מי שמאזין בימים אלו האזנה קשובה לתקשורת החרדית, לא יכול לפספס את המשבר הדרמטי שבפתח, זה המאיים על קיומה של קואליציית נתניהו: משבר חוק הגיוס. בניגוד למשברים פוליטיים רגילים, שהם בדרך כלל בלון מנופח בהרבה אוויר חם, משבר חוק הגיוס עוסק בחבית חומר נפץ חברתי ופוליטי שמדינת ישראל יושבת עליה. שום פעלול מילולי לא יפתור את המלכוד שמונח בבסיס הסוגייה הזו, שמאיימת על שרידותה של מדינת ישראל מחד ועל הקיום החרדי במדינת ישראל מאידך.
הסיפור של חוק הגיוס (ולצידו סוגיית לימודי הליב"ה בחינוך החרדי והשתלבותו המשמעותית של המגזר החרדי בשוק העבודה) שונה מהרבה סוגיות פוליטיות אחרות, בגלל האיום הקיומי שמונח בבסיסו. שני הצדדים בסיפור הזה לא מגיעים לעימות סביב הגיוס רק עם טענות כאלו ואחרות, אלא עם קריאת מציאות חד-משמעית (ונכונה). הציבור היהודי הלא חרדי במדינת ישראל יודע (וצודק) שאם הסטטוס קוו הקיים בנוגע לגיוס החרדים יימשך – תוך שניים-שלושה עשורים לא יהיה צה"ל, וממילא לא תהיה מדינת ישראל. זה נכון לגיוס ובאופן לא מאוד שונה זה נכון גם להשתלבות בשוק העבודה שתלויה בשינוי אופי החינוך החרדי. ככל שהמגזר החרדי ילך ויגדל, מדינת ישראל לא תוכל להכיל את ההסדרים הקיימים שבהם הוא מתנהל. היא פשוט תקרוס.
מנגד, הציבור החרדי ומנהיגיו יודעים היטב שגיוס לצבא (אם יהיה רחב) ושינוי אופי החינוך לא יאפשרו לציבור החרדי להמשיך להיות חרדי. כניעה אמיתית שלהם בנושא הגיוס ו/או החינוך משמעותה היא שתוך שניים-שלושה עשורים הציבור החרדי (על שדרותיו הרחבות, תשאירו רגע את העדה החרדית בצד) לא יהיה. אולי תהיה קבוצה שתכנה את עצמה "חרדים", אבל התוכן של החרדיות הזו יהיה אחר לגמרי מזה שיש לה כיום. ההנהגה החרדית לא טיפשה, ולכן בכל הניסיונות להביא לגיוס חרדים לצה"ל עמדה על המודל הידוע (ותודה לאבישי בן חיים על הניסוח המבריק) ולפיו: או שזה לא יהיה באמת צבא, או שאלו לא יהיו באמת חרדים. הציבור החילוני והדתי לאומי, לעומת זאת, מרוב רצון לפתור את העניין ללא חיכוך, רימה את עצמו במשך כמה שנים שיש "תהליך". ובכן, לאחר כמה תחקירים שנעשו אנחנו כבר יודעים שיש אמנם תהליכים מסוימים, אולם: או שהם ממש בשוליים, או שהם בקצב כזה שלא יפתור כלום.
למרבה הצער, צריך לציין שהחרדים לא מבינים שאורח החיים הקיים שלהם מהווה איום עתידי על גורל המדינה. שיחות עם רבנים ועסקנים מגלות כמות מדהימה של פלפולים מופרכים שהם באמת ובתמים מאמינים בהם. היכולת של המוח האנושי לספק הסברים כאילו רציונליים לפעולות לא רציונליות היא מדהימה.
מנגד, המחשבה שהמצב איננו בר שינוי באופן מוחלט – גם היא שגויה. אכן, ברור שלא ניתן לשלוח גדודי משטרה צבאית לישיבות ולגייס בכפייה רבבות בחורים שתורתם אומנותם. אבל למדינה בהחלט יש את היכולת לייצר תמריצים, קשים וכואבים, שישנו את כיוון התנועה של הספינה. אלא שלשם כך דרוש אומץ. הניסיון מלמד שהתמריצים עובדים – כמובן רק אם מוכנים לקחת אותם ברצינות ולא להיכנע תוך שנתיים ללחץ החרדי ולבטל אותם.
במובן מסוים יש פה בחירה מאוד קשוחה: מדינת ישראל או החרדיות. וויתור על החרדיות הוא לא עניין קל ערך. מדובר באידיאולוגיה ומגזר חשובים, ואולי (כרגע מוקדם לקבוע) קריטיים להמשך קיומה של המסורת היהודית גם בקבוצות לא חרדיות. מצד שני, החרדיות הישראלית לא תתקיים ללא מדינת ישראל חזקה. כל הפנטזיות על קיום לא מדינתי שיאפשר מציאות כזו תלושות מכל קשר למציאות.
המצב הופך להיות מורכב יותר, כאשר מבינים כי הדרך לכל פתרון מותנית בפעולה אקטיבית. המחשבה לפיה המציאות היא שתכפה על החרדים להשתנות התבדתה זה מכבר. הנבואות שנשמעו כבר לפני 25 שנה על כך שמציאות החיים החרדית היא בועה שתתפוצץ לא התממשו. המציאות הוכיחה שהבועה הזו לא מתפוצצת, ובאופן אבסורדי אחת הסיבות לזה היא ה"תהליכים" (הטובים בחלקם, יש להדגיש) אותם עוברת החברה החרדית. ההנהגה החרדית לא מטומטמת. גם שם יודעים שהמציאות יוצרת אילוצים. אז מה עושים? פותחים פתח לשינויים קטנים על מנת לבלום שינויים גדולים. למשל: מהפכת התעסוקה המקצועית של הנשים החרדיות, שתוך שני עשורים וחצי הפכו ממורות בבית יעקב למתכנתות ובודקות תוכנה, גרפיקאיות, רואות חשבון וכד'. תהליך מבורך, לכאורה, אך למעשה שסתום שחרור לחץ מבוקר שמאפשר לעכב ולמנוע שינויים רדיקליים הרבה יותר.
המציאות הזו לא תיפתר בלי עימות דרמטי בין "המדינה" לבין החברה החרדית. דרמטי אין משמעותו אלים, אולם הוא יהיה חייב להיות עימות. זה לא יעבוד רק בהידברות ובשיתוף פעולה, כי אלו מובילים באופן אבסורדי רק להעמקת המלכוד הקיים, לא לפתרון. הבעיה היא שעימות כזה עלול להביא את גוש הימין אל סופו, כפי שהמשבר הפוליטי הנוכחי כבר רומז. אין דרך שבה קואליציית ימין-חרדים תוכל להתמודד עם האירוע הזה, ואילו קואליציית ימין-מרכז שתנסה להתמודד אתו תיצור קרע דרמטי בין הימין הדתי לאומי והחילוני למגזר החרדי (כאשר החרד"לים נמחצים בתווך). יתכן שניתן יהיה לקנות עוד זמן, ולאפשר לגוש הימין שרידות של עוד שנים ספורות, אך הכתובת של סופו כבר מרוחה על הקיר.
