בשבוע שעבר התפרסמו נתוני מדד המחירים לצרכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומהם התברר כי האינפלציה ירדה בחודש יולי ל־3.3% בלבד, ירידה משמעותית מהחודש שעבר (4.2%), וכבר בקרבת טווח היעד של בנק ישראל. בממשלה מיהרו לחגוג את ההישג. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כתב "בשורות טובות", וראש הממשלה נתניהו הכריז כי "המדיניות הכלכלית שלנו עובדת לטובת כל אזרחי ישראל". במחאה לעומת זאת ניסו להסביר מדוע אלה לא חדשות טובות: בהשוואה למחצית השנייה של השנה הקודמת, אז עמדה האינפלציה על 3.7%, מדובר בירידה, אך בעלייה בהשוואה לרבעון הראשון של השנה הנוכחית (2.9%).
ובקיצור: אמור לי מה הפוזיציה שלך ואומר לך איך אתה קורא את הנתונים. כל אחד מעמיס עליהם פרשנות על פי רצונו ואינטרסו, מדגיש את החלקים העדיפים עליו, מתעלם מהאחרים. במערכת הפיננסית לעומת זאת מתייחסים לנתונים כהווייתם: לא מופתעים ולא חוגגים. נתוני המדד מתנהגים בדיוק כפי שחזו. מדד המחירים של חודש יולי בשנה שעברה היה חריג במיוחד בגובהו (1.1%) וכיוון שבודקים את המדד 12 חודשים אחורה, הוא בדיוק יצא מהחישוב והוריד כלפי מטה את המדד כולו. כדי שלא תהיו מופתעים, וכדי שבמחאה לא יעשו עליכם עוד סיבוב, אגלה לכם כבר עכשיו שהתחזיות למדד המחירים של החודש הבא הן חזרתו ל־4%, כשהמגמה היא ירידה כללית עד סוף השנה ל־3.5%.
גם נתוני הצמיחה מתנהגים על פי התחזיות, והשנה אמורה להסתיים בנתונים שיעמדו על 3% צמיחה לערך. דרמות גדולות בכלכלה לא נראו כאן בחצי השנה האחרונה, כמו שטוענים אנשי המחאה, אבל גם קשה לייחס את הנתונים המעודדים לממשלה. ההאטה באינפלציה היא בעיקר, כפי שהיא אמורה להיות, תוצאה של העלאות הריבית שעליהן מחליט בנק ישראל. כמו שאומרים, זה לא באג, זה פיצ'ר: הריבית אמורה להוריד את הצריכה שאמורה להשפיע על הצמיחה במשק, ובאמצעות אלה להשפיע על קצב עליית המחירים.
