קמפיין חדש התחיל לשטוף את הרשתות החברתיות, והפעם הוא מכוון כנגד החינוך הממלכתי-דתי – תחת ההשטאג #גםאנירוצה, פורסמו שלושה סרטונים המשווים בין נעם, תלמיד ישיבה תיכונית "הרימון", לבין איתי, תלמיד תיכון "השיבולת".
בסרטון הראשון נעם מבקש עזרה מאיתי. איתי החביב והנחמד מסכים, ונעם מתחיל להעמיס עליו ספרים מהתיק שלו. כשאיתי תוהה מתי הוא יספיק ללמוד את כל זה, נעם מתגאה שהוא לומד יותר שעות. "בסדר", מפטיר איתי, "מי בכלל רוצה ללמוד הרבה שעות בצפיפות הזאת", אבל נעם מפתיע ומבשר לו ש"הכיתות אצלנו יותר קטנות", ובגרפיקה ברקע נראית כיתה בת 15 מקומות, שזה כידוע הסטנדרט בחינוך הממלכתי-דתי. איתי מתלונן שגם הוא רוצה, ונעם חסר הנימוס מודיע לו שהוא צריך ללכת, כי הוא "מאחר לשיעור העצמה רוחנית". זה גם היה הרגע שבו תהיתי אם מדובר בעוד סרטון הכתרה שיצא משליטה או בקמפיין אמיתי.
"או שכולם מקבלים, או שאף אחד לא מקבל", מכריז הסלוגן בסוף הסרטון, ומוסיף: "גם אנחנו רוצים יותר תקציבים, יותר שעות, פחות צפיפות, פחות תשלומי הורים, עצמאות בקביעת התכנים".
בסרטון נוסף נראה נעם כשהוא עומד עם עגלת קניות מלאה (כי סאבטקסט זה לחלשים) מלא בקוביות שכתוב עליהן בין השאר "לשון", "אנגלית", "שעת תפילה", "מועצה עצמאית" (זה שם של שיעור כידוע) וגם אהובתנו "העצמה רוחנית", כשלצידו איתי עם עגלה שיש בה רק כמה קוביות. איתי מוחה: "גם אני רוצה שעת תפילה!" וממשיך לחלום על מערכת חינוך שבה הוא ילמד רמב"ם ושפינוזה, ובינתיים נעם גונב ממנו שטר של 200 שקלים כדי לשלם על העגלה של עצמו.
הסרטון האחרון עוסק בגיוס לצה"ל ובמסלול ההסדר, ובסופו הדרישה: "כל בוגר חינוך ממלכתי יוכל לדחות שירות לטובת לימודים. כל בוגרת חינוך ממלכתי תוכל להחליט אם לשרת או לא".
לא קשור לרפורמה
הקמפיין הזה הוא קודם כול תזכורת נוספת שהמאבק של המחנה ה – קצת קשה לקרוא לו בשם; לא "השמאל", כי הצדדים כיום כבר לא מתווכחים על שאלות של ימין-שמאל ישן, מדיני או כלכלי; לא "החילוני", כי יש שם הרבה דתיים; ומוזר להעניק את השם "המחנה הליברלי" למחנה שמעודד הומוגניות מחשבתית מוחלטת, ולא מסכים לסבול דעות אחרות. אבל אני מניח שכולכם מבינים לאיזה מחנה אני מתכוון – המאבק של מחנה הזה כבר מזמן לא קשור לרפורמה המשפטית, לעילת הסבירות או להרכב הוועדה לבחירת שופטים. מדובר בתנועה חברתית רחבה מאוד, שהדרישות שלה נוגעות להרבה מאוד נושאים: תחבורה ציבורית בשבת, מניעת הפרדה באוטובוסים, גיוס חרדים, וכל מה שמריח מדת או מעמדות ימין במרחב הציבורי.
