דני דיין (שאין לי שום דבר נגדו) הוא מינוי – פיצוי, ג'וב שחולק למי שלא נכנס לכנסת על ידי חבריו שכן נכנסו. לפניו היו שני יו"רים, שנשאו בתפקידם במשך שנים רבות. הוא היה עובד מדינה ואז פוליטיקאי, ואז קיבל את הג'וב.
ואם זה ג'וב למקורבים, אומרים בממשלה – אז גם אנחנו נעשה כמו הממשלה הקודמת. זה לא משנה שדיין נכנס לכסא פנוי וכעת מבקשים להדיח אותו, מינוי פוליטי זה מינוי פוליטי. ופה הם טועים.
הממשלה הזו לא יכולה לעשות שום דבר כמו הממשלה הקודמת. זו ממשלה שכל שיעול שלה נבחן בשמונה עיניים וארבע זכוכיות מגדלת, שכל עיטוש מקבל שלושה פושים ברצף וכל נאד מקבל סיקור "ההוריקן בדרך". כל דבר שהממשלה הזו עושה – נתפס בחזקת אשם עד שהוכח חפותו. הנחת המוצא של מתנגדיה (והם רבים וחזקים מאד) היא שיש לה כוונות זדוניות להרע, ואי אפשר להפריך את זה, אם זו רפורמה משפטית ואם זה ג'וב.
הממשלה הזו נתפסת ע"י מתנגדיה כאירוע מצער/מסוכן, שיש להלחם בו בכל דבר ועניין, מגדול לקטן. לכן ארה"ב (שאצלם ג'ובים זו השיטה) והאיחוד האירופי מוציאים הודעות תמוהות/חצופות בנוגע לג'ובים פנימיים, מי ישמע איזו השפעה יש לדבר הזה על משהו.
הממשלה מצידה – לגמרי חיזקה את החשדות של מתנגדיה, בהתנהלות גרועה, חובבנית, לא הגיונית או תקינה, שדי המאיסה את עצמה גם על חלק מתומכיה.
הממשלה הזו לא מבינה שמה שעובר בממשלות אחרות – לא יעבור אצלה חלק, וחלק מזה באשמתה הישירה. נכון, זו ממשלה נבחרת, אבל נראה לי שאנחנו בשלב שכבר הבנו שגם ל-64 מנדטים יש מגבלות. זה לא אומר שהידיים שלה קשורות, אבל היא לגמרי צריכה להתנהל בזהירות, טאקט ובעדינות, שאין לה בכלל משלושתם. הסיפור של דיין זה עוד דוגמה למגבלות על הממשלה הזו. כל דבר הולך לה קשה או לא הולך בכלל.
כתומך ימין, זה היה יכול להיות מאד מקומם ומעורר זעם שהמגרש מוטה נגדנו – אלמלא העובדה שהקואליציה הזו תרמה משמעותית למצוקה שלה בהתנהלות שלה. אז עדיף שהם יתמקדו בשיקום האמון ופחות בג'ובים.
