נו, נסעתם כבר ברכבת הקלה בגוש דן? אודה ולא אבוש: יצאתי לנסיעת מבחן וחזרתי די נלהב, בעיקר מהחלקים התת־קרקעיים. למרות טענות המגחכים, במידה מסוימת של צדק, על החגיגות לנוכח הגעת טכנולוגיה משנות ה־40 אל ליבה של המטרופולין הגדולה בארץ. אבל עם היאלמות תרועת הפסטיבלים, ולבלוב התקלות השגרתיות, נצטרך לדבר על "הקו הסגול", המקטע הבא שמיועד להיפתח בקיץ 2027. או באופן ספציפי: למה תושבי פתח־תקווה וגבעת־שמואל אכלו אותה, ומדוע קל כל כך לטרפד אצלנו דברים טובים? הקלות הבלתי נסבלת של חוסר־הקיום.
בתוכנית המתאר המקורית של הקו הסגול, הוא היה אמור לעבור דרך העיר פתח־תקווה, להתחבר לקו האדום בתחנה המרכזית, ולהתחבר לרכבת ה"כבדה" בצומת סגולה. ככה אנשי המקצוע תכננו את העסק: קישוריות בין רכבות שונות, מעבר חלק מצד לצד של העיר החמישית בגודלה בישראל, וסגירת "טבעת" צפון־דרום שתאפשר לתושבי שכונות שונות שעובדים בתל־אביב להגיע לעבודה בכמה אפשרויות נטולות פקקים.
עכשיו, תציצו במפות ותראו שבתוכנית הסופית, זו שהולכת ונבנית כעת, כל הטוב הזה נעלם. פתח־תקווה בחוץ, גם התחנות בתוככי גבעת־שמואל נמחקו, והקו הסגול ייעצר רק באוניברסיטת בר־אילן. האם במשרד התחבורה אימצו את הקונספירציה ש"פתח־תקווה לא קיימת"? מי עולל זאת לתושבי גבעת־שמואל שעומדים כל בוקר בפקקים בלתי־נסבלים? התשובה העצובה היא שהם עוללו את זה לעצמם.
עוד בשלב התכנון הראשוני של הרכבת, התארגנה קבוצה של כמה עשרות תושבים משכונת כפר־גנים שיצאו למאבק לסילוקה מתחומי העיר, תחת הכותרת הקליטה "רעכבת קלה". מה הם לא טענו בהתנגדויות שהגישו? הם אמרו שהרכבת תגרום לזיהום הסביבה – טענה שכל מי ששמע פעם על המצאת הרכב הפרטי מבין שהיא הזויה. טענו בתוקף שהרכבת תרעיש להם – מה שאפשר להפריך בקלות בביקור קצר בירושלים. הזהירו שהמסילה תפחית את ערך הדירות – בפועל קורה ההפך הגמור בכל מקום בכדור הארץ שבו בונים פרויקט כזה. והוסיפו שלל טענות מוזרות על כך שהתחנות יגזלו מהם מקומות חניה, או שהעבודות יביאו לכריתת עצי דקל. שכחו רק לצרף חוות דעת של ד"ר מזרקי על מצבן של הציפורים באם המושבות.
העיתונאי דרור מרמור, תושב שכונת כפר־גנים בעצמו, נזכר השבוע בגלובס שבאותם ימים הבנייה בשכונה רק החלה, כך שרוב תושביה עדיין לא גרו בה, אך כבר יוצגו בהתנגדויות על ידי "ועד השכונה". אל התושבים הצטרפה עיריית פתח־תקווה, שהציעה פשרה: "להעביר את הקו לכביש מכבית (471) הסמוך, שהוא רחב בהרבה ואין לצידו עשרות בנייני מגורים גבוהים". זאת הצעה מטורללת בפני עצמה, שהרי כל המטרה של הרכבת הקלה היא להשתלב בתוך העיר סמוך לבנייני המגורים, כדי שלאנשים יהיה קל להגיע אליה. אפשר להבין אותה רק אם מביאים בחשבון שזאת הייתה שנת בחירות בעירייה.
וכאן מגיע החלק העצוב של הסיפור הזה: אנשי המקצוע דחו בנקל את כל הטענות ההזויות נגד דנקל. אבל נת"ע, החברה הממשלתית שבונה את הרכבת, העדיפה להימנע ממאבקים שיעכבו את העבודות עוד שנים, ופשוט הוציאה את הקו הסגול מפתח־תקווה. נלהבים מהצלחת שכניהם, התגייסו גם תושבי גבעת־שמואל לטרפד לעצמם את העתיד התחבורתי.
