הדיאלוג על תהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה מתנהל כבר שבועות בתוך ענן של תמיהות, שלא לומר סתירות פנימיות. רק לפני שבועיים הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיון לסוכנות בלומברג, שבשיחות פנימיות הסעודים לא באמת סופרים את הפלסטינים. מה הניע את רה"מ להביך כך בפומבי את הסעודים? לא ברור. אלא אם כן המסר בריאיון כוון יותר לשותפיו הבעייתיים בקואליציה ופחות לפלסטינים.
לא בטוח שראש ממשלה לחוץ כל כך הוא פרטנר אטרקטיבי לסעודים. ואכן, בתגובה הגיעו מריאד ההדלפות שלפיהן יורש העצר הסעודי אמנם מביע מול האמריקנים את נכונותו להתקדם במו"מ המשולש בין ארה"ב, סעודיה וישראל, אך בשיחות פנימיות אומר ליועציו כי אולי עדיף לו להמתין מול הממשלה הנוכחית בישראל.
ואז, כשנראה היה שהשיהוק הזה שקט מעט, הפציע השבוע השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, ואמר בריאיון לרשת PBS האמריקנית כי ישראל לא בהכרח תתנגד להקמת תוכנית גרעין אזרחית בסעודיה, במסגרת הסכם בין הממלכה לארה"ב. זאת אף שהדרישה הסעודית לתוכנית גרעין אזרחית היא אולי הסעיף הקשה ביותר לעיכול במו"מ שהם מנהלים מול האמריקנים. הקוץ שבאליה הוא ההתעקשות על כך שתוכנית הגרעין האזרחית תכלול מסלול מלא של העשרת אורניום על אדמת סעודיה. בתנאים מסוימים, מהלך כזה יאפשר להפוך במהירות את תוכנית הגרעין האזרחית לתוכנית צבאית.
הסעודים עובדים על התוכנית כבר שנים, בלי שום קשר לישראל או לנורמליזציה, אף שברור לכול כי לממלכה עתירת הנפט ושטופת השמש אין אינטרס כלכלי אמיתי באנרגיה גרעינית לצורכי שלום
החשש הישראלי מפני תוכנית גרעין אזרחית שעלולה להפוך לצבאית ברור כשמש. גם האמריקנים לא מתלהבים מלהפקיד בידיו של יורש העצר הסעודי את הכלים לתוכנית גרעין אזרחית. אולם המסר של דרמר בריאיון היה כי אם סעודיה לא תקבל את מבוקשה בתחום הגרעיני מן הממשל האמריקני, יש לה אופציות אחרות. היא תוכל, הטעים דרמר, לפנות למדינות אחרות כמו סין או צרפת.
דרמר הוא מקצוען, היחיד אולי בממשלת נתניהו שמבין לעומק את הזירה הסעודית־אמריקנית. הוא אינו עוד שר בממשלת הטירונים של בנימין נתניהו, הכוללת את שר החוץ אלי כהן שמתפקד פחות או יותר כחותמת גומי של נתניהו, או את דודי אמסלם, "השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית".
מדוע אפוא היה דחוף לדרמר להדגיש את הנקודה הזו? שאלה טובה. ומכיוון שדרמר הוא לא רק השר המקורב ביותר לבנימין נתניהו אלא גם אחד האנשים המוערכים בממשלה גם על ידי יריביו של נתניהו, היה ברור שמרגע שהדברים נאמרו הם עתידים להתפרש בוושינגטון כנכונות ישראלית לקבל את הדרישות הסעודיות. במיוחד האמירה שאם האמריקנים לא יספקו את הסחורה הגרעינית לסעודים, הסינים ישמחו לעשות זאת. כל זה כאשר חלק נכבד מכל המו"מ המשולש בין ארה"ב, סעודיה וישראל נועד בעצם לשרת את האינטרס האמריקני לחסום את החדירה הסינית למזרח התיכון, ולמתן את השפעתה הגלובלית הגוברת של סין כמתחרה הגדולה של ארה"ב בזירה הבינלאומית.
בעקבות הריאיון תקף ראש האופוזיציה יאיר לפיד את דרמר ואמר כי "אמירתו מסכנת את ביטחון ישראל. אפשר להגיע להסכם שמחזק את הביטחון הלאומי של ישראל בלי שישראל תהיה חתומה על העשרת אורניום במזרח התיכון". בעקבות הביקורת נאלצה לשכת ראש הממשלה לפרסם הבהרה ולפיה "השר דרמר אמר בריאיון כי ישראל לא הסכימה לתוכנית גרעין של אף אחת משכנותיה. זאת הייתה ונותרה מדיניות ישראל".
