לפני שנה, ב־30 באוגוסט, הלך לעולמו מיכאיל גורבצ'וב, המנהיג האחרון של ברית המועצות. גורבצ'וב ניסה לקדם רפורמות ליברליות, וכך הוביל – בלי כוונה – לפירוקה המהיר של ברית המועצות. זה היה יום הכיפורים של הסובייטולוגים: איש מהם לא הצליח לחזות את הקריסה הזו. כישלונם יכול ללמד אותנו לא מעט על התמודדות עם מציאות מורכבת.
החוקר פיליפ טטלוק חקר את הכישלון הזה והגיע למסקנה שכדי לחזות את קריסת ברית המועצות היה צריך לשלב תובנות מהימין ומהשמאל. הימין האמין שברית המועצות היא מרושעת ומנוונת, וחשד שגורבצ'וב הוא נוכל שמתעתע במערב. השמאל האמין שברית המועצות היא ביסודה אימפריה איתנה, ושגורבצ'וב מתכוון ברצינות לדיבוריו הפייסניים. העניין הוא שהימין צדק בנוגע לעומק השחיתות והסיאוב של ברית המועצות, והשמאל צדק באמונה שגורבצ'וב מתכוון בכנות לעשות רפורמות ליברליות. רוב גדול של החוקרים היו שבויים בפרדיגמה של הימין או בזו של השמאל, ולא הצליחו לשלב את שתיהן.
לוי אשכול נחשב כמי שהיה מאוהב בעמדת האמצע המתלבטת. אמרו עליו שכשהיו שואלים אותו אם ירצה תה או קפה, היה משיב: "חצי תה, חצי קפה"
אינני יודע האם הניתוח הזה אמיתי, אך זוהי דוגמה נאה למורכבות של החיים הציבוריים ולצורך להקשיב בלב חפֵץ לכל צדדי המחלוקת. מצד שני, הדוגמה הזו שוללת את הניסוח המקובל והפשטני של העמדה המורכבת: "האמת תמיד נמצאת באמצע". כי במקרה הזה האמת לא הייתה באמצע; מי שהאמין שברית המועצות רק חצי מנוונת ושגורבצ'וב רק חצי מנוול היה מגיע למסקנות שגויות לחלוטין. אין שום סיבה תיאורטית להאמין שהאמת תמיד נמצאת באמצע, המציאות בדרך כלל מכחישה זאת, והנימוק היחיד לטובת האמצע הוא פסיכולוגי: יש אנשים שאוהבים להיחשב מתונים. ראש הממשלה לוי אשכול נחשב, אולי שלא בצדק, כמי שהיה מאוהב בעמדת האמצע המתלבטת. אמרו על אשכול שכאשר היו שואלים אותו בישיבת ממשלה אם הוא רוצה תה או קפה, היה מתלבט זמן רב, ובסוף משיב: "חצי תה, חצי קפה". אבל חשיבה מורכבת לא אמורה להוליד נוזל דלוח.
הכרה אמיתית במורכבות החיים אמורה להוביל אותנו להבנה שבכל נושא חשוב קיימים שיקולים רבים, שלעיתים מובילים לכיוונים שונים. אין סיבה להניח שעמדה אחת לגמרי צודקת, ושהעמדה האחרת לגמרי טועה. בעינה עומדת השאלה עד כמה סביר שאדם יצליח לשלב את שתי העמדות הללו באופן מועיל. אם סובייטולוג היה מחליט באופן מודע לשלב את עמדות הימין והשמאל, הוא היה יכול להגיע גם למסקנה הפוכה לגמרי מן האמת: שברית המועצות חזקה ומצליחה ושגורבצ'וב מנהיגה הוא נוכל. יש גם לציין שבסופו של דבר אפשר היה בהחלט להכריע איזו משתי העמדות הקוטביות הייתה צודקת יותר: עמדתו הימנית הנוקשה של הנשיא רונלד רייגן, אף שלא חזתה את נפילת ברית המועצות, תרמה מאוד לתוצאה הזו. המחלוקת בדבר חוסנה של ברית המועצות הייתה חשובה יותר מהמחלוקת האישית בנוגע לגורבצ'וב.
רוב חיי גדלתי בין אנשים שהעריצו מורכבות, ולמדתי שהם מתחלקים לשני סוגים. יש כאלו שעבורם האמירה "זה מורכב" היא השורה התחתונה, ויש כאלו שעבורם היא השורה הראשונה. אלו שמבחינתם "זה מורכב" היא האמירה המסכמת משתמשים בטיעון המורכבות כדי לפטור עצמם מחשיבה מעמיקה. פלוני אומר כך, אלמוני אומר אחרת – ואני מהאו"ם. אלו שמבחינתם זו השורה הראשונה מבינים שהעבודה הקשה רק החלה: בואו ננסה לחשוב במה צודק האחד, ובמה השני; אילו שאלות שונות מעורבות כאן; ואם איננו יכולים להכריע בכולן – איזו שאלה היא החשובה ביותר, ומה אנחנו יכולים להגיד בנוגע אליה. מופת להתמודדות מן הסוג הזה עם מורכבות אפשר למצוא בכתבי הרב סולובייצ'יק, שכל חייו חזר שוב ושוב לאריג המסובך של החיים הדתיים, וניסה להאיר זוויות שונות של המציאות הדתית הסבוכה.
כולנו עדר של עיוורים שממששים פיל. אחד אומר: פיל הוא צינור דק וגמיש. שני אומר: פיל הוא מפרש מתנפנף. שלישי אומר: פיל הוא גזע עבה וכבד. הכול טוב ויפה, בתנאי שזוכרים שני דברים: שאם ננסה להרכיב מהתיאורים הללו בביטחון רב את דמותו של הפיל השלם, סביר שנדמיין את החדק יוצא מתוך הרגל; ושבסופו של דבר, כאשר אתה שומע עדר פילים השועט אליך, אתה חייב לקבל החלטה איזה מהתיאורים צודק יותר. בדרך כלל אין בכוחו של אדם לפענח את האמת המוחלטת של המציאות; אך בכל רגע צריך להכריע מה לעשות כדי לא להירמס.
