השנים האחרונות משוות למאבק של אפרו־אמריקנים בארה"ב חזות פריווילגית. לא פעם מאבקים אלה לובשים צורה מגוחכת בהתאם לכללי הפוליטיקלי קורקט ותופעת ה"ווק" ("נעורות"). אבל לצד הדיונים על צדקת המאבק הזה כיום ועל גבולות הלגיטימיות שלו, חשוב לזכור שהסבל שמוזכר בדיונים על זכויות הקהילה השחורה אמיתי ומזעזע לגמרי, והיה מנת חלקה של אוכלוסייה זו במשך מאות שנים. "קחי את ידי" מזכיר לנו סיפור אמיתי שכזה: תופעת העיקור בכפייה של נשים שחורות ממצב סוציו־אקונומי נמוך בארה"ב של שנות השישים והשבעים.
גיבורת הספר היא סיוויל טאונסנד, שמתחילה את דרכה המקצועית כאחות במרפאה לתכנון משפחה במונטגומרי, אלבמה. השנה היא 1973, וטאונסנד, צעירה אפרו־אמריקנית אידיאליסטית, רוצה לחולל שינוי בקהילה שלה. אלא שמה שהתחיל כניסיון כן לסייע לנשים לקבל החלטות על גופן הופך לשותפות כפויה במתן זריקות למניעת היריון, שעלולות לפגוע בפוריות לצמיתות ולהוביל למחלות איומות – בלי שהמטופלות שלה מודעות לכך.
כבר בתחילת דרכה, שביל עפר מאובק מוביל אותה לבקתה דלה שבה פוגשת סיוויל את המטופלות הראשונות שלה. אף על פי שהאחיות אריקה ואינדיה הן בנות 11 ו־13 בלבד, סיוויל נדרשת לתת להן זריקות למניעת היריון.
בעוד סיוויל מתחילה לפקפק במדיניות המוכתבת לה, אינדיה, אריקה ובני משפחתן נכנסים עמוק לליבה. כעבור עשרות שנים, כשהיא אם לבת בוגרת ועומדת לפרוש מקריירה ארוכה ומפוארת, ד"ר סיוויל טאונסנד מבקשת לסגור מעגל ולהניח לעבר, אבל יש אנשים וסיפורים שמסרבים להישכח. שאסור להם להישכח. כי ההיסטוריה חוזרת על מה שאנחנו מעדיפים לא לזכור.
במהלך הספר סיוויל טאונסנד מתוארת כאישה עוצמתית שמצליחה לאתגר ממסד רפואי שמתגלה כמושחת ולא מוסרי. דרך ביקוריה היא מכירה את סבתן של הבנות, כמו גם את אביהן, גבר נאה ואינטליגנטי. הספר כתוב בצורה אמפתית, וקל להזדהות ולהתרגש מהנשים שעומדות במרכזו, וכמובן להזדהות עם הביקורת על הממסד הרפואי (ודווקא בימים אלה הספר משמש תזכורת עד כמה חשוב שרופאים לא יקבלו החלטות רפואיות על סמך שיקולים פוליטיים אלא על סמך שיקולים הומניים בלבד). צעד אחר צעד, אנחנו חוזים במסע של סיוויל אל הבחירה בצד הנכון של ההיסטוריה, כשהיא מפקפקת בתפקיד שהוכתב לה ובתפיסה הגזענית שהוא נשען עליה.
על אף שהדמויות בספר בדויות, הוא נשען על בסיס היסטורי מוצק. חיפוש פשוט בגוגל מעלה פרטים נוספים על הפרשה הקשה הזו, כמו גם על נושאים אחרים – למשל זריקות "דפו פרוברה" למניעת היריון, חומר שהוזרק בארה"ב ללא אישור רפואי אף שהיה ידוע על תופעות הלוואי שלו, וניתן לילדות שלא רק שלא היו פעילות מינית, אלא אפילו עוד לא קיבלו מחזור, וזו רק דוגמה אחת לתופעה נרחבת בהרבה.
"קחי את ידי" הוא ספר מרתק, כתוב נפלא וגדוש באירועים היסטוריים. אם אתם חובבי היסטוריה של הקהילה השחורה בארה"ב, הקריאה בספר תהיה משמעותית מאוד עבורכם.
