כשתראו את פניו של אדם סנדלר מחייכות מהמסך, כנראה שתמהרו ללחוץ בשלט על הסרט החדש של נטפליקס "את מה זה לא מוזמנת לבת המצווה שלי". הרי מה יכול להיות יותר טוב מעוד כמה בדיחות שנונות מפי היהודי ההוליוודי שאהוב על הישראלים במיוחד מאז "אל תתעסקו עם הזוהן" הזכור לטוב.
אבל כדאי שלא תצפו לרגש הזדהות חמים בזמן הצפייה בסרט, כי הפרויקט המשפחתי של משפחת סנדלר בראשות האב בא קודם כל לייצר קומדיית התבגרות מוזרה שלא צוחקת עם היהדות, אלא עליה, ובאגרסיביות. אבל לפני הכל, העלילה.
סטייסי פרידמן (סאני סנדלר) היא נערה יהודייה שמפנטזת כבר שנים על מסיבת בת המצווה החלומית שלה, יחד עם חברתה הטובה לידיה רודריגז כץ (סמנתה לוריין). אי לכך היא סוחפת את כל משפחתה, האב דני פרידמן (אדם סנדלר), האם ברי פרידמן (אידינה מנזל) והאחות רוני פרידמן (סיידי סנדלר). אך בגלל עלם נחמד בשם אנדי (דילן הופמן), השתיים מסתכסכות והריב שלהן הולך ונהיה מכוער מרגע לרגע.
בין כל רגעי החברות ואי החברות של השתיים, מוצג עולמם של בני ובנות המצווה הצעירים שלומדים את ערכי היהדות, ונרגשים לרגע בו יהפכו להיות יהודים בעלי עול מצוות, מה שכפי שמבהיר הסרט, לא יהיה משמעותי עבורם כלל לאחר האירוע המושקע. גם האירועים המושקעים הופכים ליותר ויותר מיותרים כאשר הם מוצגים כאירוע אחד גדול שנראה בדיוק אותו הדבר.
על פניו, נראה שהסרט רצוף בכוונות טובות. בכמה שיחות שנעשות בין הורים או רבנים לילדים, הניסיון להציג את היהדות כתרבות מוסרית וצבעונית ברור במיוחד. אך בכל זאת משהו בצפייה בו נע בין גאווה קלושה למבוכה גדולה מאוד. כמו צפייה בבן משפחה שחושף את אישיותו הצעקנית בתוכנית ריאליטי. ולמה? כי עם כל הרצון הטוב לתת מקום מכובד ליהדות, זו עדיין קומדיית טעויות שצריכה לספק רגעים מביכים והזויים למכביר. מה זה כולל? רבה ספורטיבית וקריזיונרית שמאיימת לא לחגוג בת מצווה לנערה שלא עושה מספיק מצוות, תיאור עול המצוות שמקבלים עליהם הנערים ככניסה ל"ממלכת האלוהים", ואכילת גפילטע־פיש כמאכל ניחומים.
עם כל סצנה וסצנה בסרט, היהדות נהפכת ליותר ביזארית, הזויה, רנדומלית ומבלבלת מאוד עבור בני נוער שרק רוצים לכייף, ולכן מוצאים את עצמם מתנשקים לראשונה בארון קודש. ללא קשר לזרמים יהודים כאלו ואחרים, או לחיבור ליהדות, הסרט עושה צחוק אחד גדול ולא מחייב, שהורס גם את האותנטיות, וגם הרבה מהדרמטיות והאיכות שיש בו, או לפחות היו יכולות להיות בו.
חובה לסייג שהקומדיה האמריקאית לא חסה על אף אחת מהדתות, והכל נעשה כמובן מתוך הומור וחיבור של היוצרים למסורת היהודית. אבל במקרה הזה ההצצה לעולמם של בני ובנות המצווה הלומדים איך להיות יהודים טובים, לא מצחיקה מספיק בכדי לגבור על הרגעים הקרינג'יים. גם תצוגת המשחק של אדם סנדלר בכבודו ובעצמו די חלשה, כנראה כי הוא רצה לפנות את אור הזרקורים לסאני, בתו הצעירה שמככבת לראשונה בתפקיד ראשי.
סאני כמובן מוכשרת מאוד ביחס לגילה, אבל עדיין המשחק שלה לא יותר מסביר, ובטח שלא משתווה לזה של שאר בני גילה המשחקים את חבריה, במיוחד לזה של הפרטנרית הראשית – סמנתה לוריין. כך הסרט הופך מתוכן נטפליקסי למעין קליפ בת מצווה מושקע במיוחד, שבמרכזו נערה אחת, וכולנו יודעים כמה מייגעים ומביכים עלולים להיות הקליפים האלה.
גם אם מדובר בסרט התבגרות טוב, שמפעם לפעם מרשה לעצמו לקשר ערכים במסורת היהודית להתבגרות נכונה עבור כל נער בעולם, הפוטנציאל של "את מה זה לא מוזמנת לבת המצווה שלי" לא מנוצל ודי מאכזב. העיקר שיהיה במזל טוב.