אחר כך כדאי להקדיש דקה או שתיים לגיחוך על הטיעון שבחינוך הממלכתי-דתי יש פחות תשלומי הורים. הורה דתי-לאומי מוציא הרבה מאוד כסף מכיסו על השעות הנוספות, ובטח על הפנימיות. גם הנתונים על כיתות קטנות יותר לכל הפחות טעונים הוכחה. אישית למדתי בשנות הישיבה התיכונית במחזור שמנה 74 תלמידים שהתחלקו לשתי כיתות, וזה היה בישיבה שנחשבת לתורנית מאוד (ויקרה למדי). לא בדיוק 15 תלמידים בכיתה.
גם לגבי מסלולי ההסדר כדאי לומר שאנחנו אמנם חוזים, ברוך ה', בפריחה גדולה מאוד של הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר, ועדיין רוב גדול של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי מתגייס לשירות מלא, וגם אחוזי הקצונה שלו הם כידוע גבוהים מהממוצע. גם בנות דתיות-לאומיות שלא מתגייסות מטעמי דת, הולכות ברובן לשנתיים שירות לאומי.
שאיפה מוצדקת
ואחרי שאמרנו את כל זה, הגיע הזמן לדון בטיעון העקרוני: "גם אנחנו רוצים".
ילד דתי מתפלל בכיתה, בגלל שהוא מאמין בא-לוהים. אם מנהלי הקמפיין רוצים שגם החילונים יתפללו, אנחנו נשמח מאוד, אבל נדמה לי שאותם גורמים יכנו את זה בשם "הדתה". לא – הם רוצים שגם החילונים יקבלו זמן "לעשות דברים רוחניים", כמו תרגול מיינדפולנס. גם ללימוד תורה בישיבה הם לא מתייחסים כדבר קדוש, שעם ישראל לדורותיו ראה בו ערך, אלא לעניין אישי – "הם לומדים משהו שחשוב להם, גם אני רוצה ללמוד דברים שחשובים לי".
יש הרבה מה להעיר בעניין, אבל במקום זה אגיד שבאופן עקרוני אין לי שום בעיה עם הרעיון הזה.
הסיבה שהחינוך הדתי-לאומי נהנה משעות נוספות, תגבור לימודי קודש וגם תקציבים, היא שהנושאים האלה חשובים לציבור הדתי-לאומי מספיק בשביל שנציגיו בכנסת ייאבקו בשבילם. אם יש קבוצה בציבור החילוני שלא מסתפקת בחינוך הממלכתי כברירת מחדל, והיא רוצה לתגבר שעות ולקבל בשבילן תקציבים – זה קודם כול דבר מבורך. הורים שיודעים איך הם רוצים לחנך את הילדים שלהם, ומסכימים להשקיע בזה מאמץ, מחשבה וכסף, הם תופעה נהדרת. הקבוצה הזו לא צריכה להתלונן "למה לדתיים יש ולנו אין", אלא לעשות בדיוק מה שעושים הדתיים – להתאגד, למצוא חברי כנסת שהנושא מספיק מעניין אותם, ולקדם בתי ספר שבהם מתרגלים מיינדפולנס ולומדים רמב"ם ושפינוזה.
הוא הדין לישיבות חילוניות. אני כאמור לא מקבל את ההשוואה בין לימוד תורה ללימוד דברים אחרים, אבל לצורך הדיון – בהחלט אשמח שחילונים יתאגדו, וידחו שירות בשביל להתעסק בענייני עולם הרוח, בטח אם מהמוסדות האלה יצאו חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר. אגב, מכינות חילוניות זה כבר מסלול קיים.
לסיכום, אם יש פה רצון אמיתי – הוא מבורך, וכדאי מאוד שמי שמוביל אותו יציג תוכנית מסודרת וימצא פוליטיקאים שינסו לקדם אותה. למרבה הצער, נדמה שיש פה בעיקר קמפיין ורצון להתנגח.
