שמונה חודשים אחרי פשיטת המדים של אביב כוכבי עדיין מוקדם לסכם את תקופת כהונתו כרמטכ"ל, אך יש כבר קונצנזוס שהוא היה בר מזל. מלחמות גדולות שיכלו להעמיד במבחן קשה את כישורי הרמטכ"לות שלו לא פרצו בתקופתו, וברגע האחרון הוא גם ניצל מהצרה הצרורה שממררת את חיי מחליפו – הסרבנות במערך המילואים.
יריב לוין הציג את הרפורמה המשפטית ב־4 בינואר, כוכבי פשט מדים ב־16 בינואר. על פי הקריטריון המפורסם של נפוליאון לבחירת גנרלים מוצלחים, הוא היה בחירה מושלמת.
כיצד היה כוכבי מטפל בסרבנים? כנראה ביד נוקשה יותר מיורשו, אבל זו השערה שלא נוכל להוכיח. כשהוא ירצה לדבר פעם על מעללי הקרקוע של חיל האוויר בידי טייסיו במיל' ועל עצומות ההמרדה במערך המ"מ, הוא כבר ידבר. סבלנות. הרמטכ"ל הקודם מוזכר פה במסגרת אסוציאטיבית בלבד. חשבתי עליו כשניגשתי לכתוב על בכירה ישראלית אחרת הפורשת אף היא לגמלאות ב־2023, אבל עם הרבה פחות מזל: אסתר חיות. רפורמת לוין נפלה עליה בשנת כהונתה האחרונה כנשיאת בית המשפט העליון, אך בניגוד לכוכבי נבצר ממנה לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה ליורש שלה, שעכשיו קשה אפילו לדעת מי הוא יהיה – עמית, אלרון או ממלא המקום פוגלמן.
לטוב ולרע, חיות תיזכר כנשיאת העליון בתקופה שהוא היה לסלע המחלוקת העיקרי בין ימין לשמאל, המחולל הראשי של מהומות תשפ"ג. הן לא התהוו בתקופתה, אלא עוד הרבה קודם, אבל הפיצוץ הגדול התרחש בקדנציה שלה ולא בלי אשמתה. בכל מחלקה אקדמית להיסטוריה ישראלית יתהו בעתיד אם יכלה לנהוג אחרת מכפי שנהגה השנה, באופן מאופק יותר, מדוד, שוחר שלום. אי אפשר לדעת מה יוחלט, אולם מותר להעריך שההיסטוריונים לא יעניקו לה את ההנחות האוטומטיות שמקובל להעניק לה בימינו בתקשורת הממוסדת. אולי הם יציינו שלאסתר חיות היה יתרון מובהק על יורשו של אביב כוכבי – יכולת שליטה באירועים. חיות לא צופה בלהבות בחוסר אונים, כמו הרמטכ"ל הרצי הלוי ממרומי לשכתו בקריה. היא יכולה לשפוך עליהן מים. או בנזין.
כרגע נראה שהיא בוחרת בבנזין. שלל ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שדווקא בחודש האחרון לכהונתה, זה שיעצב את עיקר מורשתה, נשיאת העליון היוצאת נערכת למהלך הקיצוני ביותר בתולדות בג"ץ – ביטול חוקי יסוד. אפילו אהרן ברק הגדול לא ביטל אותם, היא כנראה כן. במקום לכפר על חוסר הענווה ההיסטורי של בג"ץ, שבגללו הגענו הלום, חיות עומדת להוסיף עליו עוד עוון של גאווה נמהרת.
