מאז שנחתמו הסכמי אברהם בשנת 2020 כולם מדברים על סעודיה כמדינה הבאה שתכיר בישראל ותקים איתה יחסים מלאים כמו האמירויות, בחריין ומרוקו. כולם גם יודעים שלולא ההסכמה הסעודית, ספק רב אם האמירויות ובחריין היו נכנסים להסכמים אלו. הסעודים והעומאניים מאפשרים למטוסי אל על לעבור מעל שטחם, דבר המקצר ומוזיל בהרבה את הטיסות למזרח הרחוק. נתניהו גם נפגש פעם אחת לפחות עם יורש העצר, הנסיך מחמד בן סלמאן, בסעודיה.
הבעיה היא שסעודיה מתנה את הקמת היחסים עם ישראל בהיענות ישראלית ואמריקנית לכמה דרישות שהעלתה. מביידן דורשים הסעודית הסכמה וסיוע להקים פרויקט גרעיני, לצורכי שלום כמובן, כנראה כמשקל נגד הפרויקט הגרעיני "לצרכי שלום" של האיראנים. מישראל דורשת סעודיה לתת "הקלות" לפלסטינים, כלומר לקדם אותם בדרך להקמת מדינה ביהודה ושומרון.
במחילה מכבודם של הסעודים, חשוב ואף חיוני שישראל תתנגד באופן נחרץ לשתי הדרישות הללו. פרויקט גרעיני סעודי, גם אם יהיה לצרכי שלום אמיתיים ויהיה תחת פיקוח הדוק, יאפשר לסעודים להקים צוות מחקר ופיתוח גרעיני העלול להקים פרויקט גרעיני מסוג אחר, מסוכן יותר. מכיוון שיחסים במזרח התיכון בנויים על דיונות חול המשנות את הפוזיציה שלהן לפי מצב הרוח, עלול להיווצר מצב שבו סעודיה מפנה את גבה לישראל ומהווה סיכון העלול להיות בעל ממד גרעיני.
הדברים אינם תלושים מהמציאות: לישראל היו יחסים דיפלומטיים מלאים עם מאוריטניה כמו גם יחסים כלכליים עם קטאר, שנותקו בשנת 2009 בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". היחסים הרשמיים בין ישראל ותוניסיה שהחלו באמצע שנות ה-90 נותקו בשנת 2000 בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה. לכן, אין מנוס מהמסקנה שגם יחסים עתידיים עם סעודיה עלולים להיקלע למשבר, להקפאה ואף לניתוק.
הדרישה הסעודית מישראל להעניק "הקלות" לפלסטינים בדרך ל"פתרון שתי המדינות" חייבת להידחות על הסף מהטעם הפשוט: מדינה פלסטינית, אם תקום ביהודה ושומרון, תהפוך ללא צל של ספק למדינת חמאס באמצעות בחירות כמו שאירע בינואר 2006 כשחמאס זכתה במרבית מושבי המועצה המחוקקת הפלסטינית, או באמצעות השתלטות אלימה כפי שאירע בעזה ביוני 2007. היענות לדרישה הסעודית עלולה להקים מדינת טרור נוספת על הרי יהודה ושומרון ולהציב מעל ישראל איום מתמיד וחמור.
הסעודים מינו את השגריר שלהם בירדן לשגריר לא תושב ב"פלסטין" ולקונסול סעודיה ל"פלסטין" בירושלים. משמעות מינוי זה היא שסעודיה רואה בירושלים, בירת ישראל ההיסטורית והנצחית, חלק בלתי נפרד ממדינת "פלסטין" ואינה מכירה בה כבירת ישראל או אף כחלק ממדינת ישראל. עם זאת לא ראיתי ולא שמעתי שום פוליטיקאי בישראל שהתייחס לצעד המשפיל הזה של הסעודים למרות שהוא מהווה פגיעה קשה בכבודה של מדינת ישראל ובכבוד העם היהודי כולו ואיננו יכול לעבור בשתיקה מצד ישראל.
ישראל יכולה לרמוז לסעודים שאם הם יתייחסו בזלזול כזה לישראל, ישראל תשקול להכיר בחות'ים כממשל החוקי בתימן במסגרת "פתרון שתי המדינות", סעודיה ותימן, ולמנות קונסול שלה למדינת החות'ים בבירת סעודיה ריאד. בצעד חמור לא פחות, ישראל יכולה לשקול להכיר במלך ירדן כממונה על שני המקומות הקדושים, מכה ומדינה, בהיותו היורש החוקי של סב-סבו, השריף חוסיין, שהסעודים סילקו אותו ואת בניו ממשרת "שומר שני המקומות הקדושים" בשנת 1924 וניכסו תואר זה לעצמם כדי להצדיק את שלטונם בחיג'אז.
