מאז השקתה של תוכנית "חיסכון לכל ילד", לפני כשבע שנים, הופקדו במסגרתה כ־17 מיליארד שקלים. על פי התוכנית, בכל חודש מפקידה המדינה כ־55 שקל לילד (זהו הסכום מינואר 2023), וההורים יכולים להפריש סכום זהה מתוך קצבת הילדים. כזכור, את החסכונות לילדים אפשר להפקיד (באמצעות אתר הביטוח הלאומי) בבנקים ובקופות גמל, כאשר בקופות הגמל החסכונות מתחלקים לשלושה סוגים: בעלי סיכון נמוך, בינוני וגבוה.
אם נבחן את התשואות בחמש השנים האחרונות, נגלה שהמסלולים בקופות הגמל בעלי הסיכון הגבוה (אלה שאחוז המניות בהם גדול), הניבו לילדים תשואה מצטברת ממוצעת של 41% (יש גם קופות שהניבו יותר מ־60%). לעומתם, המסלולים בקופות הגמל בעלי הסיכון המועט הניבו תשואה ממוצעת של 13.4% בלבד.
מי שבחר להפקיד את כספי החיסכון של הילד בתוכנית סולידית בבנק, זכה, במקרה הטוב, לתשואה זהה פחות או יותר לזו של קופות הגמל במסלול הסיכון המועט. הריבית הגבוהה במשק לא ממש זולגת לתוכניות הילדים בבנקים, ובכל מקרה היא לא תישאר גבוהה לאורך זמן.
התמונה אפוא בהירה למדי: מי שהפקיד את כספי החיסכון בסיכון מוגבר, אבל עם פוטנציאל גבוה יותר לתשואה עודפת – פעל נכון. שוק ההון הוא תנודתי ומסוכן, אבל לאורך זמן הוא מניב תשואה עודפת על המסלולים הסולידיים. הנתונים מדברים בעד עצמם, בוודאי כאשר מדובר בילדים קטנים שיש להם עוד 15־18 שנים עד לשחרור הכספים. בטווח שנים כזה, גם אם החיסכון יחווה נפילות בגלל שוק הון תנודתי, הסיכוי יגבר בסופו של דבר על הסיכון. אגב, על פי נתוני הביטוח הלאומי, רק 50% מההורים מנצלים את האפשרות להכפיל את סכום החיסכון. וחבל, משום שכפי שהבנתם מדובר בחיסכון משתלם.
פיקדון בנקאי הוא מוצר נחות ביחס לקופת גמל. מה שטוב לפנסיה ולחיסכון ארוך טווח, צריך להיות טוב גם לילד
אם נחזור לנתוני התשואות, נוכל לומר כי מי ששם את כספם של ילדיו בתוכנית חיסכון בבנק או בקופת גמל בסיכון מועט – עשה טעות. אבל לא פחות בעייתית היא העובדה שמאות אלפי חסכונות מנותבים באופן אוטומטי למסלולים הללו, שמניבים תשואה נמוכה יותר. התובנה הזו חלחלה אל קובעי המדיניות, ובסוף השנה שעברה קבעה רשות שוק ההון כי ברירת המחדל ברוב המקרים תהיה קופת גמל בסיכון מוגבר, נוכח הפוטנציאל להניב תשואות נאות יותר לאורך זמן.
אבל השינויים הללו לא פתרו את הבעיה לכולם. על פי נתוני הביטוח הלאומי, שליש מההורים אינם בוחרים היכן להפקיד את הכספים, ונשענים על ברירת המחדל. ומה היא קובעת? בהתאם לנוהל הקיים היום, בתוך שישה חודשים מיום הלידה אפשר לבחור היכן ינוהל החיסכון של הילד. אם לא בוחרים, כספי החיסכון ינוהלו בבנק או בקופת הגמל שנבחרו לילד הקודם. רק אם לא בוצעה בחירה לילד הקודם, או אם מדובר בילד הראשון במשפחה – כספי החיסכון יופקדו בקופת גמל להשקעה בסיכון מוגבר.