הקטע שנע בין משעשע למביך בריאיון ל־PBS היה כאשר דרמר נשאל על הרכיב הפלסטיני בהסכם הנורמליזציה עם סעודיה, והשיב כי אינו מנהל מו"מ בטלוויזיה. זאת כאמור לאחר שרה"מ דברר את המסר שלפיו הסעודים אינם סופרים את הפלסטינים.
מה אנחנו למדים מכל זה? לא הרבה, למעט העובדה שנוכח המסר הקוהרנטי והעמידה על הדרישות שהסעודים מציגים מתוך עמדת כוח ברורה, מדינת ישראל מתנהלת בסוגיה קריטית לעתידה באמצעות ראיונות מבולבלים בתקשורת, ומעבירה מסרים שכדי שייתפסו ברצינות צריך להעביר אותם בערוצים חשאיים, באופן ישיר וברמות הכי גבוהות. העובדה שדיאלוג קריטי ומשמעותי כל כך מתנהל באמצעות ראיונות פומביים רומזת לכך שיש בעיה קשה. התקשורת התקועה בין ביידן לנתניהו היא עניין ידוע, כעת נראה שאולי גם ערוצי התקשורת בדרגים הבכירים ביותר לא ממש עובדים.
אפשרות נוספת היא שמדובר בניסיון לייצר תחושה שמשהו קורה למרות התקיעות, למרות המשבר הפנימי בישראל, למרות גל הטרור והרפורמה המשפטית. ניסיון לנרמל את הנורמליזציה דרך התקשורת כדי לקנות זמן. אבל אם כך, הדברים נעשים בחובבנות וברשלנות, תוך כדי פזילה למה יגידו השותפות בקואליציה, הרבה לפני שמשהו התגבש לכדי תוכנית סדורה.
היעד החדש: 2040
בחינה מקרוב של לוח הזמנים מאז החל מיזם הנורמליזציה להתגלגל על הלשון, מגלה שבריאד אין שום דבר חפוז, לחוץ או מקרי. סעודיה חותרת לתוכנית גרעין אזרחית בעקביות כבר שנים. במאמר שפרסם כבר לפני חצי שנה יואל גוז'נסקי, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, הוא סוקר באופן יסודי את תוכנית הגרעין הסעודית. גוז'נסקי מצביע על כך שבמסגרת חזון 2030 של יורש העצר, סעודיה חותרת לעצמאות משימוש בדלק פוסילי באמצעות ביסוס תוכנית גרעין אזרחית. זאת אף שברור לכל בר בי רב שאין באמת הצדקה לתוכנית גרעין סעודית, לא ברמה הכלכלית או האקולוגית, וכי הנתיב הגרעיני נועד לייצר סוג של מענה לאיראן גרעינית.
כבר ב־2017 פרסמו הסעודים מכרז בינלאומי לבניית שני כורים גרעיניים. התוכנית לא התקדמה כצפוי משום שהסעודים התקשו להגיע להסכמות לגבי שיתוף פעולה גרעיני עם האמריקנים. זה לא מנע מהם להודיע לפני שנתיים כי הם מתכננים לבנות 16 כורים גרעיניים עד 2032. אולם בהמשך נקבעה שנת יעד חדשה: 2040. כלומר, הסעודים עובדים על התוכנית כבר שנים, כמו גם על הסכמות עם האמריקנים, בלי שום קשר לישראל או לנורמליזציה. במהלך השנים הללו דאגו הסעודים לומר כי תוכנית הגרעין שלהם נועדה למטרות שלום. מה שלא מנע מיורש העצר מוחמד בן־סלמאן להצהיר במפורש כי אם איראן תהפוך למדינת גרעין, לא תהיה לסעודיה ברירה אלא להפוך גם היא למדינה כזו.
במאמרו מפנה גוז'נסקי את הקורא אל החלק במסמך חזון 2030 העוסק באנרגיה אטומית, ובו מצהירה ריאד כי בכוונתה לכרות אורניום ממרבצים קיימים בסעודיה ולהעשיר אותם על אדמתה. מה שיאפשר לה מעגל שלם של הפקת אורניום בלי תמיכה חיצונית. זאת בניגוד לשכנתה איחוד האמירויות, שמפעילה היום שלושה מתוך ארבעה כורים אטומיים שסיפקה לה קוריאה הדרומית. בתמורה לעזרה הבינלאומית נטשו האמירותים את קונספט העשרת האורניום וייצור הפלוטוניום בעצמם. התקדים הזה, המכונה סטנדרט הזהב, אינו מקובל על יורש העצר הסעודי.