הנושאים ונותנים הישראלים חייבים להכיר את חולשות המשטר הסעודי ובראשם חולשתו הצבאית. למרות הנשק החדיש והרב שרכש מארה"ב, מאירופה ומסין, נכשל צבא סעודיה במלחמה שארכה יותר משמונה שנים נגד כנופיות החות'ים היחפנים בתימן, כמו שהוא נכנע לתקיפות, ללחצים ולאיומים של איראן. בשל הנטישה האמריקנית לא נותרה למשטר הסעודי ברירה אלא לבקש על נפשו מהאיראנים שנואי נפשו. סעודיה, למרות עושרה ומעמדה בעולם הערבי והאסלאמי, היא מדינה חלשה, והיא זקוקה למשענת חזקה דוגמת ישראל, יותר משישראל זקוקה לסעודיה.
הסעודים בזים למי שמוותר על הדברים החשובים לו. הם מפרשים כל ויתור מצד ישראל כחולשה ומעלים את המחיר שהם דורשים עבור יחסיהם עם ישראל. הם מניחים שנתניהו ייתן להם הכול תמורת נורמליזציה עם ישראל. השתיקה הישראלית על עניין השגריר והקונסול מעלה את המחיר שישראל תצטרך לשלם לסעודים תמורת חיוך, לחיצת ידיים או תצלום משותף עם ישראלי. הבעיה אצלנו היא שכל אחד שרואה מיקרופון לפניו מדבר על "הנורמליזציה עם סעודיה" כדבר המתדפק על דלתנו ויעלה ויבוא במהלך השבועות או החדשים הקרובים. יש אפילו מי שנעץ את הסיכה בחודש פברואר הקרוב. למה פברואר? ככה. הסעודים רואים את ההתלהבות הישראלית ומבינים שהם יכולים להעלות את המחיר במונחי "הקלות" לפלסטינים ובעניין הגרעיני. כך אנחנו במו פינו מעלים את מחיר היחסים עם סעודיה לגובה שאליו שום ויתור ישראלי לא יוכל להגיע.
בשום פנים ואופן אסור לישראל להעניק מעמד כלשהו לסעודיה במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, כמו הטעות שישראל עשתה כשהעניקה את השליטה בהר הבית לווקף המקומי ומעמד של נותן חסות לבית המלוכה הירדני. מתן מעמד לסעודיה יהיה יציקת דלק סילונים על מדורת המאבקים על השליטה בהר הבית כשאף אחד מהגורמים המעורבים – הווקף, הרש"פ, הפלג הצפוני והפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, חיזב אלתחריר, החמאס, תורכיה ועוד – לא מכיר בריבונותה של ישראל וכולם שונאים את הסעודים.
ישראל – הרשמית והעממית – חייבת לומר לסעודים: חברים יקרים, חזרנו אל ארץ אבותינו אחרי גלות מרה של 1900 שנים, הקמנו מדינה משגשגת לפני 75 שנים. למרות מיעוטנו המספרי ניצחנו את מדינות ערב בכל המלחמות, הכנו את כל ארגוני הטרור מנה אחת אפיים ושרדנו על אדמת אבותינו – על אפכם ועל חמתכם. הקמנו מדינה לתפארת, דמוקרטיה משגשגת, כלכלה מפותחת, זכויות אדם שאצלכם יכולים רק לחלום עליהן ומעמד בינלאומי מכובד בקרב מדינות ה-OECD. את כל זה השגנו ללא שלום איתכם וללא הכרה מצידכם, ולכן אנחנו בעצם לא באמת צריכים שלום איתכם. מה אתם נותנים לנו תמורת שלום איתכם?
כך צריך לדבר עם הסעודים, באדיבות, בסבלנות ועם זאת בנחישות, בעקשנות ובערבית ספרותית גבוהה ומהוקצעת, כנהוג במדבריות המזרח התיכון. אסור למהר כי "אלעג'לה מן אלשיטאן" – החיפזון הוא מעשה שטן. הסעודים הם אנשים שתחושת הכבוד (respect, honor) היא המרכיב העיקרי במבנה האישיות ובאורח החשיבה שלהם. כללי המשא ומתן במזרח התיכון אינם דומים כלל לכללי המו"מ באירופה או באמריקה. פה המציאות אחרת, התרבות אחרת והמסורת אחרת, ולכן גם הכללים אחרים. אם אנחנו רוצים להתקבל כחלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון אנחנו חייבים לפעול על פי כללי האזור, כי אין לנו ארץ אחרת בשום מקום אחר בעולם.
