צריך לומר את האמת. אף אחד במפלגת העבודה לא באמת בכה על לכתו של ח"כ זוהיר בהלול. יו"ר המפלגה אבי גבאי, כבר הודיע קבל עם ועדה שהוא לא רוצה את בהלול בכנסת הבאה. גבאי אמר את הדברים לאחר שחבר הכנסת כמעט "התאבל" על ציון 100 שנה להצהרת בלפור וחבר לפעילות ההחרמה של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת.
גם חברי כנסת נוספים לא הזילו דמעה ועוד לא דיברנו על פעילי השטח והמתפקדים שאפילו שמחו על לכתו של בהלול. בתוך מפלגת העבודה ישנם פעילי שטח במגזר הערבי שציפו שאחד מהם יקבל את השריון במשבצת בני המיעוטים. בהלול התמודד על המשבצת הזו וזכה בעיקר לקולות היהודים, בזכות היותו "פרשן ספורט" מוערך – "סלב ישראלי". אבל בקרב פעילי מפלגת העבודה הערבים, אלו שפועלים בשטח וקיוו שיבוא ערבי ישראלי אותנטי שצמח בשורות המפלגה, כניסתו של בהלול הייתה סטירת לחי למאמציהם להשתלב במפלגה.
בדיעבד, אנשי מפלגת העבודה מבינים היטב שבהלול לא התאים למפלגה. במהלך הקדנציה שלו, בהלול סיפק שלל אמירות שהביכו פעם אחר פעם את המחנה הציוני, שחבריו נאלצו לפרסם גינויים והבהרות. נתחיל מזה שבהלול יצא נגד הקונספט של "הציונות", בשם המפלגה. בהלול היה הנציג היחידי שהתנגד למותג "המחנה הציוני". הוא לא ציוני. ציונות זה מושג שבהלול לא יכול היה להתחבר אליו, יחסו לציונות היה ניכור מובהק והוא לא טרח להסתיר זאת.
שם המפלגה – "המחנה הציוני" – נועד לייצר "תיקון" בקרב מפלגת השמאל עם חלקים רחבים בציבור שזיהו אלמנטים פוסט-ציוניים, שחדרו לשורות מפלגות השמאל הציוני. הרוחות הללו גרמו לבריחה של מנדטים למפלגות הימין והמרכז. בעשור האחרון, לא רק שהימין הלם בשמאל על הידרדרותו למחוזות הפוסט-ציוניים, אלא גם יאיר לפיד ואנשי 'יש עתיד' הצטרפו לחגיגה. במובן הזה בהלול היה "מתנה" של מפסיקה לספק ראיות לרוחות הלא ציוניות שמנשבות במפלגת העבודה. בהלול לא הבין את קונספט התיקון שמבקשים בשמאל הציוני לממש.
זכורה לו האמירה השערורייתית אודות המחבל שדקר חיילים בחברון בפרשת אלאור אזריה. בהלול סרב להגדיר את הדוקר הפלסטיני כמחבל. "המילה 'מחבל' הופכת להיות כוללנית והופכת כל פלסטיני לכזה", אמר בריאיון. אחר כך בנה איזושהי אידאליזציה לפלסטינים שממקדים את פעילותם החבלנית נגד חיילי צה"ל. "כל מי שנאבק למען חירותו ולמען עצמאותו הוא מחבל בעיני הישראלים", אמר בגל"צ. ב'מחנה הציוני' מיהרו לגנות את בהלול על אותן אמירות שהאוזן הישראלית רגילה לשמוע מנציגי הרשימה הערבית המשותפת או הרשות הפלסטינית. "דבריו של חבר הכנסת בהלול אינם משקפים או מייצגים את עמדת המחנה הציוני", הבהירו מיד לאחר הריאיון של בהלול.
בהמשך הקדנציה שלו התנגד ח"כ בהלול לחוק נגד פעילי ה-BDS. גם כאן הוא יישר קו עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. בהלול טען כי אי מתן אפשרות לפעילי החרם להיכנס לישראל הוא "מאפיין המובהק ביותר של משטר טוטליטרי". במהלך צעדת השיבה, כשחמאס ארגן אלפי אזרחים, יחד עם אנשי טרור, לפרוץ את הגדרות בעזה, וכתוצאה מכך צה"ל הגיב בירי למנוע את החדירה, הצטרף בהלול לשביתה שאורגנה על ידי ועדת המעקב העליונה. שוב בהלול, איש המחנה הציוני, הזדהה עם אנשי עזה הפלסטינים, פחות עם אנשי עוטף עזה.
ח"כ בהלול היה רחוק מהרטוריקה המתלהמת של חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, אבל בשורה התחתונה, עמדותיו לא היו רחוקות משלהם. כשמפלגת השמאל הציוני מבקשת לחזור לישראלים ולקבל מהם אמון מחודש, זה בלתי אפשרי להתייצב עם חבר כנסת שלמעשה מייצג את עמדות חברי הכנסת איימן עודה או ג'מאל זחאלקה. מבחינת בהלול, חוק הלאום היה הזדמנות פז להקדים את מתן הגט המיוחל בינו לבין מפלגה ציונית, שאף פעם לא חיבקה אותו בגלל עמדותיו הלא ציוניות. על נישואי הטעות הללו, אף אחד לא מזיל דמעה.