בזמן אמת, רוב האנשים לא טורחים לפתוח את המפות ולהתייצב בוועדות התכנון, והם הולכים שבי אחרי טיעונים שממוקדים בנוחות המיידית וסתם קללות על העבודות בכביש
עיריית גבעת־שמואל התנגדה להעברת הקו הסגול בעיר בטענה המשונה שהוא נועד לשרת בעיקר את הרמת־גניסטים והפתח־תקוואים. עו"ד תלמה דוכן, החוקרת המיוחדת שמינה משרד הפנים לבדוק את מאות ההתנגדויות לרכבת הקלה, הסבירה בדו"ח שלה ש"הגיונו של הקו הוא ביכולתו לספק אמצעי נגישות נוחים ומהירים למוקדים רבי־משתמשים". אבל התושבים ממטה המאבק לא אמרו נואש, עתרו ועתרו עד לבית המשפט העליון. גם הוא הכריע נגד טענותיהם הלא־רלוונטיות, אך זה כבר לא הועיל לנת"ע שהעדיפה פשוט לדלג על העיר. לא רוצים – לא צריך.
גם רמת־גן תקעה מקלות בגלגלי הרכבת. במרץ 2017 עתרו תושבי רמת־גן, יחד עם ראש העיר ישראל זינגר, נגד הקו הסגול בטענה שהוא "מבתר את העיר", קרוב אל בתי התושבים, וגורע מקומות חניה. הם דרשו משופטי בג"ץ להקפיא את העבודות ולהוביל את שינוי תוואי המסילה, כך שחלק ממנה יהפוך לתת־קרקעי. מה שמדהים הוא ששנתיים קודם לכן, ב־2015, אותו ישראל זינגר קצף על הרעיון שהקו האדום יעבור מתחת לאדמה.
רגע לפני שנבחר קבלן לפרויקט הקו האדום ברמת־גן, שלח זינגר מכתב חריף לשר התחבורה ודרש שזאת תהיה מסילה עילית: "ההכשרה צפויה לקחת שנה אחת, במקום שש שנות הסבל שנגזרו על תושבי רמת־גן ובעלי העסקים" הסביר, והוסיף איום: "אם לא תשונה ההחלטה השגויה והבזבזנית על הקמת רכבת תחתית בעירנו, תיערך העירייה למאבק משפטי ולהוצאת צו הפסקה לעבודות הרכבת הקלה בתחומי העיר". הבנתם את זה? את הרכבת התחתית נעכב בדרישה שתהיה עילית, ואת הרכבת העילית נעכב בדרישה שתהיה תחתית.
אבל הפארסה האמיתית התבררה בתגובת משרד התחבורה למכתב. מנכ"ל משרד התחבורה דאז עוזי יצחקי הסביר ש"התוואי המקורי שתוכנן ברמת־גן היה בכלל עילי, וראש העיר הקודם נאבק לשנות זאת". אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. מדהים כמה אפשר לטמטם את רשויות התכנון והביצוע בטענות סרק, וזאת רק עירייה אחת. יצחקי חתם את תשובתו ב"זאת הסיבה שפרויקטים בישראל נדחים".
בסיכומו של קו סגול, רמת־גן לא הצליחה לבטל את העבודות, אלא רק להשהות אותן. פתח־תקווה וגבעת־שמואל הפסידו את הרכבת שלא תעבור בשטחן. במקומן, נולדה שלוחה קצרה נוספת של הקו הסגול לאור־יהודה שזכתה מן ההפקר, אבל יודעי דבר מסבירים שפיצול המסילה לשלוש זרועות (במקום שתיים) אחרי תל־השומר צפוי להביא לירידה בתדירות הרכבות.
למה מתכנני הקו הסגול בחרו לוותר לעת עתה על פתח־תקווה וגבעת־שמואל, אף על פי שניצחו בהליך המשפטי? התשובה ברורה כשרואים את העיכובים בכל הרכבת הקלה. כידוע, מועד השלמת הקו האדום נדחה לפחות שש פעמים לתקופה מצטברת של כחמש שנים, גם פתיחת הקו הסגול והקו הירוק נדחו כבר בשנתיים, ועוד היד הנטויה. מבקר המדינה קבע שעיקר הדחייה בקו הסגול נבעה מפינוי בתים לא־חוקיים בשכונת כפר־שלם בתל אביב, שתושביהם לא הגיעו להסכמות עם נת"ע ופתחו בהליכים משפטיים. הפינוי נדחה בכמעט שנה וחצי, ואיתו כל הפרויקט.
מתקפת הנימבים
צריך להבין, עכשיו כשהרכבת הקלה נוסעת בקו האדום ואפשר לראות את ההתלהבות ואת ערך הנדל"ן עולה, כולם מתקנאים במי שגרים סמוך לה. אבל בזמן אמת, רוב האנשים לא טורחים לפתוח את המפות ולהתייצב בוועדות התכנון, והם הולכים שבי אחרי טיעונים שממוקדים בנוחות המיידית וסתם קללות על העבודות בכביש. מי שכן מבינים את התוכניות הם בדרך כלל הנודניקים המקצועיים.
