התנהלותו של בית המשפט העליון בנשיאותה של השופטת אסתר חיות סביב מבול העתירות נגד תיקון חוק יסוד השפיטה לצמצום עילת הסבירות – מבלבלת מאוד. מחד, דומה שבית המשפט העליון לוקח את העתירה הזו הכי ברצינות שניתן. החלטתה של הנשיאה חיות לכנס לצורך הדיון בעתירה המיוחדת הזו, בנוגע לתוקפו של חוק יסוד, 15 שופטים, את כל ההרכב המלא של בית המשפט העליון, מלמדת לכאורה על רצון להעמיק השאלות היסוד שמעורר התיק הזה. האם לבית המשפט העליון ישנה בכלל סמכות לברר עתירה שכזו נגד חוק יסוד? באלו מקרים ניתן להפעיל את הסמכות הזו? מה טיבו של תיקון לחוק יסוד וכיצד יש להתייחס אליו? ומעל כל אלו – מהם בעצם עקרונות היסוד של המשטר החוקתי הנוהג בישראל, זה שהולך ומתגבש ב-28 השנים האחרונות?
מאידך, קשה שלא לעמוד משתאים אל מול החיפזון שבו מנוהל התיק הזה, ודאי ביחס לנהוג בבית המשפט העליון בעתירות המשלבות סוגיות חוקתיות. כדוגמה ניתן לקחת את פסק הדין האחרון שבו ביטל בג"ץ חוק, לפני מעט פחות מחודש וחצי. מדובר בסעיף חוק הנוגע לשלילה מדורגת של הזכות לקבלת הפרשות המעביד לפנסיה ופיצויים מעובדים זרים שלא יצאו את הארץ במועד. העתירות בנושא הוגשו בחודש אוקטובר 2019, ורק בחודש שעבר, קרוב לארבע שנים לאחר הגשתן, ניתן פסק הדין. אפשר לחשוב על פסק הדין כך או אחרת, אך ללא ספק כל הצדדים לעתירה קיבלו את ההזדמנות לשכנע את בית המשפט העליון בטענותיהם, במשך זמן רב ועל פני שני דיונים משמעותיים בבג"ץ. כך, עם הגשת העתירות ניתנה למדינה שהות של 90 יום להגיש תגובה מקדמית, שהות שהוארכה לכחמישה חודשים, ואז הוארכה עוד. וכך גם לאחר הדיון המקדמי והוצאת ה"צו על תנאי", אז ניתנה פעם נוספת תקופה של 90 יום להגשת תצהירי תגובה, שהוארכה לכמעט חמישה חודשים.
לעומת העתירות הללו, המשלבות אמנם סוגיות עובדתיות ומשפטיות, אך אינן מעלות שאלות תקדימיות לחלוטין באופיין, אשר הטיפול בהן נמשך קרוב לשלוש שנים, דומה שאת העיסוק בעתירות נגד חוק הסבירות מבקשת הנשיאה לסיים בפחות משלושה חודשים. העתירה הוגשה ב-24 ביולי. 3 ימים אחר כך ניתנה ההחלטה לפיה הדיון יתקיים בספטמבר, והתשובות לעתירה יינתנו עד 10 ימים לפני הדיון. בסופו של דבר נקבע הדיון ל-12 בספטמבר, כך שמאז החלטת בג"ץ על המועד למתן התשובות ועד למועד האחרון ניתנו בפועל כחודש ושבוע בלבד. מיד אחר כך נקבע גם שהדיון יתקיים בהרכב של 15 שופטים, ו"לשם היעילות" הוא ייערך לאחר שהוצא "צו על תנאי" בכל שבע העתירות, לגבי כל הנימוקים וכל הסעדים המבוקשים. כלומר: לעומת שתי תקופות של כ-5 חודשים למתן מענה בעתירה חוקתית לא דרמטית, במקרה הדרמטי מאוד הנוכחי נקצב למענה הסופי והמוחלט חודש ושבוע בלבד (כמעט כולם בתוך ימי הפגרה, שבדרך כלל לא נספרים כזמן עבודה במקרים כאלו). מדובר מועד סופי להעלאת כל הטענות, משום שהוצאת הצו על תנאי מלמדת שבאופן חריג מאוד דווקא בעתירה תקדימית כזו יתקיים דיון אחד בלבד.
סד הזמנים המטורף הזה הופך להיות עוד יותר הזוי אם לוקחים בחשבון את העובדה ההזויה שלפיה היועצת המשפטית לממשלה כלל אינה מתכוונת להגן בבג"ץ על עמדת הממשלה. בפועל הדבר מחייב את ראש הממשלה ושר המשפטים לבקש אישור לשכור עו"ד פרטי, ולשכור אחד כזה, שלו יוותרו בקושי שבועיים וחצי להגיב לשבע עתירות שונות, חלקן מחזיקות מאות עמודים, בסוגיות תקדימית שמעולם לא עלו באופן כזה על שולחן בג"ץ.
כאשר מנסים לברר על מה החיפזון, מגלים קונצנזוס בין כל הגורמים המשפטיים לפיו הנשיאה חיות מבקשת דבר פשוט: לסיים את כתיבת פסק הדין הדרמטי עד לטקס הפרישה שלה שייערך ביום ההולדת השבעים שלה, ב-16 באוקטובר או ממש סמוך לכך. הנשיאה מעוניינת לסיים את הכהונה בקרשנדו דרמטי שיותיר חותם רב שנים על מערכת המשפט, ולמשוך תשומת לב רבה ככל הניתן לטקס הפרישה שלה, בו היא ככל הנראה מתכוונת להקריא את פסק הדין שיינתן בהרכב של כל שופטי בית המשפט העליון.
בקשת הדחייה אותה הגיש רשמית בסוף השבוע עורך הדין של הממשלה, אילן בומבך, מסבכת את העניין. בומבך אמנם היה רגיש בבקשתו למועד הפרישה של חיות (וחברתה השופטת ענת ברון הצפויה לפרוש ארבעה ימים לפניה), ולא ביקש לדחות את הדיון למועד שלאחר הפרישה. הוא ביקש בסך הכל דחייה של 21 יום, שעוד תאפשר להרכב המלא הנוכחי של בית המשפט העליון לשבת בעתירה. אולם, דחייה כזו לא תאפשר טקס פרישה מרשים ודרמטי כמו זה שעליו חולמת הנשיאה חיות. אם תתקבל הבקשה, תיאלץ חיות לכתוב את פסק הדין בתקופת שלושת החודשים שלאחר הפרישה, ולפרסם אותו באתר האינטרנט ובמשלוח לעיתונות, כמו כל פסק דין אחר.
בהגשת הבקשה העמיד עו"ד בומבך בפני הנשיאה חיות דילמה קשה מאוד: האם להיות עניינית, ולקבל את ההחלטה המתבקשת לדחות את הדיון, מה שלא ימנע ממנה לשבת בדין ולהוביל את פסק הדין, אך ייאלץ אותה לוותר על טקס הפרישה הדרמטי עליו חלמה; או שמא להתעקש על לוח הזמנים הנוכחי, ולהפוך את הדיון החוקתי הדרמטי ביותר שנערך במדינת ישראל לבדיחה, רק על מנת לשמור על לוח הזמנים שאותו היא תכננה. בשעות/ימים הקרובים נדע איזו החלטה היא קיבלה, והאם חיות תעמוד במבחן הענייניות, או תיכנע לפיתוי להתעקש על לוח הזמנים אותה עיצבה בעיני רוחה.
