מסך עשן תקשורתי מלווה אותנו בימים אלה, במטרה להסתיר מאיתנו את העובדה שוועדת החקירה הממשלתית לשערוריית השתלת הרוגלות במכשירי הטלפון של אזרחים רבים היא יום הכיפורים של המשטרה, הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה, ואם יתברר שניתנו צווי אישור – גם של מערכת המשפט. זו הסיבה האמיתית למתקפה נגד הקמת הוועדה ולמאמץ הנואש להגביל את תחומי החקירה שלה בכל תירוץ אפשרי.
כדי לפזר מעט מהעשן הזה מעיני הקוראים התמימים וישרי הלבב, המייחסים אינטואיטיבית כוונות טובות למשרתי ציבור ולגורמי אכיפה, בטח כשהם מאנ"ש, נגולל את הפרשה מראשיתה. בראשית 2022 חשף העיתון "כלכליסט" כי המשטרה משתילה תוכנות ריגול בטלפונים של אזרחים ללא אישורים, פיקוח או בקרה. מדובר באמצעי תקיפה סייברי אלים, שמפשיט עירום ועריה את בעל הטלפון ואת כל מי שעמד עימו בקשר, שואב מהטלפון את כל המידע ואף הופך אותו למכשיר שמצלם ומקליט את כל סביבתו – כולל, לדוגמה, את חדר השינה. מאות נפגעי עבירה אינם יודעים כלל שהפרו את פרטיותם. שימוש באמצעי כזה כלפי אזרחים שאינם ראשי ארגוני פשיעה או חשודים בפשעים החמורים ביותר, הוא הפרה בלתי נסלחת של זכויות אדם ומאפיין של מדינות משטרה חשוכות.
מתבקש שעניין חמור כזה יטלטל את החברה ואת התקשורת, החרדה כל כך לזכויות הפרט, אולם משעה שהתברר שהרוגלות הותקנו בטלפונים של אנשים שהיו בקשרים עם ראש הממשלה, כולל כאלה שאינם חשודים בדבר, במטרה "לדוג" מהטלפונים שלהם מידע שיפליל את נתניהו, תגובת התקשורת הייתה ביזוי העיתונאי שחשף את הדברים וביטול לעגני של הממצאים. המשטרה והפרקליטות הכחישו, אולם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, הבין את פוטנציאל הנפץ של החשיפה, והורה על הקמת "צוות בדיקה" שיבחן את ממצאי התחקיר. מי שזכתה לכבוד לעמוד בראש הצוות היא לא אחרת מהמשנה ליועמ"ש עו"ד עמית מררי. כמו במשל החתול ששומר על השמנת, המנהלת שאישרה לכאורה את הצעדים הפוגעניים בניגוד לחוק – מתמנה לחקור אותם.
כצפוי, מררי קבעה כי לא הודבקו רוגלות ללא צו, ובכל מקרה, בחריגות מהנהלים אשמה המשטרה לבדה. ומתי בדיוק? רק בתקופת רוני אלשיך, שבזחיחותו המוכרת ביטל את כל העניין בטענה ש"לא היה ולא נברא". ובכן, התברר שהיה ועוד איך היה, ובהיקפים מפלצתיים. כשמונה חודשים אחרי שמררי הגישה את מסקנותיה, נאלצה המשטרה להודות ביותר מאלף ניסיונות להדביק טלפונים ברוגלות, בהם טלפונים של אזרחים ממקורבי ראש הממשלה ואנשי הקשר שלהם.
אין חולק שנחשפה כאן פרשה איומה. ספק אם הייתה בעבר בישראל איומה כמותה. אבל מתברר שיש חולק על כך שצריך לחקור את העניין לעומק, להביא לדין את העבריינים, לבער את הנגע ולהציל את הקורבנות הבאים. היועמ"שית מתנגדת לחקירת "תיקים קיימים", כנראה כדי למלט מהדין את מדביקי הרוגלות למקורבי נתניהו ואת הפרקליטים שאולי, אבוי, יתברר שאישרו את השימוש ברוגלות.
מקהלת העידוד בעיתונות מתדרכת בשמם בדבר ה"דאגה" מפני "חשיפת יכולות חשאיות" ו"פגיעה במאבק בפשע המאורגן", מכפישה את השופט שמונה לעמוד בראש הוועדה ועוד. אבל הכלל האנושי הבסיסי ביותר קובע: מי שמתנגד למהלך מסוים הוא מי שעלול להינזק ממנו. מה אמור האזרח ללמוד מהתנגדות היועמ"שית לחקירת תיקים פתוחים? הרי היא טוענת שלא היו הפרות חוק או השתלת רוגלות בחקירות נתניהו, אז מפני מה החשש?
המערכות שפשעיהן עתידים להיחשף בידי הוועדה מקוות שבית המשפט העליון ייענה לתחנוניהן ויאסור את פעולתה. אבל הפרשה חמורה מדי, אמון הציבור בעליון נמוך מדי, ושלטון החוק האמיתי חשוב לנו, האזרחים שומרי החוק שרואים אותו נרמס על גבנו. נראה שבית המשפט העליון יתקשה לעצור את החקירה, וזו תצא לדרך ותאיר באור עכור נוסף את הפשע הגדול: מסע הציד לכאורה של המשטרה והפרקליטות אחרי נתניהו, במטרה להפילו באמצעות תפירת תיקים.
המסקנה מ־140 שנות ציונות ו־75 שנות מדינה היא שהזמן פועל לטובת הרוצים בשגשוגו של עם ישראל בארצו. לכן אני משוכנע שאנחנו בפני מהלך היסטורי של חשיפה וביעור שחיתות עמוקה במשטרה ובפרקליטות. אנשים רבים ייתנו את הדין, גם כאלה שהם מאנ"ש, ובצדק.
