1. חרדים לעברייני המין
השבוע נגזרו באוסטרליה 15 שנות מאסר על עבריינית המין מלכה לייפר; זו ששר הבריאות והשיכון לשעבר, יעקב ליצמן, נלחם בחירוף נפש כנגד הסגרתה לאוסטרליה. עוד לא הספקנו להתאושש מגזר הדין הזה, שמראה מה חשב בית משפט מקצועי על חומרת העבירות של לייפר, וכבר התברר שעוד פוליטיקאי חרדי בכיר החליט שמאוד דחוף לו לדאוג לרווחתם של עברייני מין. מסתבר שהשר לענייני ירושלים ומסורת ישראל (לא פחות!), מאיר פרוש, פנה לאחרונה לשלטונות אוקראינה וביקש מהם לאפשר לעבריין המין הבכיר, אליעזר ברלנד, להגיע להילולת חסידי ברסלב באומן, המתקיימת בראש השנה.
ברלנד הנהיג במשך עשרות שנים קבוצה גדולה של חסידי ברסלב המכונה "שובו בנים', והתנהג כלפיהם בכל הסממנים של גורו המנהיג כת. הוא שלט בכל צעדיהם, וכך גם, לפי התלונות, פגע מינית בכמה מנשות הקהילה. מכיוון שהמדינה התקשתה להוכיח את כל התלונות כלפיו, הוא הורשע לבסוף בעיסקת טיעון שבה הודה בשני מקרי מעשה מגונה ועבירת תקיפה אחת, ונפטר בגזר דין של 18 חודשי מאסר בלבד. בהמשך, הוא נחשד גם בהוראה שנתן ב-1986 ל'משמרת הצניעות' שבראשה עמד לרצוח שני צעירים, שנחשדו בהתנהגות 'לא הולמת'. בחקירה הוא אף הודה במעורבות באחד משני המקרים, אך לא הועמד לדין בשל השינויים בחוק בין זמן ביצוע הרצח למועד החקירה, כעבור 35 שנים. ב-2020 הוגש נגדו גם כתב אישום על קבלת כספים מחולי סרטן, בתמורה לברכה שיברך אותם להצלת חייהם (הוא אף שיכנע אותם להפסיק את הטיפולים הרפואיים שבהם טופלו, וכמה מהם מתו כעבור זמן קצר). גם על העבירות האלה נגזר עליו, שוב בעיסקת טיעון, 18 חודשי מאסר, מתוכם ריצה חודש וחצי בלבד (במסגרת פרויקט פינוי בתי הסוהר מ'אסירים מיותרים').
כל זה לא הפריע לפרוש, כבר בל"ג בעומר האחרון, לאפשר לברלנד להדליק את אחת המדורות בהילולה הגדולה במירון, וכעת גם לפנות, כשר המייצג את מדינת ישראל, לשלטונות אוקראינה בבקשה לעזור לקשיש האומלל לעשות את ראש השנה באומן. האוקראינים, אגב, הטילו צו איסור כניסה על ברלנד; לא חלילה בגלל מעשי הפשע שלו, אלא בגלל שהעז לשבח בנאום פומבי את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ולטעון שכיבוש אוקראינה הוא עונש ראוי על 'הבעיות' שיצרו האוקראינים בהגעה לקבר ר' נחמן. לפחות לאוקראינים יש קצת כבוד עצמי.
המעשה של פרוש הוא מעשה מחפיר בכל קנה מידה. אין מדינה מתוקנת שבה שר כזה לא היה נאלץ להתפטר באותו יום שבו פורסמו הדברים, ואם לא היה מתפטר – ראש הממשלה כבר היה מראה לו את הדלת. בישראל אין כמובן סיכוי שהדבר ייעשה, שהרי המנהיגות החרדית נהנית זה שנים ארוכות מפטור בכל הנוגע לנורמות ציבוריות ראויות (איש כבר אינו מצפה מהם לשום קוד מוסרי); קל וחומר שכך הדבר תחת שלטון נתניהו, שזקוק לכל קול במלחמתו הנואשת להשתחרר ממשפטו בלי לאבד את השלטון.
אבל הבעיה איננה רק פרוש האיש. החרדים נוהגים להטיף מוסר לכל שאר חלקי החברה, עד כמה אורח החיים החילוני בזוי ומקולקל, בעוד אורח החיים החרדי הוא מופת למידות מעולות. יש היבטים שבהם החברה החרדית אכן ראויה לשמש מודל, כמו בתחום החסד. אבל בכל הנוגע למידות מתוקנות בכלל, המנהיגות הפוליטית החרדית היא האחרונה שיש ללמוד ממנה. לא די שהיא נאבקת למען פטור מושחת ובלתי מוסרי של בניה מכל שירות צבאי או לאומי; לא די שהיא נאבקת כדי שכל החברה הישראלית, שיוקר המחיה בה גבוה ממילא, תממן את רצונם של הגברים החרדים לשקוע בתלמוד תורה במקום לפרנס את משפחותיהם. עכשיו מתברר שנבחר ציבור גם מוכן להגן על כל פושע נקלה, אם הוא במקרה חרדי, קל וחומר אם הוא מנהיג קהילה שמונה כמה אלפי קולות פוטנציאליים. איך אומרים במחאה: בושה, בושה, בושה!