כלומר, עדיין קיימים כספים שמנותבים לחסכונות בבנקים, שכאמור מניבים תשואה נמוכה, זאת מעבר למאות אלפי הילדים שכבר נפתח להם פיקדון בבנק – בין אם מתוך בחירה ובין אם במסגרת ברירת מחדל. לא רבים מודעים לכך, אבל פי הנוהל הקיים חיסכון בבנק הוא סוג של "חתונה קתולית"; אי אפשר לעבור בין חיסכון בבנק לקופת גמל או להפך (בתוך קופות הגמל אפשר לעבור בין חברות ומסלולים שונים).
בחודש שעבר דנה ועדת הכספים של הכנסת בהצעת החוק לביטול הפיקדונות הבנקאיים בתוכנית חיסכון לכל ילד. לפי ההצעה, לא ניתן יהיה עוד להפקיד את הכספים בפיקדונות בבנקים (על פי הנתונים, כ־20% מהתוכניות במסגרת חיסכון לכל ילד נפתחו עד כה בבנקים).
בניגוד לעבר, כיום מודים במשרד האוצר כי הבנקים לא צריכים להיות חלק ממסלול חיסכון לכל ילד. "פיקדון בנקאי הוא מוצר נחות ביחס לקופת גמל. מה שטוב לפנסיה ולחיסכון ארוך טווח, צריך להיות טוב גם לילד", אמר נציג משרד האוצר שנכח בדיון. "המוטיבציה של הבנקים להציע מסלולים אטרקטיביים היא מאוד נמוכה".
בבנק ישראל לא אוהבים את המהלך, אבל עשויים לישר קו. משיחה שקיימתי עם גורמים במערכת הבנקאית עולה הרושם כי אפילו הבנקים עצמם לא יתאבדו על העניין הזה. הנכונות הזו "להתפשר" רלוונטית אומנם בעיקר לחסכונות החדשים ולשינוי ברירת המחדל. אבל בכל הקשור למאות אלפי הפיקדונות שכבר נפתחו בבנקים בשנים האחרונות – פתיחת האפשרות לנייד אותם לקופות הגמל עשויה להיות מורכבת יותר, ועל זה הבנקים לא צפויים לוותר בקלות. לטובת הילדים, חשוב להתעלם מרעשי הרקע ושהחקיקה הזו תושלם בהקדם על כל חלקיה.
נוגסים בחסכונות
תמורת ניהול כספי החוסכים בקופות הגמל נגבים דמי ניהול, שנוגסים ביתרת החיסכון. המדינה מודעת לכך, ועם יציאתה לדרך של תוכנית "חיסכון לכל ילד" היא הקפידה להבהיר כי היא זו שתשלם את דמי הניהול ותפטור מכך את הילדים.
אלא שהאמירה הזו, שנכללת באינספור פרסומים ומדריכים בנושא, איננה מדויקת. המדינה לא שיקרה, היא אכן משלמת את דמי הניהול, אבל זה לא הסכום היחיד שנגבה בעבור ניהול ההשקעות של הילדים. מלבד דמי הניהול מסך החיסכון שנצבר, מנהלי קופות הגמל נוהגים לגבות מהחיסכון דמי ניהול בעבור "הוצאות ישירות". מדובר בסכומים שמועברים לגורמים אחרים, למשל הוצאות למתווכים בביצוע עסקאות נדל"ן ועסקאות אשראי, או הוצאות ניהול השקעות בידי קרנות השקעה חיצוניות שמנהלי החסכונות "שוכרים את שירותיהן" כדי שינהלו חלק מהכספים.
"ההוצאות הישירות" הללו עלולות להגיע לשיעור לא מבוטל של עד 0.25% בשנה מהכספים בחיסכון. ניקח לדוגמה את קופת הגמל חיסכון לכל ילד "בסיכון מוגבר" של אלטשולר־שחם, שבה מנוהלים, נכון להיום, יותר מ־4 מיליארד שקלים. בשנת 2022 הקופה הזו גבתה דמי ניהול "רשמיים" (שאותם כאמור המדינה משלמת) בשיעור של 0.2% מהחיסכון. עם זאת, בעבור אותה תקופה נגבו גם "הוצאות ניהול השקעות" בשיעור של 0.18% – מיליוני שקלים שנלקחו מחסכונות הילדים.
סוגיית "ההוצאות הישירות" המקוממת אינה ייחודית לקופות הגמל של חיסכון לכל ילד; היא קיימת בכל קופות הגמל והחסכונות הפנסיוניים. אבל במקרה הזה מדובר בשערורייה של ממש.
