מערכת החינוך כמרקחה בעקבות ההכרזה על פתיחת האפשרות להעסיק מורים בחוזים אישיים בבתי הספר. ההכרזה האחרונה איננה אלא יישום של סעיף בהסכם השכר בין משרד האוצר והסתדרות המורים מהקיץ שעבר, לפיו תתאפשר העסקה של עד 6% מכוח ההוראה בחוזים אישיים. רבים זוקפים לזכות פורום קהלת את הרעיון, אך האמת שונה: מי שהמליצו לראשונה לאפשר זאת הם חברי ועדת דברת, שכתבו את הדוח המקיף והמעמיק ביותר בתחום החינוך לפני כמעט 20 שנה.
מורים שילמדו תחת חוזה אישי יצטרכו להציג ניסיון ומומחיות בתחום, וישתכרו שכר טוב יותר מאשר מורים מקבילים אליהם שכפופים להסכם הקיבוצי. עבור השכר הגבוה יותר הם יצטרכו לוותר על שני המרכיבים המקודשים ביותר לארגוני העובדים – ותק וקביעות. גם שכרם של אלו שיעבדו תחת חוזים אישיים יעלה עם השנים, אך פחות, והמשך עבודתם יותנה ברצון שני הצדדים ללא כפיה.
דמיינו ניסוי היפותטי שבו לכל מורה היתה ניתנת הבחירה אם לעבוד בחוזה אישי עם שכר הולם, או בשכר נמוך יותר אך עם ביטחון תעסוקתי ועלייה מתמדת של השכר. מה הם היו בוחרים?
ובכן, זה תלוי:
ב־2011 התקבל בוויסקונסין חוק חדש שהחליש את כוח המיקוח של ארגוני המורים ואִפשר לבתי הספר לחתום על חוזים אישיים עם המורים. עד אז, שיעור השכר של הרוב המכריע מקרב המורים נקבע על פי הסכמים קיבוציים, והתבסס על ותק והיקף לימודים והשתלמויות, כנהוג במדינות רבות. לאחר שהחוק התקבל, רוב המחוזות במדינה אימצו במהירות מודל שכר גמיש יותר, ורק מיעוט מהמחוזות המשיך לאחוז במודל השכר הישן מוטה הוותק.
מחקר שביצעה ברברה ביאסי ב-2018 מצא כי במחוזות שאימצו את המודל החדש, שכרם של מורים אפקטיביים עלה (נמדד לפי הישגי התלמידים לפני עבודתם של המורים ולאחריה), ואילו שכרם של מורים יעילים־פחות ירד. התברר שהמנהלים ידעו מי הם המורים האפקטיביים בבתי הספר שלהם, זאת מבלי להזדקק למערכת מדידה השוואתית מדויקת. כתוצאה מכך, מורים מוצלחים יותר עברו למחוזות שבהם עברו לחוזים אישיים, ואילו מורים מוצלחים פחות – עשו מסלול הפוך על מנת לבצר את קביעותם ואת עלייתם העקבית בסולם השכר. אם כן, שכר קיבוצי והגנה מפני פיטורים הם יתרון רק עבור המורים הפחות טובים, על אחת כמה וכמה כאשר יש מחסור במורים איכותיים. יפה בן דוד ורן ארז משרתים רק את המורים הללו.
בצל הבשורה, ישנו גם חיסרון גדול בחוזים האישיים, והוא שמורים מתוך המערכת לא יכולים לעבור אליו – הוא מוגבל רק למורים חדשים מבחוץ. מי שאחראית לתקלה הזו היא יפה בן-דוד שהתעקשה למנוע מהמורים הקיימים לעבור לחוזים האישיים על מנת לא לאבד את הפרשתם לקופתה. בגללה, החוזים האישיים יאפשרו משיכה של כוח אדם איכותי למערכת, אך לא יסייעו בשימור המורים הטובים שכבר נמצאים בה – והם מתוסכלים בצדק. כליאת המורים בחוזה קיבוצי עלולה לפגוע גם ביחסים בחדר המורים – לא בגלל חוסר השוויון, גם כיום אין שוויון – אלא בגלל העדר חופש הבחירה למי שכבר נכנס למערכת.
גם בשבועות הקרובים, כשייחתם הסכם עם ארגון מורי החטיבות העליונות, חשוב לאפשר לבתי הספר להיקשר בחוזים אישיים לפחות עם חלק מהמורים. אבל הפעם חשוב להתעקש על מתן אפשרות בחירה למורים הקיימים בין חוזה קיבוצי לחוזה אישי. כל עוד לא יערימו קשיים ביורוקרטיים על המנהלים, אין ספק שהתועלת לבתי הספר תהיה רבה, ואפשר לצפות שבשנה הבאה מנהלים לא יאלצו לחפש בנרות אחר מורים.
