אני יהודי ציוני ליברלי – בלי מקפים ובלי ו' החיבור

אודה ולא אבוש: אני יהודי ציוני ליברלי – בלי מקפים ובלי ו"ו החיבור.

העם היהודי ניצב בעת הזו מול אחד האתגרים הגדולים בתולדותיו. בניגוד למשברים אחרים בהיסטוריה היהודית, הפעם לא מדובר בהגליה מארצנו או בניסיון השמדה. אנחנו עומדים מול משבר משמעות ושבר מוסרי. היהדות הליברלית, שאני חי, כותב ופועל בה כל חיי, מנסה להציע מזור למציאות הנוכחית. מובן שגם היא אינה חפה מפגמים ובעיות, אולם בריאיון שפורסם כאן בשבוע שעבר הוצגה המחשבה של אבי, הרב פרופ' דוד הרטמן ז"ל, והמחשבה שלי, בצורה שאינה נאמנה למקור, ואני מבקש להעמיד דברים על דיוקם.

בשורשם של דברים עומד דיון חשוב על היחס בין זהות יהודית לזהות אוניברסלית, בין מוסר יהודי למוסר כללי, בין זכויות העם היהודי לזכויות אדם. לדיון הזה יש גם השלכות הרות משמעות בנוגע לזהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

יהדות ליברלית יונקת מערכים פנים-יהודיים. בניגוד למה שהשתמע מן הכתבה, היא אינה חידוש מודרני הזר למסורת. אני מאמין שהתורה מחייבת אותנו לשלב אמונה בבחירת ישראל עם האמונה שכל אדם נברא בצלם, ועל כן אני מחויב לזכויות כל אדם – ללא הבדל דת, גזע, מגדר ולאום. אני מאמין במסורת – כפי שהבינו הרב קוק, הרב עמיאל והרב עוזיאל – הרואה בבחירת ישראל לא רק מתנה, אלא אחריות. לפיכך הלאומיות היהודית שונה במהותה מכל לאומיות אחרת: לאומים אחרים מחויבים בעיקר לעצמם, ואילו לאומיות יהודית משרתת לא רק את אומתנו, אלא היא חייבת להיות גם כלי לתיקון עולם.

אני מאמין שהתורה מחייבת אותנו לשלב אמונה בבחירת ישראל עם האמונה שכל אדם נברא בצלם, ועל כן אני מחויב לזכויות כל אדם. אני מאמין במסורת הרואה בבחירת ישראל לא רק מתנה, אלא אחריות

אני מאמין, ברוח חז"ל, ששבעים פנים לתורה, ושלאף זרם ולאף אדם אין מונופול על היהדות. בבית הלאומי של העם היהודי יש לתת מקום לכל סוגי היהדות. ברוח הנביאים, אני מאמין שחברה יהודית נמדדת בראש ובראשונה במחויבותה למוסר, וש"ציון במשפט תיפדה". אני מחויב על ידי המסורת לבקש שלום ולרודפו ככל שזכותי לחיים ולביטחון מאפשרת זאת. ברוח אברהם בסיפור סדום, אני מאמין שנבחרנו ללכת בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט. תורה שמנוגדת לכך אינה יותר א-לוהית, אלא פחות.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית היו אסכולות שביקשו להנגיד בין מחויבות ערכית ומוסר אוניברסלי ובין מחויבות יהודית פרטיקולרית. לעיתים נטען שאם חביב בעיניך כל אדם שנברא בצלם, אין אתה מאמין שתפקידנו להיות עם סגולה. אבל אלו דיכוטומיות זרות. הלא זוהי בשורת התורה והנביאים, זוהי דרכם של רבים מגדולי ישראל, דרכם של חז"ל, דרכו של הרמב"ם שראה בדיכוטומיה הזו "מחלה שהם חשים בנפשותיהם" (מורה הנבוכים ג', ל"א), דרכו של הרב קוק שלימד: "אסור ליראת שמיים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמיים טהורה" (שמונה קבצים א', ע"ה). וגם דרכו של אבי מורי. אני והמכון שאני עומד בראשו צועדים בעקבותיהם.

כיהודי ציוני ליברלי אני מאמין שהמחויבויות האלו בדיוק הן גם התשתית לקיומה של מדינת ישראל כיהודית דמוקרטית (שוב, בדיבור אחד). כן, ישראל שהיא פחות דמוקרטית היא פחות יהודית. כל ניסיון ליצור ניגוד בין יהדות לדמוקרטיה יוצר סתירה פנים יהודית.

"הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו"

בכתבה הותקפתי על עמדתי שיש "להעמיד את א-לוהים במקום השני". אך היש מי שחולק על כך שלעיתים האמונה הדתית היא בסיס לעיוותים מוסריים? אין בזה חידוש. המסורת שלנו מזהירה שוב ושוב מפני הסכנה שמצוות ש"בין אדם למקום" יאפילו על מצוות ש"בין אדם לחברו". היש חולק על כך ש"דרך ארץ קדמה לתורה"? לכך התכוונתי בכותרת ספרי Putting God Second. כל מי שעיין בספר יודע שאיני אומר דבר נגד הקב"ה. הספר נחתם כך: "מי שמעמיד את הא-לוהים במקום השני, מעמיד את רצון הא-ל במקום הראשון".

