מסמך הפשרה נחשף בטרם עת, כשהגיבורים הראשיים לא כאן: נתניהו בקפריסין, הרצוג באוסטריה, לפיד בדרכו לארצות הברית, ורק גנץ נשאר בבית. הם לא התכוננו לדליפה המוקדמת, פרי מאמציו של מי שרצה לסכל את הפשרה הרצינית ביותר שנידונה מאז תחילת השיחות. רשמית זה הוצג כמתווה הנשיא, אבל מנסחיו הפעם היו דווקא אנשי נתניהו. מאז פיצוץ השיחות הרשמיות בבית הנשיא, מתנהל משא ומתן עקיף. עובד יחזקאל, שליחו של הרצוג, נע בין הצדדים עם מסרים בעל פה, ולראשונה השבוע גם עם מסמך כתוב. מצד נתניהו נושאים ונותנים עו"ד מיכאל ראבילו, מזכיר הממשלה יוסי פוקס והשר רון דרמר. מצד בני גנץ – חילי טרופר ועו"ד רונן אביאני. לפיד הודיע מראש שידברו איתו רק אחרי שבג"ץ ידון בעילת הסבירות ובאי כינוס הוועדה למינוי שופטים.
בסוף השבוע שעבר קיבלו אנשי המחנה הממלכתי הודעה על התקדמות ניכרת. ביום ראשון היא כבר הייתה בידיהם, בצורת מסמך מפורט. זו הייתה ההצעה המרחיקת לכת ביותר. גם מבחינת התוכן וגם מבחינת זהות המנסחים, מסביבתו הקרובה של נתניהו. צוות המשא ומתן של גנץ התכנס במטה המפלגה בתל־אביב לדיון שנמשך שעות על פרטי הפרטים של המסמך, אבל גם על השיקולים הפוליטיים. טרופר, הסמן המתון ביותר במפלגה, שכבר שבועות דוחף לפשרה בגלל המחירים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים, לא היה לבדו הפעם. איזנקוט, בעיקר בגלל הדאגה מהמתרחש בצה"ל, נטה לאמץ את הפשרה. גם סער, שמתח ביקורת על בג"ץ בעניין המסתננים בתחילת השבוע, לא שלל אותה.
דווקא גנץ, שסובל מתדמית הפתי, היה החשדן והסקפטי ביותר בחדר. החבורה ניסתה להבין את העיתוי ואת המפנה בעמדת נתניהו, שהגיש הצעה שהיא כמעט דגל לבן: הרי בחמשת השבועות שחלפו מאז שהכנסת אישרה את ביטול עילת הסבירות לא חל מפנה דרמטי. המחאה לא התגברה, דירוג האשראי לא ירד. הם חששו משיחות סרק, שנועדו להטיל מורך לב בבג"ץ לקראת הדיון בשבוע הבא, ולטעת תקווה בנשיא ארה"ב לקראת הפגישה הצפויה עם נתניהו בעוד שבועיים.
לנתניהו יש אינטרס לעכב את הדיון על פסילת חוקי היסוד עד לפרישת חיות וברון בסוף החודש הבא. הוא גם רוצה להגיע לפגישה עם ביידן, שעדיין לא ברור אם תיערך בניו־יורק או בוושינגטון, כשהוא באווירת הסכמות בבית. ובכל זאת, במחנה הממלכתי החלו בניסוח הערות מוחשיות על המסמך. מי שנחשף אליהן התרשם שהפער בין הצדדים לא גדול. אלא שההערות מעולם לא הוחזרו לבית הנשיא. החשיפה המוקדמת הביאה את הליכוד להתנער רשמית מהמסמך שנוסח בידי אנשיו. התגובות הפומביות של בן־גביר, סמוטריץ' ולוין חסכו מגנץ את הדילמה.
כל השיחות הללו מתנהלות תחת פרדוקס מובנה: כוחו האלקטורלי של גנץ בסקרים נשען על תדמיתו כאיש הפשרה, אבל מימושה יפגע בו. הוא צריך בחירות, לא רגיעה פוליטית. השיח על הידברות מעלה את הגרף שלו בסקרים, אבל כדי לממש את המנדטים במציאות הוא צריך לקוות שהיא תיכשל.
אחרי יממה של שתיקה ובניית מתח הוא נאם בשידור חי בטלוויזיה, אירוע שהצורה שלו לימדה לא פחות מהתוכן. גנץ עמד על הבמה באולם מקושט, מנופף למאות פעילים שמחאו כפיים. זה לא היה נאום חירום לאומה אלא אירוע חגיגי של הרמת כוסית עם פעילי המפלגה. כמעט עשר דקות הוא דיבר, תוקף את הממשלה בשלל נושאים ומתענג על זמן המסך בשידור חי בכל הערוצים, עד שהגיע לנקודה, או "לרמת הפסיק" כלשונו. במקום לדבר על מהות ההצעה, הוא הסתפק בכך שאין עם מי לדבר. "אנחנו האלטרנטיבה", אמר, וקרא לפזר את הכנסת. הקמפיין נפתח.
