אם מקבילים את חתונה ממבט ראשון לכל ריאליטי תחרותי באשר הוא, פרק ההחלטות הוא הגמר הגדול והנוצץ. עם פרומואים ארוכים הצצים בכל פינה, בזמן מהדורת החדשות מעלים תזכורות והוא נשמע כמו האירוע החשוב ביותר לאנושות, עד שתגיע תכנית אחרת.
42 יום מאז שהכירו הזוגות לראשונה תחת החופה, הם התיישבו על הספה האפורה והכריזו לעולם על הכרעתם זה מול זו. זוג אחרי זוג. טלוויזיונית אין מרגש מזה, הרי זהו השיא הגדול של עונה ארוכה מאוד. אבל ההפקה צריכה להישיר פנים למצלמה ולהפנים את העובדה הכואבת, שהשיא, איכשהוא, נשאר מאחור והפרק לא עורר יותר מהתעניינות קלה. כל זאת, אפילו ולמרות שכל הזוגות אמרו "איי דו" והחליטו להמשיך במסע אהבתם.
נכון, לכל זוג מהזוגות היו במהלך העונה קשיים כאלו ואחרים ולכן סביב פרק ההחלטות נוצר איזה שהוא מתח. החלטתם של הזוגות משה ונעם ורונן ורותם למשל, שהתקשו קצת יותר מכולם במציאת העמק השווה בניהם, לא הייתה ברורה עד לרגע הגורלי. אבל גם ברגע שהם שילבו את ידיהם והסכימו להמשיך ולתת הזדמנות לשידוך תבונתי ומבוסס לכאורה של מומחים, הקונפטי לא נפתח, וכל רגשות הניצחון והשמחה נותרו כלואים במסך. ולמה? בגלל הפז"ם.
למרות שרבים מגדירים את העונה הזו כשפויה ביותר של חתונה ממבט ראשון וכאחת שלא חסכה בדרמות ולמידה, מקומה כבת הזקונים מקשה עליה לכסות את הכשלים של אחיותיה הגדולות, הלא הן העונות הקודמות. עם הזמן נוצרו עוד ועוד נוסחאות. זוגות שנראו בהתחלה כרומיאו ויוליה התגלו ככאלה שייפרדו בדממה צורבת, וזוגות שהתכתשו והזילו ים של דמעות, איכשהוא לבסוף מצאו את עצמם 'נהנים מהתהליך'. ולכן, גם הקביעה כי מדובר בפרק המרגש והמפעים ביותר של העונה, אפילו יותר מהרגע בו נפגשו תחת החופה, התבררה כלא נכונה. האכפתיות נעלמה, ואת מקומה תפסה ספקנות גדולה ובעיקר טעם של אכזבה.
מעמד ההחלטה היה יכול להתפאר באמינות שלו, אבל הוא איבד את הפריבילגיה הזו ממזמן. משפטי אהבה נאמרו עד בלי די בפרק והם משפטי אהבה לא רעים בכלל, אך רוב הזוגות, ונוציא מכך את חן ויוסי שהיו כנים ומדהימים, העבירו את התחושה שהם בוחרים להמשיך בתהליך כי אין להם אופציה אחרת וזה כי לא נעים לסרב לעיניהם המצפות של הפסיכולוגים ואנשי ההפקה כאחד. תוסיפו לכך את העבודה שהיה מדובר בפרק מונוטוני נורא, עייף, ארוך ותקבלו פיהוק אחד גדול.
לעומת זאת, הפרק שגרם להרבה יותר התלהבות והזדהות עמוקה הוא דווקא הפרק בו נפרדו מור ושניר, שהתקשו לסיים את החודשיים וקצת של זוגיותם והחליטו להתפצל. יטענו המומחים לנפש האדם, כי הרגע הזה עורר יותר עניין משום שהאנושות נוטה להסתקרן יותר מאירועים שליליים מאשר מאירועים חיוביים. ייתכן וזה נכון, אבל יותר מכך, זה היה אותנטי. רגע שבו שני אנשים הבינו שלמרות שמצופה מהם להחזיק ידיים ובחיוך זחוח להודיע שהם, הרווקים המושבעים, מצאו אהבה, הבחירה הנכונה עבורם היא אחרת לגמרי ואין לגיטימית ממנה.
למרות הקשיים שהיו להם בדרך, ולמרות שברובם נראה שהמומחים פשוט שיחקו משחק קלפים מלהיב במקום לנסות באמת לחבר בין שתי נשמות, בוחרים הזוגות לתת צ'אנס לאהבה מהרבה סיבות: תקווה, חיבור מסוים שקיים מתחת לפיצוצים, המשפטים הקשים וגם הרייטינג.
אבל ב2023, ובעונה כה מתקדמת של חתונה ממבט ראשון הציפייה היא לדבר אחר לגמרי. האותנטיות היא זו שמנצחת בתכנית מציאות (משפט ברור מאליו שלמרבה הצער צריך לחזור עליו שוב ושוב), גם אם היא גוברת על הרומנטיות והחלומיות. רוב הזוגות שישבו אמש, הישירו מבט למצלמה ופיזמו פזמוני אהבה כשלו בכך ושידרו לא יותר מזיוף או בנאליות.
לו היה ניתן להריץ את הפרק קדימה בזמן אמת רק כדי להגיע כבר לרגע הבחירה, סביר להניח שרבים מהצופים היו בוחרים באופציה הזו, וזו משום שבניגוד לעבר, צופי חתונמי כבר לא מכורים לרומנטיקה או מפנטזים על קשר ארוך טווח שהתחיל מחופה והצליח לגבור על חוסר התאמה קיצוני או ריבים ממושכים. הם רק מחכים לאמת שתיחשף, לאותנטיות שתשוב, כמובן רק עד החופה הבאה.
