אלוף במיל' עמוס מלכא קבע שלשום ש"ראש הממשלה נתניהו הוא סיכון ביטחוני למדינת ישראל". דבריו שודרו בנימה חגיגית בראש מהדורת החדשות של רשת ב', כמובן תוך אזכור עברו כראש אמ"ן, אגב כבר לפני למעלה מעשרים שנה. כל התותחים העתיקים נשלפים עכשיו מהימ"חים ומהמוזיאונים כדי להשתתף בהרעשה התקשורתית הכבדה על ממשלת הימין. יום קודם לכן נערך ברשת ב' ריאיון ברוח דומה מאוד עם ניצב בדימוס אליק רון שפרש מהמשטרה כבר בשנת 2000, לפני כמעט חצי יובל שנים. וגם עם עמירם לוין בן ה־77.
היו זמנים שבהם אמירות שראש הממשלה הוא "סיכון ביטחוני" נחשבו להסתה פרועה. לדוברי המחאה נגד הרפורמה המשפטית יש היתר להגיד הכול. מותר להם אפילו לסמן את שר הביטחון ואת שר האוצר כמטרה מחוררת במטווח בלי לעורר עשירית מהביקורת התקשורתית שסופג דודי אמסלם על הפרובוקציות המילוליות שלו. "צה"ל תחת מתקפה", כך נפתחה מהדורת 12 ביום שלישי בערב. לרגע היה נדמה שחיזבאללה תוקף, אבל אז התברר שזה אמסלם. הרגישות הסלקטיבית של עיתונאי ישראל ב־2023 זכאית להבלטה מיוחדת במהדורת גינס הקרובה.
מילים יכולות להרוג, הם הסבירו לנו פעם, אחרי שראש ממשלה נרצח בידי מתנקש. כבר לא בטוח שהתנקשות בנתניהו תניב זעזוע דומה ומסקנות מוסריות זהות. "הבטחנו שנרדוף אותם בכל מקום ולא ניתן להם דקה של מנוחה", אמרה בטלוויזיה מפגינה שהגיעה עד רמות שבגולן, כדי להצית אבוקות אש ועשן מתחת לחלונו של ראש הממשלה ולהחריש את אוזניו, במטרה ברורה להציק לו פיזית, לא רק מילולית או נפשית. איש באולפן לא העיר שהרטוריקה שלה מזכירה את דין רודף.
ונתניהו עצמו, הוא מתעטף שתיקה עמוקה. מפעם לפעם משחרר סרטון מונולוגי או מתראיין לחו"ל, רק לחו"ל. כבר חודשים שלא התראיין פה אפילו לערוץ 14 או לגלי ישראל. נתק מוחלט שורר בינו ובין חצי העם שלא בחר בו, ולמעשה גם עם חלק גדול מאלה שכן בחרו בו. עד כה לא ידוע על פגישה כלשהי שלו עם נציגי הטייסים הסרבנים, ולו רק כדי לשמור על אשליית הידברות והקשבה. קל להבין מדוע הוא כה חושש ממפגשים ומראיונות שכאלה, קשה לעכל את התוצאה. ראש ממשלה במצור לא יכול להגיע לפשרה. תחושת הנרדפות משפיעה קשות על שיקול דעתו ועל יכולת קבלת ההחלטות. פשרה או בלימה היא אינטרס פוליטי מובהק שלו, אבל האם הוא עוד מסוגל להתווכח עם יריב לוין או לצוות על אמסלם וחבורתו לסתום כבר?
