שמונה מועמדים לא מושלמים מתייצבים על קו הזינוק המבולגן של המירוץ לראשות עיריית ירושלים. זאב אלקין רחוק מלהיות משאת הנפש של המצביעים בעיר: הוא עבר אליה רק לאחרונה, ואינו נהנה מבסיס תמיכה קשיח, למעט אולי הציבור הדתי-לאומי. גם הודעת התמיכה של נתניהו הוגשה בטמפרטורה של מקרר גופות.
עופר ברקוביץ' נהנה מפופולריות מפתיעה, אבל היא לא תעזור לו במיוחד בסיבוב השני מול אלקין או ליאון. הם אמורים לגרוף את רוב הקולות החרדיים ולנצח אותו. משה ליאון לא הצליח להמריא מאז המרוץ הקודם למרות חמש שנות פעילות בעיר. הוא לא ביסס לעצמו פופולריות יוצאת דופן בציבור הציוני, ובניגוד לפעם הקודמת לא כל החרדים בכיסו. כרגע רק ש"ס מתייצבת לימינו.
ויוסי דייטש, המועמד החרדי, הכריז על ריצה אף שכמעט איש ממנהיגי החרדים – מליצמן דרך גפני ועד דרעי – אינו רוצה בו. לשאר המועמדים (רחל עזריה, יוסי חביליו, אבי סלמן וחיים אפשטיין) ממילא אין סיכוי ריאלי לזכות.
המתמטיקה הירושלמית פשוטה ואכזרית: בבחירות הקודמות הצביעו קצת יותר ממאתיים אלף איש, מתוכם כ-45 אחוז חרדים. מאז יש יותר חרדים אבל גם יום שבתון בבחירות, מה שיעלה את שיעור ההצבעה המנומנם אצל החילונים. הנחת העבודה המקובלת מדברת על כרבע מיליון מצביעים. מאה אלף קולות יספיקו לניצחון בסיבוב הראשון. היחיד שאינו יכול לעשות זאת, תיאורטית, הוא מועמד חרדי. דייטש צריך להתפלל שהפיצול החילוני יישאר, ואז לנצח כמועמד מיעוט. אך נראה שגפני ודרעי יעשו הכול כדי למנוע זאת ממנו. מועמדים אחרים גם טוענים שבסקרים אפשר לאתר סחף חרדי משמעותי אבל סמוי לכיוון הצבעה חופשית יותר, לא בתכתיבים מלמעלה.
אין כמו החשש ממועמד חרדי כדי להעלות את שיעור ההצבעה הציוני ולדלל את מספר המועמדים. אלקין וברקוביץ' ינסו לחסל זה את מועמדותו של זה באופן שמזכיר קצת את המאבק בין לפיד לגבאי על הובלת גוש המרכז-שמאל. כל אחד מהם יטען שהאחר צריך לפרוש כדי למנוע את תסריט הבלהות של נפילת העיר שנית לידיים חרדיות, ועוד של חסידות סלונים הקיצונית. ליאון מצידו ינסה לחסל את המועמדות של דייטש מאחורי הקלעים כדי לקבל את תמיכת דגל התורה, שאנשיה הם כמעט 15 אחוז ממצביעי העיר. לכולם זה יהיה קרב מר ודי קצר.