סימן ראשון מבשר רעות היה קיצור ביקורה בגרמניה ביום שבו קיצצה הכנסת את עילת הסבירות, קיצוץ חסר חשיבות מעשית כמעט. דובר הרשות השופטת מסר כי חיות וחמשת עמיתיה לביקור חשים חזרה ארצה "בהינתן ההתפתחויות האחרונות ולנוכח העתירות שכבר הוגשו", כאילו מדובר בשירותי עזרה ראשונה לזירת פיגוע והשופטים הם פרמדיקים. מאומה לא היה קורה לו הביקור בברלין היה ממשיך להתקיים כסדרו, אבל לחיות היה חשוב להפגין תחושת חירום, להביע סולידריות עם ה"מחאה" ולהכשיר את הלבבות לקראת ביטול חוק היסוד החדש.
גם החלטתה לדון בעתירות בהרכב חסר תקדים של 15 שופטים מאותתת על כוונה לבטל את החוק או לפחות לשפץ אותו, וכמובן ההתעקשות לקיים את הדיון כבר בשבוע הבא. חוק היסוד הקודם שנבחן בבג"ץ, חוק יסוד הלאום, נידון שם למעשה שנתיים וחצי לאחר החקיקה. ההכרעה ניתנה בחלוף שלוש שנים תמימות מהיום שבו הוא עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. הפעם חיות מתעקשת לקיים דיון מקיף חודשיים בלבד אחרי החקיקה, ולפרסם את ההחלטה לכל המאוחר עד אמצע ינואר, היום האחרון שבו היא מוסמכת לפסוק דין.
די ברור שהבהילות הזו נובעת מרצון לבטל את החוק. אם חיות לא רוצה לבטל אותו, אין לה סיבה למהר. היא יכולה, פשוט, להוריש את כאב הראש לשופטים שימשיכו אחריה. הרי גם מי שמשוכנע שעילת הסבירות היא צורך קיומי, ודאי יסכים ששום אסון לא יקרה אם בג"ץ יקים אותה לתחייה רק באביב או בקיץ הבא. עילת הסבירות אינה עניין בהול. היא עילה שהשופטים נתלים בה – או לא נתלים – כשמוגשת להם עתירה נגד החלטה ממשלתית כזאת או אחרת. דיון נורמטיבי בעתירות שכאלו ממילא לוקח זמן רב, כך שבג"ץ לא חייב למהר ולדון בעתירה המתוקשרת נגד קיצוץ העילה עוד לפני פרישתה הסופית של נשיאתו לגמלאות, ואגב גם לא בחוק הנבצרות. הוא יכול לחכות קצת, ולו רק כדי לתת סיכוי נוסף לפשרה. מי יודע, אולי החגים ישרו מעט אחווה ותבונה על כל הצדדים. אולי טקסי הפרת הנדרים של הימים הנוראים יפקחו את עיניו של יריב לוין והוא יחדל מדהירתו אל הקיר. אולי גנץ יפסיק להתחזות לרודף פשרה וירדוף אחריה באמת.
התחושה שלנשיאת בית המשפט העליון אצה הדרך לבטל חוק יסוד רק מזינה את תחושות התסכול הימניות אשר חוללו את רעיון הרפורמה. תומכי לוין ורוטמן משתכנעים שעם בג"ץ ועם שומרי חומותיו אין טעם לדבר. הוא שובר את הכלים, ולכן גם הם ישברו.
ביטול חוק יסוד, ועוד בבהילות כזאת, הוא בלי ספק שבירת כלים. רק לפני שנתיים דחה בג"ץ בהנהגת חיות את העתירה לביטול חוק יסוד הלאום ברוב מוחץ של 10 נגד אחד. עיקר הוויכוח בדור האחרון על סמכויות בית המשפט העליון עסק בשאלה אם יש לו סמכות לפסול חוקים רגילים. הטענה שהוא רשאי לבטל גם חוקי יסוד היא שיגעון חדש שהזמן גרמו. כיוון שהנייר סובל הכול אפשר לעטוף אותה בשלל נימוקים מהגורן ומהיקב, אבל עובדה שעד שלהי העשור הקודם איש לא העלה תרחיש משפטי כזה בדעתו. זוהי עוד חוליה בשרשרת ההיתרים השערורייתיים שמתנגדי ממשלת הימין מתירים לעצמם במסגרת המערכה הכבדה נגדה.