איפה, אם כן, עומדים הסעודים? כבר לפני שנתיים נחשף כי לסעודים יש מתקן שבו נעשית העשרה של אורניום לרמה של "עוגה צהובה", השלב הראשון בהעשרה, שנבנה בעזרת הסינים. לפני כשנה אף הוציאו הסעודים מכרז לבניית שני כורים לא הרחק מהגבול עם קטאר ואיחוד האמירויות. כעת, כותב גוז'נסקי, הם בוחנים הצעות לבניית כורים מרוסיה, ארה"ב, סין, צרפת וקוריאה הדרומית.
בשורה התחתונה, האמירות הללו, בצירוף ההתקדמות האיטית מאוד של תוכנית הגרעין האזרחית הסעודית, והעובדה שלממלכה עתירת הנפט ושטופת השמש אין אינטרס כלכלי אמיתי באנרגיה גרעינית לצורכי שלום, רק מדגישות כי אם בריאד יחושו בשלב כלשהו שגבם אל הקיר מול האיראנים, לא יהססו שם לחפש את קיצורי הדרך הדרושים כדי להפוך את תוכנית הגרעין האזרחית לפרויקט צבאי. יתרה מכך, העובדה שבמסגרת תוכנית גרעין אזרחית סעודיה מתעקשת על "זכותה" להעשיר אורניום על אדמתה ולא להסתפק בחלופה של קבלת אורניום מועשר ממקור חיצוני, רק מבססת את החשש, שלא לומר החשד, בעניין הכוונות הסעודיות. משהו שבשורה התחתונה עלול להוביל למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון כולו. הנוסחה שמתקבלת היא פרוליפרציה תמורת נורמליזציה. השאלה היא אם זה שווה את המחיר.
החכם והתם
וישנו רכיב נוסף שבנתונים מסוימים עלול להפוך דרמטי: הכוונה היא ליחסים האסטרטגיים המתמשכים בין סעודיה לפקיסטן, או מה שמכונה "האופציה הפקיסטנית". ריאד תומכת לאורך השנים בפקיסטן, שהיא מדינת גרעין מוכחת. לפקיסטנים מחויבות עמוקה לסעודיה, שמימנה ואִפשרה להם להפוך למדינת גרעין מלכתחילה. איסלמבאד יכולה לאפשר לסעודים להגיע לפריצה גרעינית במהירות, אם וכאשר תהפוך איראן למדינת גרעין.
כל השנים הללו התקדמה תוכנית הגרעין הסעודית באיטיות רבה בעיקר בזכות האמריקנים, שעמדו על המשמר והתעקשו על כך שהסעודים ינטשו את התוכנית להעשרת אורניום ולייצור פלוטוניום, יחתמו על כל המסמכים והפרוטוקולים הדרושים על ידי סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית, ויאפשרו פיקוח בינלאומי הדוק.
גם כשבוחנים מקרוב את ההתפתחויות האזוריות ובראשן את ההסכם לחידוש היחסים בין סעודיה לאיראן בתיווך סיני, מגלים, גם אם באיחור, שזו לא רק סין שערבבה את הקוביות בחצי השנה האחרונה. אלה הסעודים שלקחו את המהלך הסיני בשתי ידיים כדי לגרום לאמריקנים לרוץ אחריהם, תוך שהם מציגים לוושינגטון סדרת דרישות מפליגות הכוללות ברית הגנה, מכירת נשק מתקדם ואישור תוכנית גרעין אזרחית. כך שבין ביידן, נתניהו ובן־סלמאן, יורש העצר הסעודי, שהוא הצעיר ביותר, מתגלה דווקא כשועל הערמומי ביותר.
אז נכון שאנו ערב ראש השנה ולא בערב פסח, אבל מן הראוי להקדים ולשאול לא רק מה נשתנה אלא גם לתהות מי כאן החכם, מי התם אם יש כזה, מי הרשע ומי מעדיף לא לשאול יותר מדי שאלות.
העובדה היא שהדיבור על נורמליזציה עם סעודיה עלה לאוויר ערב הבחירות האחרונות, ותופי הטם־טם בנושא החלו להכות כבר בימיה הראשונים של ממשלת הימין על מלא. החשדנים שבינינו העריכו כבר מלכתחילה שהסכם שלום עם סעודיה הוא אולי מה שדרוש לרה"מ בנימין נתניהו כדי להיחלץ לא רק מן המצר המשפטי אלא גם מן הקלון. דא עקא, שמאז הדברים התפתחו באופן קצת פחות צפוי. מדינת ישראל אינה במיטבה, והדיון על נורמליזציה מול מנהיגת העולם הערבי איננו מתרחש מתוך עמדה ברורה של עוצמה וקרבה עם ידידתה הטובה ביותר של ישראל, ארה"ב.
