לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד נגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים. במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו, השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כול במי שמעלה אותן, אבל יותר מכך – הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות.
גם אם יש מחלוקת ויש מקום לביקורת עניינית, מפקדי צה״ל ראויים לאמון ביחס למניעי התנהלותם כנטולי הטיה פוליטית. פגיעה באמון בשיקולי הפיקוד של צה״ל מסכנת את קיומו כגוף ממלכתי החייב להישמר מחוץ לטלטלת המחלוקת הפוליטיות.
עם האיום של אנשי המחאה על כשירות צה"ל, המאבק על זהות הצבא כנקודת מפגש ממלכתית ומאחדת, המתקיימת מעל כל מחלוקת פוליטית וללא התניות, הפך לאתגר מרכזי של הרמטכ"ל והמטה הכללי. סחף ההתבטאויות נגד צה"ל מימין מוסיף שמן למדורה המתלהטת, ומחולל סימטריה בין המטילים ספק בממלכתיות צה״ל מימין ומשמאל.
כמה ממובילי המחאה פקפקו במניעים המקצועיים שהביאו את המטכ״ל ליזום את מבצע בית וגן במחנה הפליטים ג׳נין, בטענה שהמבצע הונע כביכול, לפחות בחלקו, מאינטרס פוליטי של ראש הממשלה. אין הבדל בינם ובין מי שמפקפקים בשיקוליו הענייניים של צה״ל במדיניותו הכוללת במרחבי יו״ש. במצב שנעשה רגיש מאי פעם, מי שצובע את הנהגת צה״ל בצבעי הטיה פוליטית, מימין או משמאל, מטלטל את נקודת המשען המאחדת שהעניקה לחברה הישראלית הרבה יותר מוודאות ביטחונית לאורך שנות קיומה של המדינה.
מיותר להסביר שאין מקום במדינת ישראל שקיומו היומיומי אינו תלוי בהגנת צה"ל ומערכות הביטחון. במרחבי יהודה ושומרון האמירה הזו מומחשת בגלוי בכל צומת, בכל פינה. הממשות הזו מעוררת פוטנציאל מחלוקת, המתבטאת בביקורת של אנשי שמאל נגד המשך האחיזה הישראלית במרחב. כדאי להכיר בכך שהמחאה שמטלטלת את מדינת ישראל זה יותר מחצי שנה מונעת במידה רבה גם מהחתירה לסיום "הכיבוש". כחלק מהמגמה להכתיב לממשלת ישראל כניעה ללא תנאי וללא פשרות בכל הקשור לרפורמה המשפטית, מובילי המחאה מבקשים למצות את מומנטום המאבק גם למכלול הרחב של סוגיות היסוד הבלתי פתורות של מדינת ישראל, ובהן סוגיית עתיד ההתיישבות ביו"ש.
הנהגת ההתיישבות חייבת להתנהל באמון מלא מול הנהגת מערכות הביטחון. הידרדרות ליחסי חשדנות ועוינות של מפקדי צה"ל כלפי ההתיישבות, במיוחד בשעה זו, היא סיכון קיומי להתיישבות. כבר שנים רבות יש הורים לחיילים המתריסים נגד שליחת בניהם ובנותיהם "להגן על מאחז בלתי חוקי". בחצי השנה האחרונה ההתרסה הזו מתעצמת, ובהקשר הזה הביקורת הבוטה של אנשי ימין נגד מפקדי צה"ל מעצימה אותה.
כמו התפרצות המחאה, שאינה נובעת רק מהסתייגות ממוקדת ממגמת החקיקה שהובילה הממשלה, גם הביקורת על מחיר המשך האחיזה ביו"ש אינה נובעת רק מדיון ביטחוני ענייני. בעבור חלק ניכר בחברה הישראלית, האחיזה הישראלית ביו"ש היא בבחינת "החטא הקדמון" שהרחיק את מדינת ישראל מ"גן העדן" שהייתה יכולה להיות אלמלא מלחמת ששת הימים. במודע ובתת־מודע הם משליכים את כל פגעי החברה הישראלית והממסד השלטוני על אותו "חטא קדמון".
בשנת 2005, זה היה המסד התודעתי הגלוי והסמוי שראש הממשלה אריאל שרון בנה עליו את תמיכת עם ישראל בחורבן גוש קטיף וצפון השומרון. הנהגת ההתיישבות ביו"ש זקוקה יותר מאי פעם לתמיכת העם, והיא לא תוכל להתקיים נוכח משבר אמון בין הנהגת ההתיישבות להנהגת צה"ל. בבחירה בין צה"ל להנהגת המתנחלים, עם ישראל יבחר תמיד בצה"ל.
גל הטרור שפרץ ביו"ש במרץ 2022 מציב למערכות הביטחון ולמתיישבים ביו"ש אתגר מורכב וחדש. אין דרך פעולה אחת שתביא פתרון גואל. הניצחון על הטרור אפשרי, אבל הוא כרוך במערכה בשיטות מגוונות, שתובעת התמדה, אורך רוח ולכידות. מעל לכול נדרשים אמון ושותפות בין המתיישבים לצה"ל.
בשנים הראשונות לקיום המדינה היטיב דוד בן־גוריון לתאר את סכנת הפיצול בעם ישראל כאיום על היכולת לכונן מדינה. כך אמר להנהגת יהודי ארה״ב במאי 1951: ״הבאנו איתנו מהגולה הרגלי התפוררות. אנרכיה, חוסר אחריות ממלכתית, חוסר ליכוד לאומי, חוסר הבחנה בין טפל לעיקר, בין ארעי לקבוע״.
מדינת ישראל בשעת חירום. הפיצול והמחלוקת מאיימים על חזון תקומת המדינה וקיבוץ הגלויות. איחוד העם הוא כרגע משימה הכרחית. במצב הזה, כל ביקורת בלתי עניינית על הנהגת צה״ל, מימין או משמאל, מרחיקה את האפשרות לאחדות. כל מי שאכפת לו מעתיד מדינת ישראל וגם מעתיד מפעל ההתיישבות, נדרש בעת הזו לאחריות ממלכתית, שדורשת קודם כול את יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל.
