו את הפוליטיקה לפוליטיקאים, זה המקצוע שלהם.
