"נוצר מצב של מוקדי כוח עם סמכות בלי אחריות – זה לא דמוקרטי…בית משפט העליון הוא מוקד כזה" (משה "בוגי" יעלון, בבנאום לפני "מנהיגות יהודית", 19 אוגוסט, 2009)
אצלנו זה [בית המשפט העליון] החסם היחיד מפני עריצות משטרית ודיקטטורה…" (משה "בוגי" יעלון, מעריב, 14/02/2023)
אני רושם שורות אלה בלב כבד, בעצב צורב ולאחר לבטים לא-קלים, אבל אני חש שאין מנוס מלבטא את אשר על מעיק כל כך על לבי.
במסגרת מבצעים בשטח אויב נטלתי על עצמי סיכונים לא קטנים. עשיתי זאת בלב שלם משום שהאמנתי אמונה מוחלטת בנחיצות המשימות שהוטלו עלי ובמפקדים שהטילו אותן עלי. לא פקפקתי לרגע במחויבת שלהם למפעל הציוני ובכנות מסירותם לביטחונה של ישראל ולביטחון אזרחיה. היה לי ברור שלא היה מאחורי הנחיותיהם שום שיקול זר כלשהו או הטיה מגזרית זו או אחרת.
לכן, גילויי ההתנהגות האחרונים מצד רבים במערכת הביטחון, בהווה ובעבר, היכו כהלם קשה כל כך, המערער את כל המסד שעליו בניתי את חיי בארץ, אותה בחרתי מתוך ברירה חופשית כמולדתי.
כך למשל, מחריד היה לשמוע את הכזבים של עמירם לווין בגנות הצבא בו שירת. לדבריו: "צה"ל מתחיל להיות שותף לפשעי מלחמה בתהליכים עמוקים המזכירים תהליכים שקרו בגרמניה הנאצית". כמובן, מסקרן לדעת במה הפעולות של צה"ל כיום שונות מהותית מאלו שהיו בזמן בו שירת לווין? ואם אין שוני כזה, מה אומרות ההאשמות על המאשים.
לא פחות קשה היה לשמוע מילות הגנאי והלעג של מפקדי לשעבר, שבתי שביט, על יותר ממחצית העם, שלהגנתו הקדיש את חייו הבוגרים. לדעתו, ההעדפות הפוליטיות של מרבית הציבור מוכיחות ש "יש לנו עם שחסר לו עמוד שדרה מוסרי".
כך, למרבה הצער מצא שביט צורך לצרף את חתימתו למכתב של שורה של בכירים – כולל לא מעטים שנאלצו לפרוש מתפקידם תחת עננה של חרפה – המגבה את עריקת חיילי המילואים באצטלה של הגנה על הדמוקרטיה הישראלית—על אף שהמהלך לא נועד אלא לבצר את האוליגרכיה השלטת כיום.
המצאת עילות
מסקרן שוב לדעת אם אותם בכירים מודעים לעד כמה מופרכת הטקסט אליו הוסיפו את חתימתם, לפיו: " תהליך החקיקה מפר את האמנה החברתית הקיימת כבר 75 שנה בין ממשלת ישראל לבין אלפי מפקדי וחיילי המילואים מזרועות היבשה, האויר, הים, והמודיעין שהתנדבו שנים ארוכות למילואים להגנת מדינת ישראל הדמוקרטית." המשמעות של הדברים נשמעת כאילו כל מה שהניע את חיילי צה"ל בשנות ה-50, ה-60, ה-70, ה-80 וכו' הייתה האמונה היוקדת שלשופטים חייבים להיות חלק מכריע בבחירת ממשיכיהם, וחובה שליועצים משפטיים ממונים תהייה סמכות לבטל החלטות של ממשלות נבחרות.
הרי אין ספק שבלי שכנוע פנימי עמוק באבני היסוד המשטריות טייסי חיל אוויר לא היו ממריאים לתקוף את מטוסי האויב בסיני ולוחמי צה"ל לא היו מסתערים על הביצורים הסוריים בגולן, לוחמי השריון לא היו משליכים את נפשם מנגד כדי לבלום פלישה סורית לרמה, סוכני המוסד והשב"כ לא היו מסכנים את נפשם כדי לחשוף את סודות היריב ולהגן על אלה של ישראל.
תוך אימוץ גישה ילדותית של "תראה מה גרמת לי לעשות" הם מאשימים את ממשלת נתניהו שהיא " מרסקת את הבסיס המשותף של החברה הישראלית, קורעת את העם, מפרקת את צה"ל ופוגעת פגיעה אנושה בביטחון ישראל".
גבורה אינה מצדיקה הפקרות
כמובן האמת היא הפוכה לגמרי. מי שמסב נזק חמור לישראל, לביטחונה, לכלכלתה ולמעמדה הבינלאומי, הם לא אחרים מאלה, שמסרבים להכיר בהכרעת הבוחר; אלה, שבמסווה שקוף ושקרי של פטריוטיזם ומחויבות לערכי הדמוקרטיה, קוראים להפקרת עמדות חיוניות במערך הביטחוני, לפגיעה במשק הישראלי, ולהחרמת מנהיגי המדינה הנבחרים בעולם.
אין חולק על כך, שלרבים מבכירי מערך הביטחון חלק משמעותי בשרטוט קו המתאר של תולדות מדינת ישראל. אולם אין הדבר מקנה להם בעלות על המדינה או זכות וטו על החלטות של ממשלות נבחרות. המיומנות שלהם בתחום הביטחון אינה מעניקה להם מומחיות בתחום הממשל. בוודאי, גבורתם בעבר אינה הצדקה להפקרותם בהווה.
על אף שבעבר הם היו עבורי אנשי מופת, למרבה הצער אני נאלץ להודות שכיום התנהלותם מעוררת בי תחושה מרה של מועקה ושל הפקרה.
