ביום שאחרי, דרום תל אביב מנסה לנשום. להתאושש מגל האלימות ששטף את הרחובות בשבת בצהריים. 30 אלף אזרחים גילו לפתע שהם בתוך סרט מלחמה. קולות ירי, הליקופטר מרחף מעל הבית והמון מוסת דוהר ברחובות חמוש במקלות ואבנים. ממש "בלק-הוק דאון".
ביום שאחרי, כולם מנסים עדיין להבין מי בעד ומי נגד. תומכי משטר נגד מתנגדי משטר. בריונים מול מבקשי מקלט, ואיך לעזאזל מבטאים את שמו של הרודן האריתראי, איסאייס אפוורקי.
אבל עם כל הכבוד לשיח הזה, ויש כבוד. זה ממש לא מה שצריך לעניין את אזרחי מדינת ישראל. מי נגד מי ולמה, בקרב האריתראים. מה שכן צריך לעניין זו השמירה על חוק וסדר. על הבטחון האישי. למרבה המזל, זרם המסתננים הנכנסים לישראל נמצא כבר זמן מה תחת שליטה, פחות או יותר. הגבולות סגורים ואין כרגע גלי מסתננים חדשים. כן יש טפטוף של יציאה מרצון. לא גדול אבל משמעותי.
אז מה כן צריך לעניין אותנו? אובדן השליטה של המשטרה. הסצנות חסרות התקדים של ירי כדורים חיים בשטח בנוי. אם כדור תועה היה חודר דרך אחד החלונות ופוגע בילד, איפה הייתה היום המשטרה? מי היה נותן על כך דין וחשבון?
ואם זה מופע הבכורה של פרץ עמר, המפקד החדש של מחוז תל אביב, למה עוד אנחנו צריכים לצפות?
מה גם שמופע האימים הזה לא היה מחויב המציאות. הכתובת הייתה על הקיר באותיות קידוש לבנה, באותיות אש צופיות. קטטות המוניות בין אריתראים תומכי משטר ומתנגדיו הם תופעה שחוזרת על עצמה בשנים האחרונות. היה גל כזה ב-2018 וב-2020 גם נרצח אדם במהומות. לא צריך היה להיות קצין מודיעין כדי לראות את הבעירה שרק מחכה לפרוץ. מי שעבר ביום שישי באזור התחנה המרכזית היה יכול לראות את גלי האבנים שהוכנו מבעוד מועד והוסלקו בצידי חנויות ועסקים כדי לידות אותם בחלונות הראווה.
יתרה מכך, מתוך הקהילה האריתראית עצמה נשלחו למשטרה מכתבים שהזהירו מהעימות האלים הצפוי. המשטרה הוזהרה לבטל את הרישיון לפסטיבל של שגרירות אריתריאה, שהיה מלכתחילה הקטליזטור לבעירה. הרשתות החברתיות היו מלאות בדיווחים ממוקדי עימות אחרים בעולם, כמו גרמניה, נורווגיה ובריטניה, על אלימות בין מתנגדי לתומכי משטר על רקע קיום הפסטיבל ברחבי העולם. בקיצור, כל המודיעין היה גלוי וידוע. כל מה שהיה צריך היה להגיב למידע ולהיערך בהתאם.
במשטרה מודים היום שלא העריכו נכון את פוטנציאל האלימות ולא נערכו בכוחות המתאימים כדי להתמודד בהצלחה עם גל ההתפרעות. ההודאה בטעות היא התחלה של תיקון. אבל על טעות כזו צריך לשלם. כי מה שעומד מאחרי הטעות הזו היא תרבות מתמשכת של זלזול בביטחון ובצרכים של תושבי דרום תל אביב, שנושאים על גבם את כל חוליי החברה הישראלית, מזנות ועד סמים, רצח, שוד ורחובות מטונפים ברמת עולם שלישי. ומאחרי הטעות הזו ניצב המערך המודיעיני והמערך הפיקודי של המשטרה כל הדרך ללשכת השר. כי זו לא עוד התפרעות. זו התפרעות שלא רק מסכנת את חייהם של 30 אלף תושבי דרום תל אביב. זו התפרעות שמסכנת את היחסים השבריריים שמקיימת ממשלת ישראל עם הרודן האריתראי כחלק משמירה על האינטרסים החיוניים של ישראל בזירת ים סוף.
אבל במקום לטפל בתפקוד המשטרתי, וביחס המחפיר לו זוכים תושבי דרום תל אביב או לשאול שאלות על טיב היחסים של הממשלה עם הרודן אפוורקי, נזעקו שרי הממשלה בקטע פבלובי לנצל את ההתפתחויות כדי להכות בתופי הטם-טם לקראת ה-12 בספטמבר, רק כדי לשוב ולטעון שבג"צ ושופטיו הם הם האשמים בבעיית המסתננים. זה פופוליסטי, זה רדוד, זה מראה על חוסר אכפתיות ולא מבשר טובות לאף אחד. לא לתושבי דרום תל אביב, לא למשטרה ולא לממשלת ישראל.
