אתמול העלה איש אחד, מורה לאנגלית מתל אביב, תמונה לטוויטר שלו. בתמונה ראו אדם מבוגר עם שיער שיבה, חרדי לפי לבושו, פושט יד ומבקש צדקה. ליד התמונה כתב האיש "זה מה שקורה כשלא לומדים לימודי ליבה". אחרי כמה שעות ואלפי תגובות, ואחרי שאפילו במחנה השנאה – מצטער, לא נותרו לי עוד שמות למחאה הזאת – לא נמצא מי שיתמוך בציוץ כל כך מכוער ולא אנושי, מחק המורה לאנגלית את הציוץ. תחילה ניסה להסביר את כוונתו ולנסות לפתח דיון על לימודי ליבה, לבסוף ויתר גם על זה והתנצל בפני המצולם ומשפחתו. דפדפתי לעמוד הפייסבוק של המורה מתל אביב. הוא דמות סמי-מוכרת ברשת הישראלית. שירת בגל"צ, פעיל מחאה וכו. באופן אירוני, יש לו תואר שני בחינוך ממכללת לוינסקי. הבעייתיות שבביזוי פושטי יד קשישים כנראה לא נכללה בבחינות הגמר במוסד המכובד.
שלשום גוללה צעירה תושבת רעננה בפייסבוק את הסיפור הבא: "אמא שלי (החרדית) ואבא שלי (החילוני) החליטו ללכת לדייט במסעדה והמטפחת על ראשה של אמי כנראה הייתה כל כך מפחידה, עד שעשרות מפגינים החליטו לתקוף אותה, לקלל אותה ולאיים עליה. ״תורידי את הסמרטוט מהראש״, ״שפחה״, ומגוון קללות נוספות שאני אצנזר כי אני לא מסוגלת להעלות אותם על הכתב. החלטתם להקיף את הוריי, תושבי העיר מזה 35 שנה ולצעוק להם לעוף מרעננה כי ״אתם לא שייכים לפה״.
הוריי היו צריכים ליווי משטרתי לאוטו כדי שלא יפגעו בהם פיזית. אבל מהפגיעה הנפשית המשטרה לא יכלה להגן". אל הדברים היא צירפה תמונה של שלט שנתלה, לדבריה, מול בית כנסת ברעננה. על השלט כתוב בכתב יד "לכו לעבוד פרזיטים!!!".
אתמול, במהלך אירוע בו ביקרה השרה אורית סטרוק (דתיה עם כיסוי ראש) בבית החולים הדסה עין כרם כדי לברך בנות שירות לאומי לרגל השנה החדשה, התפרץ לעברה רופא ותיק העובד הרבה שנים בבית החולים בצעקות, קרא לה "גזענית", ביזה אותה וניסה לגרש אותה מהמקום. הוא טען שהיא ביקשה לסלק את בנות השירות הערביות מהטקס, על אף שלא היו לטענה הזאת כל הוכחות ובסרטון בו הוא תוקף את השרה סטרוק נראות בבירור בנות שירות ערביות בחדר. מאוחר יותר ניסה בית החולים לצמצם את הנזק התקשורתי מהאירוע המכוער ופרסם הודעה חלבית על "שיחת חידוד נהלים" שנערכה לרופא גס הרוח.
אור קשתי היה כתב החינוך ב"הארץ" הרבה שנים. את עיקר מאמציו הפנה ל"חשיפת" אלמנטים דתיים או לאומיים מדי בספרי הלימוד שבבתי הספר. הוא אחד האחראיים העיקריים להכנסת המילה "הדתה" ללקסיקון השגור. השבוע הוא פירסם בפייסבוק שלו צילום של עמוד – עמוד אחד בלבד – מתוך ספר ללימודי מולדת חברה ואזרחות לכיתה ד' בשם "סיפור מולדת". בעמוד הזה מספרות שתי ילדות בדיוניות מעפרה על הישוב שלהן. קשתי, נאמן לאיכות העבודה העיתונאית של האלמה מאטר שלו, לא טרח לתת הקשר לדברים. מדובר בספר המתאר ערים וישובים בישראל. ילדים בדיוניים מרהט, דגניה, נהלל ודאליית אל כרמל מספרים שם את סיפור מקום מגוריהם כדי להכיר אותו לקוראים (כאמור, ילדים בכיתה ד'). "זה הזמן להתנגד", חתם קשתי את הפוסט המצורף בסיסמת האינקויזציה החדשה ואכן, בפוסט הבא דיווח הפוליטרוק המאושר על הודעת יו"ר ועד ההורים של בית הספר לפיה הספרים ייאספו מחר (כבר מחר!) מהילדים "ולא יהיה בהם שימוש כלל".
התגובות בדף של קשתי לגילוי הספר הנגוע היו נרגשות. חלק מהמגיבים הודו לקשתי על הגילוי האמיץ. השאר הסתפקו ב"מזעזע", "בשכונה שלנו?" ומגיבה אחת בשם נורית הציעה לשרוף את הספר. מגיב אחד (רק אחד אגב) בשם אסף, ענה לה ושאל אותה אם היא מודעת לכך שהספר הזה נכתב לפני קום הממשלה הנוכחית ולא על ידה, ושאל אותה אם היא באמת רוצה לשרוף ספר לימוד בגלל עמוד אחד שהיא לא מסכימה לנאמר בו. "אסף, נראה שלא נשכנע את השני", ענתה לו נורית, "לילה טוב לך".
כל זה קרה רק השבוע. אולי אי שם בלידתה, הייתה למחאה הזאת הצדקה, אבל כיום, לאחר שהביאה לגניזתה של רפורמת לוין, לא נותר ממנה דבר פרט להיתר גורף לביטויי שנאה ההופכים אלימים ובוטים יותר ויותר.