2. הראש הקטן של אלי כהן
שר החוץ, אלי כהן, נראה כמי שעושה עבודה די מרשימה בסך הכל. מול רוב שרי הממשלה הנוכחית, שמקום תרומתם לא נודע, הוא מתבלט כמי שאינו נח לרגע. בכל שעה נתונה הוא במקום כלשהו על פני הגלובוס, מגבש או חותם הסכם כלשהו לשיתוף פעולה עם מדינות שחלקן מעולם לא קיימו איתנו קשרים כלשהם. נראה שהעובדה, התמוהה כשלעצמה, לפיה כעבור שנה מתחילת כהונתו הוא אמור להתחלף בתפקידו עם ישראל כ"ץ, גורמת לו להתאמץ יותר כדי לצבור מקסימום הישגים בשנה אחת.
השבוע התברר שלפעלתנות האנרגטית הזו יש גם מחיר. פגישה שקיים כהן עם שרת החוץ הלובית הודלפה, והמהומה גדולה: הפגנות קשות התקיימו בלוב כנגד הפגישה; ראש הממשלה [של מחצית המדינה; בלוב שולטות כיום שתי ממשלות שונות] נאלץ להביע חרטה פומבית על הפגישה, ושרת החוץ עצמה נאלצה להימלט לטורקיה. האמריקנים הביעו חשש שפרסום הפגישה יפגע באינטרסים שלהם בלוב, ובישראל הובע החשש שפרסום כזה יגרום בעתיד למנהיגי מדינות אחרות, החפצים שקשריהם עם ישראל יישארו בינתיים בחשאי, להימנע ממפגשים עם שרים של מדינה פטפטנית.
כהן אומר להגנתו שפרסום הפגישה סוכם מראש עם הלובים, והוא רק הוקדם בכמה שעות מפני שכמה עיתונאים איימו לפרסם אותו בכל מקרה. זו תשובה שמתאימה לטירון שאיחר למסדר, לא לשר חוץ. שר חוץ אמור להפעיל ראש גדול; ברור שלמדינה ערבית גדולה כמו לוב, שממילא מפוצלת בין שני פלגים שונים, אין אינטרס בחשיפת קשריה המתהווים עם ישראל בטרם סוכמה חבילת צעדים שלמה. אם יש לישראל אינטרס בהשלמת המהלך הלובי, ומהלכים דומים בעתיד, ולא רק בהדלפתם לפני שתסתיים שנת החסד של כהן בתפקיד, היא צריכה לפעול ביוזמתה להשתקת המהלך, ולא ללחוץ על הלובים לפרסמו, ולדאוג שלא יפורסם אפילו אם הלובים הסכימו איכשהו לפרסם. אבל כהן משחק ראש קטן; הוא קיבל, לדבריו, הסכמה של הלובים, ומבחינתו זה מספיק. העיקר שכולם יידעו שהוא זה שחתום על ההישג, ולא השר כ"ץ, שעלול היה ליהנות מגזירת הסרט של שגרירות לוב בישראל בעוד כמה חודשים.
3. (גם) שז"ר מתהפך בקברו
מרכז זלמן שז"ר הוא אחד מפנינות החמדה התרבותיות של ישראל. הוא קיים כבר 50 שנה, ובמשך יובל שנותיו הוציא לאור מאות ספרים חשובים העוסקים במגוון סוגיות של ההיסטוריה היהודית, והוא מקיים גם סדרות של הרצאות חשובות בנושאים האלה. ב-2010, ביוזמה משותפת של חברי הכנסת זבולון אורלב, זאב אלקין ודניאל בן-סימון, אף הפך המרכז מתאגיד פרטי לתאגיד ממשלתי, ונקבע חוק מיוחד המגדיר את תפקידיו ואופן ניהולו.
אלא שכמו מוסדות תרבות רבים, גם מרכז שז"ר נתון בימים אלה בקשיים תקציביים. והנה, בא משרד התרבות, שמרכז שז"ר הוא תחת חסותו, והציע הצעה: תקבלו תקציבים יפים, אבל תכניסו לפעילותכם גם פרויקט שיקר לליבנו: הופעות של אמנים ישראליים עכשוויים, כמו אייל גולן, סטטיק, ארקדי דוכין, ויובל דיין. יתר על כן: לגמרי במקרה, כנראה, 16 מתוך 17 היישובים שבהם יתקיימו ההופעות נתונים לשליטת אנשי הליכוד, או מועמדים הנתמכים בידי הליכוד; מה שיכול להועיל לאותם מועמדים בבחירות המוניציפליות, הבאות עלינו לטובה בעוד כחודשיים.
במדינה מתוקנת (ע"ע סעיף 1) עיסקה כזו לא היתה עולה על הדעת. חוק מרכז שז"ר קובע כי תפקידי המרכז הם "לקדם את חקר תולדות העם היהודי בתפוצות; לטפח את התודעה ההיסטורית היהודית, ברוח מורשתו של זלמן שז"ר; ולשקף את אישיותו של זלמן שז"ר, נשיא המדינה [השלישי], ואת פועלו ומורשתו". אף אחת מהמטרות הללו לא ממש מתחברת למופעים של סטטיק ואייל גולן.
כך חשבו גם ההיסטוריונים הקשורים למרכז. ארבעה מהם, שכיהנו כנציגי האקדמיה הלאומית למדעים והחברה ההיסטורית הישראלית במועצת המרכז, התפטרו לפני כשבועיים מתפקידם בשל המהלך. ביום שישי האחרון פורסמה ב'הארץ' מודעה, עליה חתמו כ-150 מבכירי ההיסטוריונים בישראל, התומכת בהתפטרות ומגנה את העיסקה. בעקבות המודעה הזו, התפטר אתמול גם יו"ר מועצת מרכז שז"ר, ראש אמ"ן לשעבר אהרון זאבי-פרקש. עוד מוסד תרבות ישראלי נפגע אנושות מתרבות הכח, הכסף, והכבוד.