נו, הנודניק המקצועי, אתם מכירים אותו. בכל מקום יש אחד כזה, לפחות. התושב הזה שמציף את העירייה בפניות על שלט שהשפיץ שלו עומד בניגוד לתקנות הנוי והנוף סעיף קטן 27 ד', ההוא ששולח מכתבים למשרדי הממשלה בגלל אבני מדרכה שהוצבו בזווית חדה מדי, וזה שכל הגורמים במועצה כבר מכירים אותו, ובעיקר באופוזיציה המקומית. זו לא תופעה ישראלית ייחודית, זה חלק מהטבע האנושי בכל ריכוז של בני אדם. מספרים שאפילו במאחזים לא־חוקיים קטנים ביו"ש צץ תמיד איכשהו נודניק־הכפר ומגלם את עצמו לתפקיד האזרח י'.
ידוע המונח NIMBY) Not in my back yard) שמתאר מאבקים מהסוג הזה, אבל נימביסטים יש בכל מקום. מדובר בטיפוסים שעושים קריירה מהמאבק בטחנות־רוח. השאלה היא רק מהו המשקל שאנחנו נותנים לטיפוסים מהסוג הזה ביכולת להתיש את המערכת עד כדי אובדן מיזמי תשתית חשובים. בין אם מדובר במי שהמיזם באמת פוגע בצורה לא הוגנת בזכויותיהם, ובין אם אלה סתם נודניקים מקצועיים, קל לראות שמערכות התכנון והמשפט שלנו נותנות כוח מוגזם לאזרחים להתיש את הגופים המבצעים ולגרום להם לוותר על פרויקטים מוצדקים לחלוטין.
הטרגדיה היא שכששאר האזרחים מבינים מה קורה – זה בדרך כלל מאוחר מדי. תשאלו את תושבי גבעת־שמואל. בשנת 2018 (שוב, שנת בחירות לרשויות המקומיות) הם וראש העיר שלהם הצליחו לשכנע את הוועדה לתשתיות לאומיות לוותר על שלוש התחנות של הקו הסגול בעיר. אבל אז קמה התארגנות של תושבים אחרים שהבינו שכדאי להם שהרכבת תעבור קרוב לבית ודרשו דיון חוזר בוות"ל. גם הם הצליחו לשכנע את חברי הוועדה להפוך את ההחלטה, המתנגדים עתרו לעליון – והפסידו. אבל למרות ניצחון ההיגיון – נת"ע כבר פרסמה את המכרז בלי התחנות בגבעת־שמואל.
בחודשים האחרונים ראש העיר עושה מאמצים להחזיר את הרכבת למסילה המקורית, ולהכניס אותה בכל זאת לעיר שלו. איכשהו, הוא גם טוען שהיה עקבי לאורך כל הדרך. גם ראש עיריית פתח־תקווה הנוכחי רמי גרינברג שלח לפני שבועיים מכתב לשרת התחבורה מירי רגב בבקשה להחזיר את הקו הסגול לתחומי העיר, ולהאריך את הקו האדום עוד קצת. ההיגיון בסוף מנצח – אבל לא בטוח שיספיקו ליישם אותו בשטח.
ככה זה כששכונה מכתיבה את ההתנהלות. כמה שנים אחרי שסילקו את הקו הסגול מעירם, העזו ב"ועד שכונת כפר גנים" להתלונן שלא תהיה להם חניה בתחנה הסמוכה לאוניברסיטת בר־אילן, וכך "אלפי תושבי פתח־תקווה" שירצו להשתמש בקו לא יוכלו לעשות זאת בקלות. קשה להאמין שמדובר באותם אנשים שהזהירו ממצוקת חניה אם יסללו את הרכבת קרוב לבית שלהם.
אבל לנימביסטים יש נטייה להתפכח רק ביחס לתוכניות שכבר אפשר לראות בעיניים, העתיד – עדיין מפחיד אותם. ב־2020 מאות מתושבי השכונה חתמו על עצומה נגד מעבר קווי המטרו מתחת בתיהם. "התוכנית תפגע באופן מהותי באיכות חיי התושבים שגרים בסמיכות לתוואי", כתבו נגד M2 ו־M3, קווי המטרו שצפויים לעבור בפתח־תקווה. "יש מחקרים המוכיחים שתנועת רכבות תת־קרקעיות פוגעת בבתים בעקבות הרעדת האדמה. אנחנו מתנגדים למעבר של המטרו בשכונת מגורים שקטה". ההבדל הוא שהפעם יש גם התארגנות קטנה של תושבים שדווקא תומכים במעבר המטרו אצלם, נקווה שהפעם הם לא יאחרו את הרכבת.
