"נבוא בחשבון עם המחבלים ושולחיהם" – זה המשפט שיצא בשבוע שעבר בהודעת הקבינט המדיני ביטחוני לאחר שני הפיגועים הרצחניים שאירעו בשבת שעברה ובאמצע השבוע שעבר. שלושה קורבנות שילמו בחייהם ושתי משפחות נהרסו על ידי המחבלים. רצף הפיגועים יצר הלם וכאב רב, שהוביל את הממשלה לצאת לשטח, להצהיר הצהרות ולכנס את הקבינט המדיני ביטחוני. אבל כמו תמיד, הזמן עושה את שלו והשקט הזמני מטשטש את הכאב.
זו כיפת הברזל של הממשלה והצבא, הזמן שמקהה את הכאב מאפשר למדינה ולצבא פשוט להמשיך הלאה. כן, נעצרו בשבוע שעבר עשרות רבות של מבוקשים, כן, צה"ל נכנס לבתי מחבלים ומיפה אותם לקראת הריסה, כולל בית מחבל שבכלל לא נתפס ומערכת הביטחון לא פרסמה את זהותו. כפי שכתבתי בשבוע שעבר, מדובר באירוע חריג, אבל זה האירוע החריג היחיד שאפשר להצביע עליו מאז הפיגועים.
הצהרות כמו "נפגע במחבלים ובשולחיהם" שוות להצהרות לפיהן צה"ל ערוך לכל תרחיש. צה"ל אף פעם לא ערוך לכל תרחיש, מי שמבין בתרחישים יודע שאין באמת דבר כזה. לאיים בפגיעה בשולחיהם של המחבלים זו אמירה קבועה שנאמרת לאחר כל פיגוע. ההצהרה יצאה בהודעת הקבינט, אז על בסיס המשקל של "כלב נובח אינו נושך" גם קבינט מאיים לא ממש נושך. מי שרוצה להרוג מנהיג טרור לא מזהיר אותו בהודעה לתקשורת, הוא מגיע אליו בהפתעה בזמן שהוא לא מוכן ולא ערוך, מדינה שרוצה לחסל מנהיג טרור לא מעדכנת אותו בתקשורת היא פשוט מחסלת אותו.
אז למה ממשלת ישראל מצהירה כשהיא לא מתכוונת לבצע? התשובה היא כי מערכת הביטחון והפוליטיקאים לא באמת רוצים להיכנס לזירת קרב עם עזה, בדגש על חמאס. אם הג'יהאד האיסלמי היה לוקח אחריות על הפיגועים יתכן שהיינו באירוע אחר. קל לצה"ל לריב עם היריב החלש, שחסר את היכולת להשפיע על זירות אחרות.
ישראל יצאה לשני מבצעים צבאיים נגד הג'יהאד וחמאס לא סייע לג'יהאד בכלום. אבל כשחמאס לוקח אחריות, והארגון עושה כל מאמץ כבר כמעט שבוע לאותת לישראל זה שלנו, זה אנחנו, ישראל לא תמהר לסכל. היום חמאס פרוס בתשתיות שלו לא רק בעזה, יש לו יכולת להוציא טרור משטחי יהודה ושומרון וגם לירות רקטות מלבנון ובכך לחבר שלוש זירות. למה לישראל להיכנס למארב מתוזמן שכזה? הרי כל מה שחמאס רוצים זה להביך את ישראל. אנחנו נגיב בעזה, חמאס ירה רקטות מלבנון, ומה אז? נתקוף בלבנון? התשובה היא ממש לא. חמאס יודע זאת ומשחק בישראל רק חבל שישראל נגררת למשחק הזה.