נשיאת העליון היוצאת מחזיקה בידיה את האפשרות הטכנית לייצור סמכות מדומה לביטול חוקי יסוד ולעטיפתה במראית עין של חוקיות. יש לה קהל אוהדים גדול במקומות הנכונים: באולפנים, בפקולטות למשפט, בקפלן, בחיל האוויר. אם היא תבטל את החוקים, כמעט כולם שם יריעו לה. תישאר רק הבעיה הקטנה של משבר תחוקתי לנוכח פני האויב האיראני ושל השפלת ציבור (ימני) ענק, שכרגע הוא ציבור מושתק למדי אך שתיקתו לא תימשך לעד. האם זהו הלפיד שאסתר חיות מבקשת להעביר ליורשיה? אחריה המבול?
אילו אכן היה עומד על הפרק חוק יסוד נורא, למשל כמו זה שכולם מלהגים עליו בעניין חיסול הג'ינג'ים, ניחא. חוקים שכאלה מצדיקים משבר חוקתי. אבל חוקי הסבירות והנבצרות הם אחרי ככלות הכול עניין כמעט פורמלי, שלא יעלה ולא יוריד את איכות הדמוקרטיה בישראל. אם חיות בכל זאת תפעיל נגדם את נשק יום הדין הבג"צי זו תהיה פגיעה של ממש בדמוקרטיה. אם תתאפק, אפילו שקמה ברסלר תבין אולי שהגיע הזמן להפסיק לחרחר מדנים ולהתחיל לדבר. המפתח בידי חיות.
אמת דיברתי
בזה אחר זה התייצבו השבוע רוב הפרשנים הפוליטיים והסבירו לציבור שהצעת הפשרה החדשה בעניין הרפורמה היא עוד תעלול נכלולי של נתניהו. כל מה שראש הממשלה אמר ולא אמר בנדון, שימש כראיה נגדו. "כולם מסכימים שאי אפשר להאמין לביבי", סיכם אחד מהם. זה מגוחך. אומנם נתניהו קנה ביושר את החשדות נגדו כשהפר לאור יום את הסכם ממשלת החילופים עם בני גנץ, אבל יש משהו לא אינטליגנטי בדקלום הבלתי נלאה של השערת נוכלותו בלי קשר לעובדות ולנסיבות.
נתניהו, זה ברור לגמרי, דווקא רוצה פשרה, משתוקק אליה, זקוק לה. למרבה הטרגדיה אין לו שליטה על יריב לוין, ודאי לא על איתמר בן־גביר, אבל אילו רק יכול היה כופה עליהם פשרה כגיגית או אפילו גונז כליל את הרפורמה. הוא כבר יודע היטב ששום דבר טוב לא יצא לו ממנה. חבל שמיהר השבוע להכחיש את הדיווח על הפשרה, אבל זה לא היה תרגיל, זו הייתה בהלה אותנטית של מנהיג שמהלכיו נחשפו בטרם עת. אחדים משותפיו לקואליציה מהלכים עליו אימים יותר מהאופוזיציה.
הבהרות
שר התקשורת שלמה קרעי מכחיש בתוקף התבטאות שיוחסה לו כאן לפני שבוע, ולפיה אמר ליו"ר רשות הדואר מישאל וקנין כי ידיח אותו – למרות תפקודו הטוב לכאורה – מכיוון "שאני רוצה למנות את איש אמוני". לדבריו, זוהי הוצאת דיבה ושקר מוחלט. מנגד, וקנין עומד על כך שהמילים הללו אכן נאמרו בפגישת ההדחה באביב האחרון. אין לי שום דרך לגשר על פער הגרסאות הזה, אני יכול רק לקוות שבג"ץ יגיע להחלטה מושכלת בסוגיה הזו. הפעם לא מדובר בחוק יסוד, מדובר באיכות הדואר של כולנו.