היחיד בקרב ראשי הקואליציה שהיה בסוד מסמך הפשרה הוא אריה דרעי. מומחי משפט הגיעו לביתו בשבוע שעבר כדי לדון בפרטי ההצעה החדשה. גם בכירי צבא נמצאים איתו בקשר, רואים בו גורם כמעט אחרון בממשלה הקשוב לדאגותיהם מהמשבר המתמשך בחיל האוויר. את כל השאר נתניהו לא טרח או לא הספיק להכניס ללופ. סמוטריץ' ובן־גביר שמעו על המתווה בתקשורת ולכן הרגישו בנוח לתקוף אותו במהירות. זמן נוסף באפלה היה מאפשר לראש הממשלה לנסות לרתום אותם בהסברים מדיניים וכלכליים.
על גפני וגולדקנופף אין מה לדבר. הם כבר הודיעו שכל החלטות נתניהו מקובלות עליהם, העיקר שהרפורמה תרד מסדר היום והם יוכלו להתקדם עם חוק הגיוס. לח"כים החרדים נמאס לשמוע את המשל על כך שחטפו את המכות, אכלו את הדגים המסריחים וגורשו מהעיר. הם הלכו שבי אחר לוין, שהבטיח להם שהרפורמה תפתור למענם את חוק הגיוס, וגילו שהיא רק סיבכה אותם. גם בהצעות הפשרה מצבם מידרדר: בניגוד למתווה הנשיא המקורי, שנדחה בחמת זעם בימין, ההצעה העדכנית איננה מפרקת לממשלה את המוקש הפוליטי העיקרי – חוק הפטור מגיוס. החשש שלהם הוא שהם יישארו בלי רפורמה אבל גם בלי גיוס, ועם מחאה גדולה.
כחלק מההיערכות־מחדש לחורף, החליטה הקואליציה לסגת מהתוכנית המקורית ל"חוזה חברתי חדש" בעניין הגיוס. החוק המקורי שתכננו בקואליציה לא היה מסדיר את יחסי החרדים והחילונים אלא היה אמור להיות מעין עסקה בין שר האוצר לשר הביטחון: גיל הפטור ירד לגיל 22-21, באופן שאמור לשלב יותר צעירים חרדים בעבודה, ו"בתמורה" האוצר יתקצב הטבות למתגייסים במיליארדים. אגב, שני המהלכים בנפרד הם כנראה הדבר החכם לעשות, גם אם לא הצודק. כריכתם יחד מייצרת צבא שכירים. בכל מקרה, המהלך נגנז.
הדיון של סמוטריץ', גלנט ונתניהו בעת גוויעת מאמצי הפשרה בליל רביעי, היה קצר וענייני. בין סמוטריץ' לגלנט פעורה תהום בשאלת תקצוב חוק יוקרת השירות, אבל היא בעצם כבר לא רלוונטית. הם מסכימים שבאקלים הציבורי הנוכחי הקואליציה לא תשרוד מפנה דרמטי בחוק הפטור מגיוס, ולכן ילכו על "אורנים קטן" וינסו לשמר את המצב הקיים באמצעות חוק גיוס "קלאסי". במקום רפורמה חדשנית הם ינסו למתג אותו כמסמך ותיק. איש לא ייקח קרדיט על הנוסח החדש. השאלה היא אם יהיה זה המתווה שקידם גנץ בימי ממשלת הרוטציה שלו עם נתניהו, שהיה מקובל גם עליו וגם על החרדים, או המתווה שכמעט נסגר בין אריאל אטיאס לליברמן אחרי בחירות 2019 א'.
בין נתניהו לממשלה – ובין מדינת ישראל לסחרחורת פוליטית בלתי נגמרת – הפרידה אז השאלה הפעוטה אם מכסות הגיוס יהיו בחקיקה ראשית, שקשה יותר לשנותה, כפי שדרש ליברמן כתנאי להצטרפותו לקואליציה, או בהחלטת ממשלה כפי שדרשו החרדים, המעוניינים בגמישות מרבית. היום החרדים מתגעגעים לנוסח ההוא. דרעי וגפני היו חותמים עליו, ואפילו גולדקנופף רמז שהוא פתוח לדיון כשהדגיש השבוע בריאיון שלא יהיו מכסות בחוק, אבל לא אמר מילה על החלטת ממשלה. אלא שבפוליטיקה החרדית יד המחמיר על העליונה, ובמקרה הזה ידו של מאיר פרוש, והוא בינתיים לא מוותר על דרישתו המקורית לפסקת התגברות וחוק ללא מכסות.
השיקול הרשמי שלו הוא דרישת האדמו"רים, אבל בפוליטיקה החרדית יש מי שמעניק פרשנות אחרת: הבחירות המקומיות קלעו את דרעי, גפני ופרוש להתכתשות על השליטה בכמה ערים חרדיות, ולסדרה של מאבקי כוח ונקמות הדדיות שהופכת אפילו את סוגיית הגיוס לזירה לכיפופי ידיים. הדרך להסדר קואליציוני בגיוס עוברת אולי גם בדילים המקומיים באלעד ובבית-שמש.