כיהודי, אני ירא מאמונה פונדמנטליסטית, כזו שרווחת בתולדות הדתות ומרעילה את הנפש ואת החברה. כאשר נותנים למאמינים קיצוניים להכפיף את המוסר לדת, נולדים עיוותים. בדתות אחרות זה מופיע בג'יהאד או במסעות צלב אלימים, אצלנו זו הצדקת אידיאולוגיות של עליונות יהודית, גזענות כלפי ערבים וראיית הכיבוש של עם אחר כערך דתי וכמצב קבוע (ולא ככורח ביטחוני וזמני, שיש לחתור לסיימו בהסדר שלום). עיוותים אחרים הם תפיסות פוליטיות המצדיקות כפייה דתית, הדרת נשים וביזוי דתות אחרות ומאמיניהן. מחויבות דתית המעמידה את המוסר במקום הראשון, רואה בתפיסות הפוליטיות האלו עיוות של הדת ונדבך זר לערכי היהדות.

נישואי תערובת

אחת ההתקפות הנפוצות נגד היהדות הליברלית מצביעה על התפתחותה בצפון אמריקה ותופעת נישואי התערובת שם. בכתבה אני מצויר כמי שמצדד בנישואי תערובת כערך, כתוצאה מהאידיאולוגיה הליברלית שלי. אבל אנשים שטוענים שאם אתה מתנגד לנישואי תערובת אתה מחויב להתנגד גם ליהדות הליברלית, עושים לעצמם חיים קלים.

לא היהדות הליברלית ולא אני המצאנו את נישואי התערובת. המציאות היהודית בצפון אמריקה, של היותנו מיעוט בתוך חברה הטרוגנית, מכילה ומחבקת, נרמלה את התופעה הזו. עכשיו צריך לבחור בין ויתור מודע על המשכיות העם היהודי על ידי דחיקתם אל מחוץ לקהילה היהודית ובין מציאת פתרונות באופן יצירתי. בזה בדיוק אני עוסק. אינני משבח נישואי תערובת, ואת דאגתי הבעתי באינספור הזדמנויות. שיהיה ברור: אינני רואה ערך בנישואי תערובת, אינני קורא לנישואי תערובת, ובוודאי שאינני רואה בנישואי תערובת פתרון פוליטי לבעיות שלנו.

אומנם כן אמרתי שנישואי תערובת אינם התבוללות בצפון אמריקה, אך את זאת יש להבין מתוך שתי נקודות מבט. ראשית, כשיהודי אמריקני מתחתן עם לא-יהודייה אמריקנית ולהפך, החוויה הקיומית של בני הזוג (ושלהם בדווקא) אינה של נישואי תערובת, אלא של נישואין בין דומים. אומנם הם לא שותפים בזהותם הדתית, אך הזהות הזו היא שנייה או שלישית בחשיבותה עבורם, או נבלעת במכלול זהותם המורכבת. ולא רק שרובם אינם חווים את נישואיהם כאקט של התבוללות, אלא שרובם ממשיכים להזדהות כיהודים ולחיות כיהודים.

שנית, וחשוב מכך, השאלה אם נישואי תערובת יובילו בסופו של דבר להתבוללות הילדים והנכדים, תיקבע במידה רבה בהתאם למידה שבה הקהילה היהודית תפעל באופן אקטיבי כדי לשמור על קשר הדוק איתם, וביכולתה של המסורת שלנו לדבר אליהם ולהעשיר את חייהם. כך הם יישארו בקהילה וימשיכו את חייהם כיהודים למרות הקשר המשפחתי המעורב.

צריך לשים לב שהמצב הזה לא ייחודי לזוגות מעורבים. סכנה דומה קיימת גם לזוגות ששני הצדדים בהם יהודים. בצפון אמריקה מוצאך האתני אינו "כופה" את זהותו עליך. כל יהודי הוא "יהודי מבחירה", Jew by Choice. הבחירה להיות יהודי, או לתת לזהותך היהודית מקום מעצב בזהותך המורכבת, תלויה במידה רבה בחשיפתך לחינוך יהודי ולחוויות יהודיות משמעותיות וערכיות. בזה אני ומכון הרטמן משקיעים את רוב מרצנו בצפון אמריקה. קל לעמוד מנגד ולהזדעק, אך זהו לא פתרון. היהדות הליברלית לא יצרה את אתגר נישואי התערובת והניכור, אך היא הסיכוי הטוב ביותר להתמודד עם משברים כאלו.

ולבסוף, לצערי, לא רק בצפון אמריקה אלא גם בישראל אנו עדים לניכור הולך וגדל בין יהודים רבים למסורת שלהם. זו התוצאה של קנאות דתית שתובעת מונופול על היהדות "הנכונה", ומציבה דיכוטומיה בין יהדות לדמוקרטיה ובין יהדות לערכים ליברליים. הקנאות הדתית הזאת דוחקת החוצה כל מי שמחפש לעצמו שילוב חדש-ישן בין ערכים יהודיים לערכים אוניברסליים. מכון הרטמן שאני מוביל מאמין שלכל אחת ואחד חלק ונחלה במורשת היהודית. רק כך ישראל תוכל לשגשג כמדינה יהודית דמוקרטית. זוהי יהדות ציונית ליברלית.

הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן